פינת פאר: "ואז הגיעה הצעה מבעלי לשעבר שטלטלה אותי בכל רמ"ח איבריי"

רות ויעקב, זוג בשנות העשרים, הגיעו במטרה לשבור את הכאב ולבנות מחדש.

זה כואב, זה מדכא, זה גורם לי לבכות ולשאול למה? למה חיתנו אותי איתו/ה? למה לא בדקו טוב? למה לא ראיתי שהיא/הוא כזה/ו?

שאלות רבות שעולות אצל כל זוג בזמן משבר.

"בהתחלה הכל היה מושלם, כמו אצל כולם", סיפרה לי רות בכאב. "הסיפורים והמשברים התחילו להגיע אחרי הילד ראשון. לא הסתדרנו. שנינו אשמים, אין התאמה ולא תהיה לעולם. כך אמרנו לכולם". "חצי שנה חיינו ביחד אבל כל אחד לחוד", הוסיף בשקט יעקב.

"האמת היא שלא ניסינו בכלל לבנות התאמה .חיפשנו להאשים את כל העולם חוץ מאשר את עצמנו. קיבלנו החלטה פזיזה בבוקר בהיר, להתגרש. למה? ככה. קשה לנו, לא מתקשרים, נתקדם הלאה.

היו לנו המון חברים גרושים/ות. מהצד הם נראו לנו כמו אלו שחיים את החיים באמת. מאושרים ושמחים, ללא מחויבות, ללא "כלא" ששמו נישואין. הלכנו עם הסכם המקובל על שנינו לרבנות. הבטחנו לעצמנו שלא נהיה כמו כולם, אלא נשמור על יחסים טובים למען הילד.

יצאתי מבית הדין עם חיוך גדול ולב שבור. לב שלא יודע לקראת מה הוא עומד. לב שלא יכול לעכל את משמעות החיים ומה הלאה, איך מתקדמים. לב של ילדה קטנה ושברירית שמחפשת את עצמה. לתומי חשבתי, כמו רבות מחברותי, שהופ, מתגרשים, מתאוששים ומתקדמים הלאה.

טעיתי ובגדול. לגדל ילד, לפרנס, לשלם, לאהוב ולתפקד בבית - בעבודה כשאת חצי שבר כלי, זה כמעט ולא אפשרי, נלחמתי בשיניים, בידיים וברגליים. חיפשתי לראות מדוע כולן מחייכות מהרגע שהתגרשו, ואני רק בוכה ושבורה.

חיפשתי ולא מצאתי, ואז הבנתי שהכל משחק. משחק גדול של טוב לי ואני חופשיה. משחק שהוא קשה מאוד .משחק שהוא שיקרי. אין בנאדם בעולם שלא זקוק לקשר, לאהבה, לעידוד. הייתי ב"היי" במשך חצי שנה. חצי שנה שיחקתי את עצמי מאושרת שאין כמוני. הסברתי לכולם ש'מי צריך מחויבות בכלל', הכי כיף זה לחיות לבד. שיקרתי את כולם והכי את עצמי.

הדיכאון הגיע אחרי חצי שנה. חצי שנה של אושר מול חצי שנה של דיכאון ושטויות. ניסיתי להכיר, ניסיתי לבנות מחדש, והבנתי שפרק ב' קשה פי מיליון מפרק א'. להתמודד מול ילדים שלו ושלי זו משימה כמעט בלתי אפשרית. ניסיתי והתייאשתי.

זה מורכב כמעט כמו פאזל של אלף חלקים שצריך לחבר ועוד בחושך. פרק ב' היה עבורי סטירה לפנים. פרק ב' הוא מורכב ומאתגר. הקושי בלגדל ילד שלא שלך הוא ענק. הקושי בלהתמודד עם העבר שלו, שלהם, מאתגר עד מאוד. הקושי בלחיות ולשתוק מול דברים שמפריעים לך, חדשים לך, הוא קשה ולעתים בלתי אפשרי.

התייאשתי מלמצוא את האחד שיעשה אותי מאושרת, הידרדרתי למקומות שלא רציתי להגיע. בוקר אחד הגיעו מהרווחה לבדוק את התפקוד שלי כאמא.

נפגעתי. אותי בודקים? 'אני הכי אמא שבעולם', צרחתי לעובדת הסוציאלית שהיתה בהלם מהמראה שלי ושל הבית. 'אמא יקרה', היא אמרה לי ברוגע, 'אם תמשיכי לתפקד כמו שאת כרגע, ייקחו לך את הילד'. אמרה והלכה.

נשברתי. המילים 'ייקחו לך את הילד' הדהדו לי באוזן במשך חודש שלם. נלחמתי בעצמי,
נלחמתי מול הצביעות והשקר. הצלחתי להבין שמה שרואים מבחוץ זה הכל שקר, הכל משחק קשה וכואב. ישבתי עם עצמי וחשבתי, למה לא ניסיתי יותר? למה לא נלחמתי על הזוגיות? למה לא התאמצתי קצת למען "הבית", למה ויתרנו לעצמנו ככה בקלות?

ואז הגיעה ההצעה שגרמה לי לטלטלה בכל רמ"ח איבריי. אבא של הילד שלי - בעלי לשעבר, רוצה שננסה לחזור. רוצה שננסה לבנות מחדש את מה שלא ניסינו לבנות.

אנחנו כאן ביחד עם כל הכח לחזור הביתה, לחזור לחיים".

"האם זה אפשרי"? הם שאלו בשקט.

התרגשתי. מעולם לא התרגשתי ככה. בחדר היה שקט כזה שניתן לחתוך עם סכין. דיברנו המון על זוגיות. במשך תקופה של חצי שנה הלכנו פסיעה פסיעה, לאט ובטוח. בכל פגישה הבהרנו, ולמדנו מחדש מהן ציפיות, מהן הדרכים לבנות זוגיות נכונה, מהן הדרכים ליצור אהבה אמתית.

הדגשנו שאנחנו כאן, לא בגלל שלא הצלחנו, אלא בגלל שלא ניסינו. הבהרנו שבזוגיות צריך להשקיע והמון. לוותר, לשתוק, להכיל, לקבל, לכבד, לתת, והכל מתוך הדדיות ורצון אמיתי לזוגיות טובה.

נפגשנו פגישות העצמה אחת על אחת. חיזקנו את הנושא של "מה יגידו". הדגשנו שעל דברים חשובים שומרים. בדברים חשובים משקיעים. זוגיות כרגע היא הדבר החשוב לנו מהכל. עשינו סימולציה בפגישה העשרים שלנו, כשהיינו סגורים ומוכנים לתהליך מכל הלב, איך מודיעים לילד על החזרה.

הזוג סיפר שהילד היה בעננים. "הילד היה שמח ומאושר כמו שמעולם לא ראיתי אותו", סיפר יעקב עם דמעות. "ילד שאמר את המילים אבא, אמא, תודה, אני אוהב אתכם כשאתם ביחד".

בחדר היו המון דמעות. דמעות של שמחה, של חרטה, דמעות של הזכות "לחיות מחדש".

אם גם אתם בזמן משבר תנסו להבין, תנסו לתקן, לתת הכל למען הזוגיות, ולא תאמינו רק למה שרואים "שם", אלא תנסו לתת את כולכם למען הביחד, למען האושר של בית וילדים, אולי תראו בסופו של הדבר שזה הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לכם.

כמובן שבסיפור כזה חייבים להבהיר: כל מקרה חייב להיבדק לגופו, ואי אפשר להכליל בשום צורה. יש נישואים שניים מוצלחים מאוד! ויש גם אנשים שאוהבים להיות לבד מסיבותיהם האישיות. לעתים הביחד הוא דווקא הרס, ולעתים הוא משהו שצריכים להילחם עליו. אף פעם אל תעשו צעד פזיז שיכול לגרום לכם נזק אישי. ובסופו של דבר, לאחר שתעברו תהליך אישי, תחליטו מהי האופציה הטובה עבורכם ותלכו עם האמת שלכם. ללא ספק תצליחו.

בתפילה לאושר נחת וזוגיות טובה.
שלכם
פארלי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!