שכר שבת // טורו של יעקב ריבלין

בין הריה וסלעיה של ירושלים בואכה תל אביב ובחזרה יישמעו בעוד כשלושה חודשים צפירות הרכבת החשמלית החדשה פרי יצירתו וחזונו של שר התחבורה ישראל כץ. התאריך כבר נקבע: בוקר שריפת חמץ של פסח דהשתא. כץ 'מתאבד' על התאריך הזה. מסילה אחת מתוך שתיים תהיה שמישה רק בעוד חצי שנה. מערכת החשמול הקבועה תקועה בדיונים משפטיים ובמקומה יוצבו שנאים זמניים. גם הקרונות החדשים טרם הגיעו מחו"ל ובמקומם יילקחו קרונות מקווים קיימים ויגבירו אצלם את העומס. מנהלי הרכבת מורטים את השערות בידיעה ברורה שרמת השירות תהיה נמוכה והם יחטפו את האש מהנוסעים, אבל חזקה עליהם מצוותו של השר הממונה, שאינו יודע מתי עלולה הממשלה ליפול וחושש שאת הסרט יגזור השר הבא. אי לכך הם עובדים סביב השעון, עשרים שעות בשבוע כפול שבעה ימים כדי לעמוד בסד הזמנים שהוצב בפניהם.

ה'כפול שבעה' הוא הסוד הכי גלוי בזירה הפוליטית והציבורית. עדי ראיה, בעיקר מאזור כפר חב"ד והסביבה, יודעים לספר על קטרי מבחן שנוסעים לאורך המסילה החדשה ובודקים בה, כנראה, ליקויים אפשריים. יש גם עדויות על הצבת עמודי חשמל לאורך המסילה. דיווחים אלו מצטרפים לדיווחים אחרים על עבודות תשתית במקומות נוספים ברחבי הארץ. עם היתרים של כל המשרדים הרלוונטיים או רק של חלקם. למי זה בכלל משנה.

מהירות הרכבת לירושלים תהיה, לפי דיווחי משרד התחבורה, כמאה ושישים קילומטר לשעה. מדובר בשיא ישראלי שיש לו רק מתחרה אחד: המהירות בה חזר שר הבריאות יעקב ליצמן למשרדו - בתוך פחות מארבעים ושמונה שעות לאחר שחוק המרכולים עבר בכנסת. גם ותיקי המערכת הפרלמנטרית לא זוכרים בליץ חקיקה שכזה. קריאה ראשונה בבוקר יום שלישי. דיונים בוועדת החוקה ביום רביעי בבוקר. אישור הכנסת בקריאה שניה ושלישית לחוק סגן שר במעמד שר. אישור הממשלה במשאל טלפוני למינויו של ליצמן לסגן שר. מסירת הודעה לכנסת בערבו של יום רביעי, וכניסה רבת רושם למשרד עוד לפני שקוראי מדור זה יספיקו להכין את קפה הבוקר של יום חמישי.

מילא הבהילות לחזור למשרד עוד לפני שחוק המרכולים נרשם ברשומות. ליצמן עבר סבל בל יתואר בחודש שהיה מחוץ למשרד, וכל יום נוסף היה עלול להפוך לבעיה שבתחום האחריות של משרד הבריאות. מה גם שבקואליציה רעועה שכזאת אי אפשר לדעת מה יקרה בשבוע הבא (תסריטים אפשריים: המלצות משטרה ותחילת תוהו ובוהו בקואליציה, או קלטת שתחשוף לא רק מה הבן יקיר בבלפור שתיים עושה אלא מה עושים שם גם אלו שגידלו אותו). יצוין כי בבליץ החקיקה השתתפו גם ח"כי דגל התורה, ובמיוחד ח"כ אורי מקלב ש'התאבד' על החוק בוועדת החוקה. כנראה שיונה יהב מחיפה התקשר אליהם וביקש את עזרתם לידידו הטוב.

בבליץ המקודש הזה לא היה מי שקם ושאל מה קורה עם עבודות הרכבת בשבת. אותן עבודות שהיו הסיבה הרשמית לפרישתו של ליצמן ממשרד הבריאות עם ירידת גשם החורף הראשון. את תשובתו של בעל העניין לא היה טעם לבקש. לו נשאל, היה בוודאי עונה את מה שענה לשאלתו של אבי מימרן ביום שני השבוע בנוגע לביקור שלו אצל יהב כמה ימים לאחר שפקחיו של הנ"ל הרסו מבנה ישיבה ליטאית בעיר. "אני קורא רק המודיע ושם לא היה כתוב על כך", השיב בלי להניד עפעף. מאחר והמודיע הפסיק לדווח על חילולי שבת ברכבת בחודש האחרון, וממש לא קשה להבין מדוע, זו מן הסתם היתה גם תשובתו לשאלה שלא נשאלה.

הקייס האמיתי של ליצמן לחזרתו למשרד הוא הירידה ממעמד של שר עם האחריות מיניסטריאלית לסגן שר שיש לו הכל (חוץ מהצבעות בממשלה והשתתפות בישיבות ועדות שרים. אגב, ליצמן דרש להמשיך ולהשתתף בדיוני ועדת השרים לענייני חקיקה גם כסגן שר. מנדלבליט סירב) חוץ מאחריות. אם הרכבת עובדת בשבת זו אחריות של ישראל כץ ולא גם שלו כחבר הממשלה. אם משרד הביטחון יורד לחייהן של בנות מהפריפריה שמעוניינות בפטור מגיוס מטעמי דת זו אחריות של ליברמן, ואם במשרד החינוך מכניסים תכנים לא ראויים לגני ילדים חרדיים זה באחריות נפתלי בנט. הוא, ליצמן, אחראי רק על עניני הבריאות וגם זה לא באופן רשמי. כלומר: אם בית חולים ממשלתי יחליט מחר לבנות חדר מיון על בית קברות יהודי עתיק אל תבואו בתלונות אליו. לא הוא שר הבריאות, אלא בנימין נתניהו.

המעמד הפנטסטי של זכויות ניהול מלאות בלי חובות הוא מודל אידאלי שנתפר בחוק מושלם שגם בג"ץ עתידי לא יצליח לערער. חבל שלחוק הגיוס עוד לא מצאו את המודל הזה, מה שעלול לפתוח בעוד פחות משמונה חודשים את כל שערי הבקו"ם לחרדים. בכל מקרה, מי שבנו יגויס וליבו לא יעמוד בלחץ, יקבל את הטיפול הרפואי הטוב ביותר שמערכת הבריאות הממשלתית בראשותו של סגן שר במעמד שר יכולה לתת.

נראות - זה העיקר

השינוי התחוקתי במעמדו של ליצמן שחרר אותו, כאמור, מאחריות מיניסטריאלית לכל המרעין בישין של הממשלה החילונית. את השינוי הזה ניתן היה לעשות בתוך שבוע מיום הפרישה, אך ליצמן העדיף לחכות. אם פורשים בגלל השבת, הנראות הציבורית מחייבת שלא לחזור קודם שיעשו דברים למען השבת. אם לא ברכבת, אז בחוק המרכולים של דרעי ובחוק מסורת ישראל (אפשרות להתחשבות בצרכים דתיים בשיקולי מתן היתרים בשבת של שר הרווחה). רק לאחר ששני החוקים עברו החל בליץ החקיקה לחזרתו של ליצמן למשרד.

והיות שמדובר בנראות, אין צורך בתועלת מעשית אמיתית מהחוקים אלא בעצם העברתם בלבד. לא ממש משנה שחוק מסורת ישראל הוא הצהרתי בלבד ושחוק המרכולים ריק יותר מפחית קולה לאחר שמשאית כבדה עברה עליה בשמונה גלגלים. החוקים עברו? אפשר להבדיל בין קודש לחול מכאן עד סוף הקדנציה שנותרה, השבת תדאג לעצמה והנציגות החרדית לכל היתר.

וזאת, כי ליבו של חוק המרכולים שעבר השבוע הוא החזרת הסמכות לשר הפנים לפסול חוקי עזר של רשויות מקומיות לפתיחת עסקים בשבת. סמכות שניטלה ממנו בפסיקת הבג"ץ בנושא חוק העזר בשבת. הכותרת ההצהרתית של החוק היא שאף רשות מקומית לא יכולה מעתה לחוקק חוקים שיאפשרו פתיחת עסקים שאינם בתי אוכל, בתי עינוגים ומקומות בילוי. רק תל אביב שכבר הקדימה וחוקקה חוק שכזה תיהנה מהגנה מהחוק החדש יען כי הקואליציה סירבה לבקשתו של גפני להחיל רטרואקטיביות על החוק.

כשבודקים קצת מתחת לכותרת הנלהבת, מתברר שהחלק המעשי של החוק הוא אפסי. הוא לא אוסר על פתיחת עסקים בשבת או נותן שיניים לחוק שעות עבודה ומנוחה שמשרד הרווחה לא מסוגל או לא רוצה לכפות אותו. הוא בסך הכל נותן לשר הפנים זכות לפסול חוקי עזר שמוגשים לחתימתו. בעשרים אחוז מהרשויות בישראל - בעיקר האזוריות, שם פועלים מרכזי הקניות הגדולים שמחוץ לערים - אין בכלל חוקי עזר בנושא השבת וגם לא יהיו. ממילא אף מרכז או חנות לא ייסגרו שם. מרכזי הקניות הענקיים הם חמישים אחוז מכלל חילולי השבת במגזר הפרטי בישראל.

בשאר שמונים האחוזים של הרשויות האחרות בהן יש חוקי עזר בשבת, גם כן לא צפויה בשורה של ממש. את החוקים שנכנסו לתוקף לפני חוק המרכולים אי אפשר לפסול והם עומדים בתוקפם. הצורך בחוקים חדשים שייבחנו על ידי שר הפנים הוא רק ברשויות שיתקיים בהו התסריט הבא: יש חוקי עזר ישנים שאוסרים פתיחת של עסקים בשבת. הרשות המקומית לא אוכפת אותם. בעלי עסקים שומרי מצוות או מסורתיים ששובתים בשבת עותרים לבג"ץ נגד הרשות המקומית. בג"ץ מחייב את הרשות לכפות את החוק הקיים. הרשות המקומית מתכנסת וקובעת חוק חדש שמתיר פתיחת עסקים (מעבר לבתי אוכל ועינוגים). החוק החדש מתגלגל לפתחו של שר הפנים וזה משתמש בסמכות שניתנה לו בחוק המרכולים כדי לפסול את החוק. מעבר לזה אין לחוק המרכולים החדש שום אספקט מעשי. פשוט אין.
המודל של התסריט האמור הוא תל אביב שבגינה נחקק החוק. בעיר העברית הראשונה היה חוק עזר בנושא שבת שנפרץ בתמידות בשלושים השנים האחרונות. מאחר והעירייה סירבה לאכוף אותו, פנו בעלי המרכולים בהנהגתו של קובי ברמר ובסיועה של קבוצת 'שבת שוויון' לבג"ץ, שחייב את העירייה לאכוף את החוק. זו מצידה מיהרה לחוקק חוק חדש המתיר פתיחה מבוקרת של מרכולים. דרעי פסל אותו באיחור של מספר ימים. העירייה פנתה לבג"ץ, שפסל את הפסילה במספר עילות (שאחת מהן היא איחור של השר בפסילת החוק), שבמרכזן הטענה שלכל רשות סמכות לקבוע בעצמה את הסדרי הפתיחה והסגירה של חנויות בשבת. החוק החדש מחזיר לשר הפנים את זכות הפסילה שהופכת לרלוונטית רק לאחר כל השלבים האמורים.

הניסיון של תל אביב מלמד שכל אחד מהשלבים האמורים הוא סיפור של שנתיים לפחות. אם יש בעלי עסקים שנפגעים מהפתיחה של המתחרים בשבת הם פונים לרשות ונלחמים בה מספר שנים, עד שזו מודיעה להם שמה שהיה הוא שיהיה ואין בכוונתה לאכוף את החוק. העתירה לבג"ץ והתשובה הן סיפור של שלוש שנים לפחות, הרשות מצידה מקבלת ארכה לחוק חדש שיאפשר את פתיחת העסקים של שנה לפחות. רק אז החוק החדש מגיע לפתחו של שר הפנים. כלומר: הליך של שש שנים לפחות שעד שחוק עזר כלשהו בנושא שבת ייפסל על ידי השר. וגם זה בהנחה שקוראים לו דרעי או שיש לו על הראש כיפה שחורה.

גם בהינתן כל הצירוף האמור, לא ייסגר מרכול אחד בשבת. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא תל אביב שלאחר חוק העזר שאושר בבג"ץ. החוק מאפשר פתיחת מאה ושישים וארבעה מרכולים ומחייב לסגור את כל היתר. תשאלו כל תושב תל אביב שיש לכם את המספר שלו באלפון הטלפונים האישי, כמה מרכולים שהוא מכיר נסגרו בפועל בחודשים האחרונים. לפי הנתונים שהעירייה עצמה מסרה לבג"ץ פועלים בעיר כארבע מאות מרכולים שמתוכם היא התחייבה לסגור כמאתיים ושישים. למה אף אחד לא סגור בפועל? כי לעירייה אין ממש חשק לעשות את זה.

גם לעיריית ירושלים שעד לפני כשנה, לא היה רצון לאכוף את החוק הקיים שלה, שכולל איסור גורף ומוחלט על עסקים שאינם בתי אוכל או עינוגים. והיא באמת לא אכפה אותו כל זמן שברקת נהנה מהסדר ייחודי עם המפלגות החרדיות שאפשרו לו לעשות כרצונו בתמורה להקצאות מקרקעין וג'ובים קואליציוניים. המפנה בירושלים חל רק כאשר קמו כמה וייצמנים והחלו להבעיר את הקרקע מתחת לרגלי ראשי המפלגות שלהם במישור הארצי. רק אז קמה ועדה משותפת לשבת והחלו להינקט פעולות אכיפה נגד עסקים הפתוחים ללא היתר בשבת. באור יהודה ובחולון אין וייצמנים כאלה וגם אם יש, אין להם השפעה על ראש העיר.

נאמר זאת כך: אפשר לכפות חוק על ציבור שאינו רוצה בו. כך נעשה בחוקי הנישואין וכשרות הבשר המיובא, שחמישים אחוז מהציבור החילוני מתנגדים להם. מה שאי אפשר זה לצפות שהסרבן יכפה זאת על עצמו. לדוגמה, אם חלילה חוק הגיוס לא יעבור עד אמצע אלול וצווי גיוס אוטומטיים ישלחו לכל בני הישיבות, אי אפשר יהיה לדרוש מראשי הישיבות שילוו בעצמם את הבחורים לבקו"ם. הדוגמה היא קיצונית ומקוממת אבל זה בערך מה שירגישו ראשי עיריות חילוניים כשדרעי יפסול להם חוקי עזר חדשים בנושא השבת (בהנחה הסופר אופטימית שהוא יהיה במשרד הפנים גם בקדנציה הבאה) והם יידרשו לשלוח את הפקחים שלהם לסגור עסקים בשבת. ראש עיריית רמת גן, ישראל זינגר, הגדיר זאת במשפט אחד: "החוק הזה הוא כלום. הוא תלוי אכיפה של הרשות המקומית ואני מבטיח שלא נעשה זאת".

ובכל זאת אי אפשר לומר שהכנסת בזבזה את זמנה עשרות שעות על חוק חסר תוחלת. גם אם הוא לא יסגור חנות אחת בשבת הוא כבר עשה שני דברים בעלי משמעות פוליטית אמיתית. בהווה הוא החזיר את ליצמן למשרד הבריאות על כל המשתמע מכך לייצוב הקואליציה. בעתיד ולפי הסקרים הנוכחיים, הוא הופך את יש עתיד למפלגה הגדולה ביותר בכנסת הבאה. נכון לעכשיו הוא כבר הוסיף לה שמונה מנדטים - אם כי רובם על חשבון המחנה הציוני - וזה עוד לפני חוק הגיוס שיוסיף לה עוד שלושה-ארבעה.

הגידול הדרמטי בכוחו של לפיד מעורר דאגה לא רק במפלגות החרדיות. לפי חשיפה של העיתונאי יעקב גרודקה, ביום שלישי בבוקר, לאחר צהלות השמחה על העברת חוק המרכולים התכנסו מספר חברי כנסת חרדים סביב נתניהו ושמעו ממנו את הדברים הבאים: "זה החוק הדתי האחרון שאנחנו מעבירים, אם אתם לא רוצים את לפיד כראש הממשלה הבא". אף אחד מהשומעים לא התווכח איתו, כי גם הם חושבים כך.

זהותו של ראש הממשלה הבא תיקבע בעיקר לפי התנהלותם של נתניהו ובני משפחתו (מטעמים של נקיות הדעת והאכסניה לא נעסוק כאן בפצצת הסירחון שהתפוצצה השבוע על ראשו של הבן יאיר והוריו היקרים. נאמר רק שהיא הוכיחה שבכל הקשור לקמצנות ויחס לסובבים אותו, הוא העתק מדויק של אחד מהוריו. הגילויים על מתווה הגז הם רק בונוס), שעושים כל דבר שיקרב אותם לפי פחת. תרומתם של הח"כים החרדים תהיה בכך שגם אם נתניהו יקבל את המנדט להקמת ממשלה מהנשיא, לפיד עדיין יקבל כל כך הרבה מנדטים שיהיה קשה מאוד להקים ממשלה בלעדיו. עוד שניים-שלושה מנדטים והוא מקים גוש חוסם שלא יאפשר לנתניהו לחזור להרכב הממשלה הנוכחית. וכבר ראינו מה נתניהו עושה כאשר הוא צריך לבחור בין המשך הברית עם החרדים ובין לפיד המחזיק בידו את המפתחות להקמת הממשלה. אם חלילה זה מה שיקרה, רשמו לפניכם את התאריך כ"ב טבת תשע"ח כיום בו החל התהליך שהפריד בין החרדים לממשלה הבאה, על כל המשתמע מכך לעולם התורה, הישיבות והחינוך התורני.

מהפך מפתיע בעיתונות המפלגתית

מי שלא ראה את מלחמת ההקרבה שניהל ביום רביעי השבוע ח"כ אורי מקלב בוועדת החוקה למען חוק ליצמן, לא ראה מימיו אהבה שאינה תלויה בדבר שכזאת. מקלב התעלם לחלוטין מ'תרומתו' של ליצמן לחוק הנורווגי שאפשר את כניסתו של ח"כ יעקב אשר לכנסת, התעלם מזעקת השבר של נציגי הציבור הליטאי בחיפה על הביקור של ליצמן בעירם יומיים לאחר הריסת הישיבה הליטאית, ולא שת את ליבו להתקפה שחטף ח"כ משה גפני בביטאונו של ליצמן רק יום קודם לכן. את החלק האחרון לפחות אי אפשר לתלות בחוסר קולגיאליות. אם גפני עצמו מתעלם מההתקפות נגדו ומתחבר עם ליצמן במליאה כידיד ורע, אז גם למקלב מותר. מפלגה בתסמונת שטוקהולם כבר הגדרנו כאן לפני מספר חודשים.

ביתד נאמן, לעומת זאת, בעל הדעה שייך לחוג פנימי בדגל התורה שהחליט להחזיר מלחמה שערה. קוראי הבטאון שפתחו אותו בשישי שעבר, לא האמינו למראה עיניהם. תחת הכותרת "ח"כ בכיר ביהדות התורה ביקר אצל ראש עיריית חיפה לאחר הריסת ישיבה", נמתחה ביקורת חריפה על יהב ועל האורח בלי להזכיר את שמו של האחרון. הביטוי 'ח"כ בכיר ביהדות התורה' מוכר היטב לקוראי מדור זה. לא נתבע בגינו זכויות יוצרים (אם רק ישאירו לנו את ראב"ד 17 ורשב"ם 23), ההפך, נברך את עמיתינו מרחוב ז'בוטינסקי בבני ברק על ההצטרפות למעגל התקשורת החרדית שאינה נושאת פנים לנציגים החרדים.

חופש העיתונות שנטלו לעצמם אנשי יתד עורר את קנאת הסופרים של הקולגות מרחוב יהודה המכבי בירושלים. תחת הכותרת הלא ברורה (שכנראה עברה שינויים רבים של עריכה בגלל רגישות הנושא) שבישרה כי "לאחר שתקציב מד"א יו"ש הוקפא בגללו, גם ועדת הכספים שותקה", נמתחה בהמודיע של יום ב' יותר מביקורת מרומזת על התנהלותו של יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני. העילה להתקפה: ההחלטה של גפני לעצור תוספת תקציבית למד"א בגלל שהאוצר מסרב להעביר כספים לאיחוד הצלה. מד"א בתגובה לא ראויה (וזה לא מופיע בכתבה) החליט לעצור את השירותים למחוז יו"ש. למה ליו"ש ולא למחוז דרום של ישראל? אין טעם לשאול. מד"א רצו להקים על גפני את השדולה החזקה של המתנחלים והצליחו. בכתבה ניתן ביטוי נרחב לתגובתו של ח"כ סמוטריץ' המאשים את גפני במשחקים בחיי אדם בגלל שיקולים פוליטיים. לפני שבוע זה לא היה קורה.
אנו מאחלים לשני הצדדים: לבריאות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!