מה יש לכם לחפש שם? • ליטוואק באומן

לא נולדתי חסיד ברסלב וכנראה כבר לא אהיה כזה בגלגול הזה. ובתור שכזה, עולות אצלי שאלות רבות וקשות כנגד תופעת אומן המוזרה.

ראש השנה הוא אחד מהתאריכים החשובים בלוח השנה היהודי. הוא יום הדין, כי הוא נורא ואיום, בו אנו עוברים לפניו כבני מרון ונכתבים לפניו מי לחיים ומי למוות, מי בקיצו ומי לא בקיצו, מי יישר ומי ייעני, הוא יום שכולו קודש ותפילה.

כפי שכבר סברו אבותינו בימי עזרא ונחמיה, ראוי היה שיום זה יצוין כיום תענית, של חיל ורעדה. יום שכולו היה אמור להיות מוקדש לבכי ותחנונים.

אלא שאנו בטוחים שחדוות ה' מעוזינו, ושאנו בניו, יצא דיננו לפניו לזכות ונישא חן וחסד לפניו. כמי שחפץ בטובותינו, אך עדיין יום זה עיקרו הוא: יום תפילה.

אין ספק שככל ימות השנה המקום הראוי ביותר לשאת בו תפילה, הוא שריד בית מקדשינו בכותל המערבי, משם - כך אמרו חכמים - לא זזה שכינה מעולם. שם הוא שער השמיים ומשם עולה התפילה היישר לכסא הכבוד.

כל מי שזכה להתפלל שם, מול הכותל המערבי, בראש השנה, יכול לחוש את דברי חז"ל: את תחושת ההתעלות והקדושה, תחושה של קירבה לבורא עולם, תחושה שהתפילות מגיעות למקומן ומשפיעות על גורלנו.

מי שלא זכה ואינו יכול להגיע קרוב למקום המקדש, יכול לשהות בירושלים, העיר הקדושה שבכל ארץ ישראל, וקרובה למקום בית מקדשנו. ומי שאינו זוכה להיות בירושלים, יכול עדיין לזכות ולשהות בארץ ישראל – הקדושה שבכל הארצות.

אין פלא, אפוא, שהנהירה אל ארץ ניכר דווקא בראש השנה היא תמוהה.

כך גם, ראש השנה מעבר להיותו יום מיוחד וקדוש - הרי הוא חג משפחתי, חג שיש לחגוג אותו בחיק המשפחה, ולהשפיע בו על הנשים והצאן.

איך ניתן לחשוב על לנטוש את הבית ביום כה חשוב?

עד שביקרתי במקום.

מאות שהיו לרבבות

בעבר, כאשר הורד 'מסך הברזל' על ברית המועצות, קוננו חסידי ברסלב על כך שאין ביכולתם לפקוד את ציון רבם הגדול, ולעשות כמצוותו - לשהות במחיצתו בראש השנה.

אט-אט שערי הברזל נפרצו, הפחד מהמשטר הקומוניסטי שקרס - לאחר ששלט שנים רבות באוקראינה - נעלם כלא היה. בשלב ראשון יצאו לאומן בראש השנה רק עשרות בודדות. שנה לאחר מכן מאות רבות, ומכאן לאלפים ועשרות אלפים.

חסידות ברסלב, שהייתה חסידות נרדפת שלא מעטים לעגו לה, הפכה למשמעותית, מרכזית וסוחפת. וכך, רבים מרבניה, המלמדים את תורתו של 'רבינו' ואת ספרי תלמידו רבי נתן, אינם בנים וצאצאים לבני וממשיכי החסידות.

יותר מכך, חלקם אף בוגרי ישיבות ליטאיות ובדרך לא דרך, או שמא בדרך וכן דרך, היו לתלמידיו של רבי נחמן, ולמשפיעים בחסידות זו.

והנה חלפו שנים רבות, והיום את ציונו של רבינו פוקדים אלפים, כאלו שחצו את הקו ועברו להיות חסידי ברסלב בכל הליכותיהם ומנהגיהם, או כאלה שלא חצו לגמרי, ואולי לא חצו אותו כלל. אך הם מבקרים במקום, פוקדים את הציון, תוך שהם מקפידים לומר את 'התיקון הכללי' ולשים פרוטה בצדקה, מתוך תקווה ואמונה כי הצדיק יקיים הבטחתו ויעשה ככל שביכולתו להוציאם אפילו מתוך שערי גהינום.

לא מזמן אף ביקר באומן אחד מגדולי ראשי הישיבות הליטאיות ולאחר שסיים את התיקון הכללי, ביקש לומר במניין 'נשמת'.

בראש השנה במיוחד, נוהרים רבבות. וגם כאן מפתיע לגלות שרוב-רובם של באי 'אומן ראש השנה' - אינם חסידי ברסלב כלל וכלל, לא מהבית ולא כל השנה.

מניינים רבים קמו במקום, של כל החסידויות, של כל העדות. כך מתקיימים במקום מניינים של תימנים, ספרדים, וכן כן, אפילו של ליטאים!

מה יש להם לחפש שם?

הצצתי ונפגעתי

אז נסעתי גם אני, ערב ראש השנה, לתהות על קנקנו של המקום ולהבין את התופעה.

רבי נחמן מברסלב ביקש לקבוע את מקום קבורתו במקום ועל אדמה שנספגה בדם של רבבות יהודים, שנרצחו על עצם היותם יהודים.

הוא ביקש וגם זכה להיקבר ביניהם ובתוכם. כך שהבתים והרחובות הסמוכים לציון, בנויים על בית קברות ענק של יהודים כשרים ותמימים שנרצחו ומסרו את נפשם על קידוש ה'.

אולי זו הסיבה או אולי הסיבה אחרת, אך גם אני, ברגע שנכנסתי אל הציון, חשתי בחשמל באוויר. חשתי התעלות רוח. תחושה של קודש ותחושה שהתפילות מתקבלות בו.

הבנתי מדוע כה רבים שרק הגיעו פעם אחת לציון חשו תחושה כה עמוקה של התעלות. מדוע גם אנשים רחוקים מדת התקרבו לאחר ששהו על הציון פעם אחת.

איני מבין מדוע, אך מי יכול להתווכח עם תחושות. מי יכול להתווכח עם עובדות?

אז מי שמזלזל, מי שאינו מבין מה יש ליהודים לחפש בראש השנה בארצות נכר, שישמור את צליל הזלזול למקום אחר ולעת אחרת. לא כאן, בין כותלי הציון של אומן.

ראש השנה הזה אני בירושלים וכך גם אהיה - בלי נדר - בעתיד, אבל הזלזול והתימהון אינם עוד.

גם אני שבתי מאומן.

לא שבתי אדם אחר, לא שבתי פחות ליטוואק, אבל בהחלט - פחות 'מתנגד'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!