השתגעתם? • טור נוקב בעקבות פסטיבל השחרור

קצת לא נעים להרוס את שמחת מאות החוגגים, אותם אלה שרקדו במהלך היממה האחרונה עם 'אסיר יפן' – יואל זאב גולדשטיין, לאחר חזרתו משלוש שנות גלות בכלא היפני. שלוש שנים בהן לא זכה לשמוע קול שופר, לא הדליק נרות חנוכה, ולא שמע קריאת מגילה.

אני סמוך ובטוח כי שלושת הבחורים שנכלאו לפני שלוש וחצי שנים ביפן, בתנאים מחפירים, לא ידעו כי הם מבריחים סמים. קל להאמין שנוכל רב-מעללים ניצל את תמימותם של בחורי הישיבה, כדי לגייס אותם למשימותיו הנלוזות. מי שרק מציץ בפניהם, מבחין כי הם לא קורצו מהחומר המתעסק עם חומרים שכאלו.

אך יחד עם זאת, אסור לשכוח: שלושת הבחורים עזבו את הישיבה באמצע ה'זמן', בימים בהם חבריהם ישבו והגו בתורה, לטובת נסיעה שמטרותיה - גם לדידם - מפוקפקות.

הם לא המריאו כדי לחזק את הקהילה היהודית ביפן; הם לא סחבו באמתחתם סידורים וספרי-קודש בכדי להשיב יהודים לכור מחצבתם. הם נסעו מהולנד ליפן כשמטרתם להבריח עתיקות - לא התנהלות חוקית והולמת - כדי לגזור 'קופון' של כמה שקלים.

למרות זאת, אין בכך כדי לגרוע, ולו מעט, מהשמחה של בני משפחתת גולדשטיין. כל הורה שבנו כלוא רוצה לראות את הילד בבית.

כולנו אמונים על מצוות 'פדיון שבויים'. מיליונים של דולרים נאספו ברחבי העולם היהודי בכדי להביא את שלושת הבנים חזרה הביתה (עם שניים כבר הצליחו. השלישי עדיין מצפה לישועה) -ובצדק.

מבירא עמיקתא לאיגרא רמא • חגיגות השחרור - סיקור מיוחד:
• גולדשטיין בא? הגר"ע לא שכח את האסיר שנותר בכלא היפני
• החברים לא התאפקו - ועצרו לריקוד ב'שילת' • תמונות
• 'אסיר יפן' שב הביתה • ראיון וגלריה בלעדית
• שלא שינו • יואל-זאב חזר לבגד החסידי • מיוחד • תמונות
• מתיר אסורים • 'אסיר יפן' בדרך לארץ • כל הפרטים
• ריקודים, התרגשות, תפילות • מאה שערים, חגיגת שחרור
• האסיר שהפך לאדמו"ר • 'חגיגות' השיחרור • מיוחד

איבדנו פרופורציות?

כמי שאמונים על ערבות הדדית, כמי שמצווים על פדיון שבויים כמעט בכל מחיר, אין מה שישווה לשמחת אם דואגת שבנה נמק בכלא. קל להזדהות עם שמחתה של אימא-גולדשטיין, כאשר ראתה את בנה חוזר הביתה.

כולנו עודדנו - גם אם בסתר ליבנו - את העסקנים שעסקו במסירות-נפש בחזרתו של יואל זאב הביתה, אל מאה שערים.

אך האם העובדה הזו מצדיקה את 'פסטיבל השחרור' המתקיים סביב האסיר ביממה האחרונה? האם לא איבדנו את שיקול הדעת? לשם מה שיירת הרכבים ההמונית? לשם מה מעמדי קבלת הפנים בכל הריכוזים החרדים? לשם מה המסיבות אל תוך הלילה? על שום מה ראיונות מלוקקים (ובלעדיים) עם אסיר?

איבדנו פרופורציות?

הלא מדובר בבחור שעשה מעשה שיש בו לא מעט אלמנטים שליליים. כדי ללמד עליו זכות נאמר שעשה זאת מתוך משובת נעורים. אבל האם זו הדוגמה שאנו רוצים להראות לילדנו? אלה הם דמויות-מופת שאנו רוצים שילדנו יקראו עליהם בליל שבת? האם ב'פסטיבל השחרור' וקבלות הפנים, אנו לא מעניקים לגיטימציה למעשים כאלו?

מה חושב לעצמו בחור ישיבה צעיר, כזה שיצר הרפתקאה להפגת השיממון בוער בו, כשהוא פותח היום כל מדיה חרדית ורואה את הכבוד המורעף על האסיר לשעבר? מדוע שלא ינסה גם הוא את מזלו בהברחת חומרים מסוכנים, ב'שיטת מצליח': יצליח להבריח - מה טוב. לא יצליח, יישב בכלא, יסבול מעט, העסקנים יתרוצצו עבורו, מיליונים של דולרים יחליפו ידיים, והוא יחזור כ'סלב' הזוכה לאהדת הקהילה ולביקורים מרגשים בבתי גדולי ישראל?

חבר'ה, תתאפסו!

אני יודע שדברי עשויים לקומם ולהרגיז. מצד שני, אני גם שומע את הקולות ואת השאלות הבוקעות מכל מקום.

לכן, לצד השמחה על שובו של אסיר מארץ נוכריה, חייבים לערוך גם חשבון-נפש.

האם כאשר השבוי הישראלי אלחנן טננבאום, ששוחרר תמורת מאות מחבלים, חזר הביתה משבי החיזבאללה, ארגנו לו פסטיבלים ומסיבות? האם הוא הפך לגיבור האומה?

חבר'ה, תתאפסו. לשמוח צריך. אבל גם להיעצב.

שכן, לדעתינו ראוי יותר היה לארגן, במקום פסטיבלים, כנס של בקשת סליחה מהציבור על חילול ה' שנגרם. סליחה על כך שבגלל משובת נעורים הופנו מיליוני דולרים להצלת הנמקים בכלא, במקום לטובת אלפי הרעבים ללחם.

ואם יבוא אי מי וישאל: מדוע אינך מפנה אצבע מאשימה גם אל תוך הבית פנימה - כלפי אתר 'בחדרי חרדים', שסיקר ביממה האחרונה את חזרת האסיר.

התשובה על כך היא פשוטה: אנו, כאתר המסקר את המתרחש בציבור החרדי, מדווחים על מה שראוי לדיווח. כאשר בשכונת מאה שערים חוגגים המונים שובו של אסיר - אנו מדווחים על כך; כאשר האסיר נפגש עם גדולי ישראל אנו מדווחים על כך (עם כותרת שכולה אירוניה: 'האסיר שהפך לאדמו"ר').

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!