זינוק במספר הייצוגיות נגד עיריות: תל אביב בראש הנתבעות

מתי בפעם האחרונה בדקתם את חשבון הארנונה? ייתכן שתגלו בו עילה לתביעה ייצוגיות. ב-2006 נכנס לתוקף החוק המאפשר הגשת תביעות ייצוגיות נגד עיריות ורשויות מקומיות, ובשנתיים וחצי האחרונות ניכרת עלייה במספר התביעות הייצוגיות שהוגשו נגד רשויות מקומיות. בסך הכל הוגשו עד היום כ-150 תביעות כאלה.

עורכי דין המתמחים בתחום אומרים כי בשנתיים שלאחר חקיקת החוק כמעט לא הוגשו תביעות ייצוגיות מכיוון שהציבור לא היה ער לאפשרויות התביעה ועורכי הדין טרם למדו את החוק ואת מגבלותיו. מאז חילחל הנושא לתודעה. ב-2009 הוגשו 20 תביעות ייצוגיות נגד רשויות מקומיות, ב-2010 - 38 תביעות, ובשמונת החודשים הראשונים של 2011 נרשמה קפיצה גדולה - 91 תביעות ייצוגיות.

כמעט מחצית מהתביעות שהוגשו בשנתיים האחרונות עוסקות בגביית יתר של ארנונה (70 תביעות). הנושא הבולט השני, לפחות מאז 2010, הוא תביעות בעניין אגרות מים. עורכי הדין מייחסים זאת להקמת תאגידי המים (כ-24% מהתביעות מתמקדות באגרות אלה). כ-16% מהתביעות עוסקות באגרות שמירה.

אגרת שמירה, אגב, היא דוגמה טובה לאופן שבו רשויות מקומיות ממציאות דרכים לגבות כסף מהתושבים. הרשויות החלו לגבות אגרה זו לפני כעשור כדי לממן פעילות של ביטחון ושמירה. מיד התעוררה מחלוקת אם החוק (פקודת העיריות) מקנה בכלל סמכות לעיריות להסדיר עניין זה שאמור להיות מטופל על ידי המשטרה. בית המשפט העליון, שהסוגיה הגיעה לפתחו בעקבות אגרה שנגבתה על ידי עיריית חולון, קבע כי אין לעירייה סמכות כזאת, אך לא הורה על השבת הסכום שנגבה אלא האריך את המועד לגביית האגרה עד סוף 2010 במטרה שהעיריות יסדירו את הנושא עם משרד הפנים. באפריל האחרון תוקנה פקודת העיריות באופן שיאפשר לרשויות להסדיר את השמירה ולגבות היטל למימונה.

מרבית התביעות הייצוגיות נגד רשויות מקומיות מוגשות, כצפוי, על ידי אזרחים מקופחים הפונים למשרדי עורכי דין שהתמחו במיסוי מוניציפלי ושמחזיקים בתשתית הידע וההיסטוריה החקיקתית של הרשויות המקומיות. "עד לפני שלוש שנים לא היו הרבה תביעות ייצוגיות, אך בשנים האחרונות גבר השימוש בהן ככלי המאפשר להתמודד עם סוגיות שבעבר לא היתה כדאיות כלכלית לעסוק בהן", אומר עו"ד יצחק מיוחס, מייסד משרד עורכי הדין מיוחס ושות' המתמחה במיסוי מוניציפלי. מיוחס הגיש עד כה 14 תביעות ייצוגיות בנושאי מיסוי מוניציפלי, שהם כ-10% מכלל התביעות שהוגשו בתחום זה.

לדבריו, "מכשיר התביעה הייצוגית פתח את הדרך להתמודדות עם מסי הרשויות המקומיות על דירות מגורים, שקודם לכן לא היתה כדאית כלכלית לאזרח הפרטי המקופח. בדרך כלל התביעות עוסקות בשינויים שהכניסו רשויות מקומיות בצווי הארנונה ובתעריפי הארנונה מבלי שקיבלו לכך אישור על פי חוק".

מה הן התביעות הפופולריות ביותר נגד רשויות מקומיות?

מיוחס: "בחלק ניכר מן המקרים מדובר בתוספות ארנונה חד פעמיות שאושרו לעיריות בשנים מסוימות ושהעיריות החליטו להתייחס אליהן כתוספת ארנונה גם לשנים הבאות. סדרה נוספת של תביעות עוסקת בחישובי ריבית והצמדה של הרשויות. בכלל, תביעות בעניין חישוב הארנונה עם מדד לא נכון וחישוב ריבית על חובות עבר הן תביעות משמעותיות נגד עיריות. נוסף על כך ישנן תביעות על חוסר חוקיות של חיובים 'על הדרך' שממציאות הרשויות, כגון היטל שמירה, אשפתונים וכיבוי אש".

עו"ד שחר בן-עמי, שותף במשרד שרקון, בן-עמי, רוזנבוים, אשר ושות', מתמחה ברשויות מקומיות ומייצג את הרשויות בתביעות ייצוגיות המוגשות נגדן. גם הוא מסכים כי "רוב הבקשות לתביעות ייצוגיות מוגשות בשל חיובי ארנונה שונים. המקור של מרבית התקלות המובילות לגביית יתר הוא בחקיקה ישנה שמתחדשת בשיטת הטלאים וכרוכה בהליכים ביורוקרטיים סבוכים".

מדוע יש כל כך הרבה תביעות נגד רשויות מקומיות?

מיוחס: "אפשר לראות שבמקום שהמחוקק נותן אוטונומיה חקיקתית ומנהלית רחבה מאוד לכל כך הרבה רשויות מקומיות - ישנן יותר מ-250 רשויות בישראל, הנבדלות מאוד זו מזו במאפיינים וברמת המינהל שלהן - נדרש גורם פיקוח חזק ודומיננטי יותר. התביעות הייצוגיות הן מנגנון נוסף שמסייע לבקרה על התנהלות הרשויות".

עו"ד בן עמי טוען שהתביעות כבר יצרו השפעה חיובית. "מניסיוני בליווי רשויות אני יכול לומר שבשנים האחרונות הן מפנימות את המסר של טיפול בטעויות גבייה. שלא כמו בעבר, ראשי רשויות מודעים לצורך לבחון את פעילות הרשות ולהקפיד על ניהול תקין, כי אחרת הרשות חשופה לתביעה ייצוגית", הוא מסביר.

את ריבוי התביעות נגד תאגידי המים העירוניים מייחס מיוחס לממצאי תחקיר כלבוטק, שעסק במוני המים ובצריכה המשותפת. לדבריו, "צפויות עוד תביעות רבות וחדשות נגד תאגידי מים וביוב, שכן מדובר בתאגידים רבים ובחוסר בהירות ומורכבות עצומים של החקיקה שנועדה להסדיר את פעילותם". מיוחס מסביר כי התאגידים הוקמו על סמך "רפורמה מסובכת מאוד, שהמצע החקיקתי המסדיר אותה נעשה בחופזה. בהתאם לכך מתפרסמים כללים של רשות המים והביוב שעוברים שינויים רבים, ונדרש מורה נבוכים כדי להתמצא בהם. לדעתי, השוק מתחיל לעכל את הכללים, ועם הזמן יצוצו הטעויות וחוסר האחידות בכללים וביישומם".

ואולם מי שמתכנן להתעשר מתביעה נגד הרשות המקומית לא ימצא כאן אוצר חבוי. החוק קבע מנגנון ייחודי בכל הנוגע לרשויות מקומיות, שלפיו - בניגוד לתביעות ייצוגיות צרכניות - לרשות עומדת הזכות להודיע בתוך 90 יום ממועד הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית על הפסקת הגבייה החריגה. רשות שעושה זאת לא תחויב בהשבת כספים לציבור הרחב. הרשויות נוהגות לעשות שימוש בכלי זה כדי להימנע מהסיכון שבהשבת סכומים גדולים.

גם אם הרשות לא עשתה כן, החוק מגביל את השבת הכספים שנגבו לסכומים ששולמו לרשות בשנתיים שקדמו להגשת התביעה הייצוגית. "בנוגע להודעה על חדילת גבייה, אם העירייה מודיעה על כך בזמן, היא מוגנת מפני השבת כספים שגבתה ביתר. במקרה כזה, לאזרחים שמורה עדיין הזכות להגיש תביעת השבה פרטית", מסביר מיוחס. לדבריו, "גם במקרה שהרשות מודיעה על חדילת גבייה, התביעה הייצוגית השיגה את מטרתה אף שלא הביאה להשבת כספים לתושבים, שכן היא מונעת את המשך גביית היתר".

באופן לא מפתיע, עו"ד בן-עמי מצדד במנגנון הייחודי. "מדובר בכספי ציבור שמשרתים אך ורק את הציבור. המחוקק לא מעוניין שהמסגרת התקציבית של הרשויות המקומיות תיפרץ עקב התביעות הייצוגיות. הנזקים הכלכליים עלולים להתגלגל אל התושבים", הוא אומר. לדבריו, "כוונת מנגנון התביעות היא לעודד הפסקת גבייה פסולה, ועם זאת לתת לרשות המקומית הגנה מפני פריצת המסגרת התקציבית. בסופו של דבר, הכספים שנגבו ביתר שימשו גם הם לקידום מטרות ציבוריות. השימוש בכספים הוא לעולם שימוש ציבורי, ומדובר בכסף שחוזר אל התושבים בדמות שירותים מוניציפליים. רשות מקומית לא מתעשרת על חשבון משלמי המסים".

יש בכל זאת יוצאי דופן. כמה מהתביעות שניהל מיוחס הסתיימו בהתחייבות של העירייה לבצע פרויקט ציבורי. לדבריו, "מדובר בעיקר במקרים שבהם סכום ההחזר לפרטים הוא מזערי, ובמקרים שבהם ההחזר מסובך. למשל אם היו שינויים בזהות מחזיקי הנכסים באותה תקופה. במקרים כאלה הפיצוי מתבטא בהקמת פרויקטים ציבוריים שווי ערך לסכום ההשבה. כך קרה למשל בתביעות שניהלנו ברחובות ובצפת".

בעקבות הסכם פשרה שנחתם עם עיריית רחובות ב-2010, התחייבה העירייה לבנות את פרויקט בימת הנוער בהשקעה של יותר מ-7 מיליון שקל. "זהו פרויקט שהקמתו אושרה אך ורק כתוצאה מהפשרה שהושגה בתביעה", אומר מיוחס. לדבריו, "הרעיון היה להשיב לציבור את הסכומים שנגבו ביתר במקום להשיב סכום מינורי של כ-200 שקל למשפחה. השופטת רות רונן אישרה את ההסכם". בהסכם פשרה אחר התחייבה באחרונה עיריית צפת לפצות את כלל התושבים בהשקעה של כ-2 מיליון שקל בהקמה או בשיפור של גנים ציבוריים.

הסיכוי לקבל החזרים מהרשות המקומית אינו גדול, אבל יש חריגים. מקרה כזה אירע בתביעה שהגיש מיוחס בעניין בתי מגורים באזורי חן בתל אביב. התביעה הוגשה עוד ב-2001 על חיובי ארנונה שהוטלו על דירות בשכונה. העירייה חייבה את התושבים בארנונה לפי אזור 1, ולא לפי אזור 2 כפי שאמורה היתה לעשות. הצדדים הגיעו להסכם פשרה שלפיו העירייה השיבה לתושבים מחצית מהסכום השנוי במחלוקת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!