כל תחנוניי ובקשת סליחה מהמשגיח לא עזרו

"זורקים בחורים מישיבות" - בשבוע שעבר כתבתי על אחד הנושאים שבוערים בנשמתי - נושא זריקת בחורים מהישיבה, ועל כך שידם של המשגיחים קלה על ההדק כשמדובר בלזרוק בחור, בלי לחשוב על התוצאות ההרסניות של הצעד לו ולצאצאיו. הבאתי מספר עובדות ממרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שנלחם בכל מאודו נגד התופעה, והבאתי את דבריו שבשביל לזרוק בחור מהישיבה צריך להושיב סנהדרין על זה.

קיבלתי הרבה תגובות חיוביות וכמובן מספר נגד, כמובן שאלו היו בעיקר מכמה משגיחים בישיבות.
שלא תטעו, יש משגיחים מיוחדים, מתחשבים ומשקיעים, וגם אם יקרה מצב שהם יזרקו בחור - הם לא יעשו את זה בצורה הרסנית. הם ישבו עם הבחור, ידאגו לו לישיבה אחרת וישמרו אתו על קשר. אני מדבר על אותם משגיחים שידם קלה על ההדק, ולצערנו יש מהם הרבה. הם לא יאהבו לקרוא את הנכתב כאן, אך האמת כואבת ובעיקר כואב על הבחורים הללו ועל הדורות הבאים שלהם.

קיבלתי השבוע טלפון מבחור כבן עשרים, משיעור ג' בישיבה גדולה, והוא אמר לי כך: "הרב רוט הצלת אותי, הצלת את הרוחניות שלי, את הקדוש ברוך הוא שלי ואת היהדות שלי. אני מודה לך".
וכך הוא סיפר: "לפני כחודש המשגיח העיף אותי לצמיתות מהישיבה. אני לא אשקר שהייתי העילוי של הישיבה, אך הייתי בחור טוב ששומר על הסדרים ומשתדל ללמוד ברובם. הייתי קורא לעצמי בחור בינוני. המשגיח שהיה לי היה מאוד קפדן, צועק.

יום אחד הייתי בחתונה של בן דוד עד לשעה מאוחרת בלילה. הגעתי לישיבה מאוחר וכך ישנתי עד תשע בבוקר. בערך בתשע וחצי שמעתי דפיקות חזקות על הדלת בחדרי, 'תפתח, זה המשגיח!' המשגיח היה זעוף פנים וישר החל לצעוק 'מה אתה עושה בלילות עד מאוחר? ועוד אתה קם מאוחר?'
כנראה זה היה בהיסח הדעת, ממש התרגזתי ופה הייתה הטעות שלי, עניתי לו בחוצפה ועל זה אני מתחרט. "מה אתה עוקב אחריי? תעקוב אחרי הילדים שלך מה הם עושים. מה אתה רוצה ממני?" התפרצתי ושאלתי.

"אתה חוצפן", הוא זעק, "בחורים בעלי עזות לא יכולים ללמוד בישיבה, קח את החפצים שלך וברגע זה תלך מהישיבה".

לא יודע מה עבר עליי באותם רגעים, אספתי את הדברים שלי והלכתי הביתה. לא אחזור על כל הסיפור במלואו, כל תחנוניי ובקשת סליחה מאותו משגיח לא עזרו. שמעתי מאחורי הקלעים שהוא אומר 'מילא היה מתמיד, גם לא מתמיד וגם חוצפן - אז בשביל מה צריך אותו בישיבה?'
המקרה מאוד שבר אותי, לא רק נפשית, אלא גם התחיל לסדוק לי את הרוחניות. וכי כך מתנהג משגיח? זו דרכה של תורה? מה כבר עשיתי? הייתי בפרשת דרכים מאוד רצינית. האם לחפש ישיבה אחרת ולהמשיך ללמוד או לצאת לעבוד.

עד שנתקלתי ממש בסייעתא דשמיא בכתבה שלך.

וזה נתן לי שכל וכוחות להבין שנכון שטעיתי ודיברתי לא יפה באופן חד פעמי למשגיח וביקשתי על כך סליחה תוך התנצלויות חוזרות ונשנות, ועל אף שהייתי בחור טוב בסך הכל ומשתדל ללמוד רוב הזמן ולא הייתי מסתובב בלילות, אז המשגיח היה צריך להחזיר אותי, וכן, הבנתי שיש משגיחים שהם לא בסדר, ואם הם לא אנשים טובים זה לא אומר כלום כלפי הקדוש ברוך הוא שלי, התורה שלי, הרוחניות שלי והעולם הפנימי שלי.

פשוט למדתי לעשות הפרדה ברורה ולא לקשור את התנהגות המשגיח להיותי חרדי ולהחלטה מהותית על המשך הרוחניות שלי. ברוך השם הלכתי להירשם לאחת מהישיבות הגדולות בירושלים ובחסדי שמים קיבלו אותי.

אזכיר שוב את דברי מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שבשביל לזרוק בחור מהישיבה צריך להושיב סנהדרין על זה, להושיב סנהדרין אין אפשרות כרגע.

ישנה טענה שאומרת, אבל אם הבחור מקלקל בחורים אחרים אז צריך להעיף אותו, אבל זה בדיוק לב העניין: מעל ל90 אחוז מהמקרים בהם מעיפים זה לא בגלל שהבחור מקלקל בחורים אחרים, אלא על דברים שהיו יכולים לפתור אותם ללא שום בעיה, וגם אותם בחורים שכן מקלקלים, השאלה היא איך לטפל בזה, באיזו גישה וצורה, זה משנה ממש את כל התמונה.

חושבים שמשגיח תפקידו בישיבה הוא להיות שוטר ולתת קנסות למי שלא שומע, וזו טעות. משגיח בין שלל תפקידיו הוא נדרש לעזור, לתמוך, להתעניין בבחורים ולעזור להם - ולא לעשות סלקציות.

אני בטוח ב100 אחוז שמשגיח שמשקיע באמת בבחורים יהיה נדיר עד מאוד שהוא יצטרך לזרוק בחורים מהישיבה, כי זה לעולם לא יגיע למצב הזה. כי משגיח כזה, גם אם יש בעיה, הבחור יודע שיש משגיח שאכפת לו ממנו ושהוא מעריך אותו שיעזור לו ויתמוך בו. אני בטוח ב100 אחוז שברוב המקרים המצב ניתן לפתרון, ולא צריכים לזרוק את הבחור מהישיבה.

לפני כחודש הגיע אלי מקרה של בחור מאחד הישיבות הטובות ומדובר בבחור טוב שיושב ולומד רציני, מקפיד על כל הסדרים וזמני התפילות, שזרקו אותו מהישיבה, וכך הוא סיפר: "יש לי חבר שלומד בישיבה אחרת ואנחנו מאוד אוהבים לנסוע באופניים. היינו נפגשים פעם בשבוע בלילה ונוסעים לים הלוך חזור דרך גני יהושע. רק הלוך וחזור. הדבר נמשך חצי שנה ולא הפריע לסדר הלימודים שלי ושל חבר שלי.

"יום אחד, כשאני חוזר בלילה די מאוחר, אני רואה את המשגיח מחכה לי בכניסה לפנימייה ושואל אותי בנחרצות איפה היית. פחדתי להגיד לו את האמת ועניתי שחזרתי מחתונה. אתה שקרן, הוא זעק, מה אתה מסתובב ליד הים בלילות, זה בחור ישיבה? זה בחור שיושב ולומד? ואתה עוד משקר - קח את הדברים שלך ותעזוב את הישיבה.

"אותו אדם שראה אותנו, סיפר גם למשגיח של החבר שלי, אך למרבה הפלא המשגיח של החבר שלי לא העיף אותו מהישיבה. הוא ישב אתו לשיחה ארוכה ואמר לו אם אתה מרגיש שאתה צריך להשתחרר פעם או פעמיים בשבוע, אני מאוד מבין אותך, לא אכפת לי, רק שהדבר ייעשה בהסכמה".

והנה הסיפור המלא: שני בחורים, שני משגיחים, איך כל אחד התייחס לבחור ואיך בקלות אפשר לפתור בעיות כאלו עם מעט התחשבות ורצון כנה לעזור לבחור.

אני חושב שלפחות פיקוח על משגיחים צריך להיות, מי אוכף אותם על מה שהם עושים. כמו שיש ועד הישיבות שאחראי על הסדרת דחיית השירות הצבאי של בחורי הישיבות הגבוהות במעמד תורתם אומנותם, כך צריך שלפחות יהיה כזה ועד שאם רוצים לזרוק בחור מהישיבה, יבדוק האם זה נכון לעשות את זה, האם זה צודק, כך המשגיחים יחשבו פעמיים והדבר יהיה תחת פיקוח.

זה ענין של נפשות לזרוק בחור מישיבה, זה פיקוח נפש, לנשמה שלו ולדורות הבאים. זה ממש גוועלד.

אמר לי משגיח אחד "אתה לא היית משגיח"... אמרתי לו "דבר ראשון כן הייתי, שנית, הייתי בחור ואני יודע מה זה משגיח, שלישית, אני נתקל בהרבה מקרים של בחורים שנזרקים על כלום ודבר רביעי זהו שישנם אנשים שהם יותר חכמים מהרב שטיינמן והם מבינים אחרת... הרב שטיינמן נלחם בתופעה בכל כוחו".

ולסיום חשוב להדגיש שוב, כן, יש גם משגיחים קדושים. אני מכיר כאלו משגיחים ואני מקנא בעולם הבא שלהם.

באחת מהישיבות המפורסמות אני מכיר את המשגיח שם, הוא מעולם לא זרק בחור מהישיבה חוץ מפעם אחת.

אך אותו משגיח שבעיניי הוא משגיח קדוש, לא זרק את הבחור לכלבים. הוא שמר אתו על קשר טלפוני שבועי, היה מתקשר אליו ומתעניין בשלומו ופעם בחודש היה נפגש עם הבחור. אותו בחור באמת יצא לעבוד ולא המשיך לישיבה אחרת, אך פעם הוא אמר לי 'זה שאני היום שומר תורה ומצוות, זה רק בגלל אותו משגיח שהוא שמר איתי על קשר למרות שהוא זרק אותי, הבנתי שבאמת אכפת לו ממני ובאמת לא יכולתי להיות בישיבה'.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!