שו"ת המרכולים הגדול // אבי מימרן עושה סדר

זקני העיירה יודעים לספר כי הנהר החוצה את העיירה לאורכה, היה פעם צר יותר. התושבים לא נזקקו אז לגשרים רחבים כדי לעבור מגדה אחת לשנייה. "עם השנים, חקקו המים בחול ובסלע והכפילו את רוחבו של הנהר", הסבירו הזקנים לצעירי העיר. "היום מי הנהר כבר נוגעים בחלק מהבתים שנבנו ממש על גדותיו. אין יותר לאן להתרחב".

עיירה שלווה היא הייתה, הימים ימי קיץ. התושבים עסוקים בעמל יומם ושואבים את מקור מחייתם מהנהר רחב הידיים. רועי הצאן משקים את עדריהם במורדותיו. הדייגים מתמקמים לאורכו ופורשים רשתותיהם, והחקלאים שואבים את מימיו לשדותיהם.

באחד מן הימים הופיע אורח מלומד בפתח ביתו של ראש העיירה. בשורה קשה בפיו: "מהחישובים שחישבנו, אני וחבריי המלומדים, הגענו לכלל מסקנה כי החורף הקרוב יביא עמו ממטרים עזים וגשמי זעף שיציפו את הנהר כולו, וכל בתי העיר ייעלמו תחת השיטפונות", אמר האיש.

ראש העיירה שמע את התחזית וגיחך בקול: "וכי מה אתה מצפה, שאעצור בעד העננים?" המלומד, שציפה לתגובה מעין זו, מיהר והציג את פתרונו: "אפשר לבנות סכר בראשיתו של הנהר, סכר חזק מספיק שיעצור את השיטפון הגדול שצפוי". גיחוכו של ראש העיירה הפך לצחוק מתגלגל, הוא הדף את המלומד וטרק בפניו את דלתו.

אולם השמועה על השיטפונות הצפויים פרשה כנפיים, וחלק מתושבי העיירה החלו להביע את דאגתם על בתיהם ורכושם. הצעות שונות עלו בחלל האוויר, מבניית הסכר ועד לבניית מגדלים גבוהים שישכנו את תושבי העיירה בימי השיטפון... משלחת תושבים עלתה לביתו של ראש העיירה ודרשו ממנו לנסות ולמנוע מבעוד מועד את האבדון הצפוי, אך הוא דחה את כולם בהינף יד.

החורף התקרב והעימות בין התושבים הפך למחלוקת של ממש. המצדדים בחזאי דרשו מהממונה על אוצר העיירה לממן מכספי האוצר את בניית הסכר, ואילו שאר התושבים דרשו להמשיך ולחיות בשלווה ולהתפרס כאוות נפשם, ובטח שלא לבזבז דינרי זהב על חזיונות עלומים של מלומד זקן.
סוף דבר, הממונה על האוצר הגה רעיון. הוא כינס את בני העיירה והציג בפניהם את רעיונו: במקום לבנות סכר יקר, אפשר להגביה את הגדרות המוצבות על גדות הנהר, ובכך למנוע מהמים לשטוף את העיר. הרעיון גרם לטלטלה בעיר. המתנגדים טענו כי הפתרון לא יעיל, מכמה סיבות. ראשית, לא בטוח שהגדרות אכן יהיו חזקים דיים. ועוד, שהרי הגבהת הגדרות תהרוס את הנוף היפה הנשקף מחלק בתי העיירה, ולא זו בלבד, אלא מספיק כסיל אחד שהגדר תחסום את דרכו אל הנהר, והוא יפרוץ בה פרצה שדרכה ישטפו המים את כל העיר.

אולם הממונה סתם את טענותיהם: לא תינתן הרשות לאיש לפרוץ את הגדר בלא אישור חתום כדת וכדין מראש העיירה, ומי שיעשה זאת ייקנס בכמה דינרי זהב. "ומה יהיה על הדייגים?" שאלו בני העיר, "כיצד יגיעו הם למי הנהר?" גם לכך נמצא הפתרון: לדייגים יוקצו מקומות מיוחדים בהם יוכלו לעמוד ולדוג כרצונם החופשי.

הרעיון הובא להכרעת בני העיר. רוב דחוק מאוד של תושבים תמכו בו. אבל זה הכלל: הרוב קובע. ומהחלטה למעשה. הגדרות הוגבהו, ביצורים הוצבו בפתחי הבתים, הדייגים המשיכו בעבודתם באין מפריע, ורק רועי הצאן נאלצו להשקות את עדריהם בשאיבת מים, שהרי נחסמה דרכם של הכבשים אל מי הנהר.

רק כשיבוא החורף, ורק כשבני העיירה יחזו במו עיניהם בגשמי הזלעפות ובנהר השוצף, הם יבינו כי ההשקעה הייתה שווה, וכי בכך שוויתרו על נוחיותם, הצילו את העיר כולה.

***

דברים רבים הוטחו בשבועות האחרונים כלפי חוק המרכולים. פורצי הדת שנלחמו נגד החוק, ניסו כל שבידם כדי לשכנע אף את ציבור יראי ה' שהוא מיותר ואין בו תועלת, או שהוא אפילו מזיק לצביון השבת, חס ושלום.

בחרנו אפוא לאסוף את השאלות המרכזיות שנשמעו ולנסות לענות עליהן ראשון-ראשון, דבר דבור על אופניו.

חוק המרכולים שנחקק השבוע נראה לחלקים בציבור כחוק שאינו תורם דבר. אחרים אף טענו שהוא יביא ליותר חילולי שבת. גם עיתונאים שומרי מצוות השמיעו טענה כי חוק שכזה משניא את הדת על החברה החילונית, ובכלל, הרי אין בו כלום?

גבולותיה של השבת בישראל נפרצו עם השנים. בעוד שרק לפני 20 שנה איש לא העז לחשוב על מסחר בשבת, היום השיח הוא על תחבורה ציבורית, היקף המסחר וחלוקת הארץ לחלקים. בבני ברק השבת תישמר, אבל בגבעתיים התושבים רוצים להגיע לכל מקום ולקנות כל דבר שבעה ימים בשבוע, רחמנא ליצלן. לא ירחק היום שחילולי השבת יהפכו לשיטפון שיציף את הנהר כולו, ויתרה מכך, עובדים רבים ייאלצו לעבוד בשבת או להישאר מובטלים.

אחרי שבג"ץ דחה את עתירתם של הסוחרים מבקשי השבת בתל אביב, הוא עצם עיניו מהחורף הקרוב. כל עיר תהיה רשאית להחליט כיצד תראה השבת בתחום שיפוטה. הדבר דומה לתת לבני העיירה אפשרות להחליט היכן להגביה את הגדר על גדות הנהר והיכן לא. העובדה שמספיקה פרצה אחת בגדר בכדי להציף את כל העיר, לא ממש עשתה רושם על רוב השופטים.

נדרשה החלטה, כזו שאין לה השלכות מידיות והיא לא תשנה את התחזית הגשומה. החלטה שלא תפגע במי שרוצים לדוג על שפת המים – ועדיין תציל את העיר כולה. שר הפנים החליט להגביה את הגדרות, לשמור על פרנסת בני העיר, ובמקביל למנוע מפרץ חילולי השבת לעלות על גדותיהם ולהפוך באחת את מדינת היהודים למדינה ככל העמים.

לצורך כך, חוקק חוק המרכולים שמחזיר את המצב החוקי שהיה נהוג לפני פסיקת בג"ץ, ודורש הסכמה מהותית של שר הפנים לחוקי עזר במקום סמכות אישור טכנית בלבד.

ומה אם שר הפנים יהיה בעתיד שר חילוני?

ובכן, בחוק המרכולים נקבעו הגדרות שרק לפיהן יוכל כל שר בעתיד לאפשר שינויים בחוקי העזר. ההגדרה המרכזית היא: צורך חיוני יוצא דופן. שר שיתיר את חילול השבת ללא התחשבות בהגדרה זו, יאפשר לכל מי שייפגע מהחלטתו לעתור נגדו ולגרום לבג"ץ לפסול את החלטת השר.

ומה אם הממשלה הבאה תשנה את החוק?

אכן, יכולה הממשלה לשנות כל חוק, כמו את חוק הגיוס ועוד חוקים. בשביל זה חייבים לשמר את כוחן של המפלגות החרדיות והיותן משפיעות בכל קואליציה עתידית.

טענה נוספת שנשמעה היא באשר ל'בור' שאליו נפל השר הרב דרעי, בניגוד לקודמו סילבן שלום.
נכון, זה הכי קל להיות 'סילבן שלום' ולא לקבל החלטה. אבל כשהשיטפון מתקרב, מישהו צריך להחליט גם כשזה לא פופולרי. אי קבלת ההחלטות על ידי השר הקודם, היא זו שבין היתר הביאה אותנו עד הלום.

אם כך, מדוע השר הרב דרעי לא מיהר לקבל החלטות עם כניסתו לתפקיד? מדוע הוא התמהמה וכמעט גרם להחלטת בג"ץ שהייתה נזכרת לדיראון עולם?

קל לשאול את השאלה הזו מהיציע. הרי אין בית משפט שהיה מקבל את ההחלטה של שר הפנים ללא שהשר היה מציג בפניו עבודת מטה רחבה הכוללת שימוע ובחינת חלופות, עם שיקולים ואחריות על כל ההשלכות הצפויות בעקבות החלטתו. והראיה, שגם לאחר ששר הפנים ביצע עבודת מטה רצינית והציג אותה בפני בית המשפט, הוא נדחה בדעת רוב.

עדיין, יכולים ראשי רשויות למהר לשנות את חוקי העזר ולפרוץ את הגדר עוד בטרם נבנתה. ומה יועיל החוק?

ובכן, אין תוקף ל'הצעות החוק' שהעבירו העיריות במהלך החקיקה בין קריאה ראשונה לשנייה ושלישית. שכן עם כניסת החוק לתוקף הרי שהוא מורה לשר הפנים לא לאשר חוקי עזר המבקשים להתיר מסחר בשבת אם אינם חיוניים. ולכן אין תוקף חוקי להחלטות מועצת עיר לאשר חוקי עזר, מבלי אישור והסכמת השלטון המרכזי המיוצג על ידי שר הפנים.

ומה עם הקיטוב? שנאת היהדות? התגר על החברה החילונית?

שבת קודש אינה שונה מחוק הגיוס, מתקציב הישיבות, מחקיקה אנטי רפורמית ומעוד סוגיות חשובות. ברגע שזה יהיה השיקול היחיד המנחה את דרכנו, אולי מוטב שנתקפל אחר כבוד למדינה אחרת.

ובמה שונות 'חנויות הנוחות' בתחנות הדלק משאר המסחר בשבת? אשר בעצם החרגתם קיבלו היתר רשמי לחילולי שבת.

ראשית, רוב חנויות הנוחות במדינה בין כה וכה ממוקמות בתחנות הדלק בכבישים בינעירוניים בשטח שיפוט של המועצות האזוריות, ועל כן אין חוק עזר בשטחן האוסר מסחר בשבת. חנויות נוחות שנמצאות בתוך הערים הינן בכל מקרה במרחק הליכה ממקומות מגורים ולצערנו הרב חנויות אלו הוחרגו לטובת ההישג שיתר המקומות אכן יהיו אסורים במסחר. לכן מוטב לאפשר פרנסה לקומץ דייגים, ולמנוע שיטפון על כל השאר.

אז אם צריך חוק, למה חוק המרכולים? לא עדיף לתקן את החוק הקיים?

זה לא סותר. אחרי שחוק הגיוס יאושר וסכנת פירוק הקואליציה תחלוף, יהיה ניתן לתקן גם את החוק הקיים. אולם למרות תיקונו, עדיין הדרישה שהציב בג"ץ לקבוע מי מחזיק בסמכויות האכיפה המקבילות הן לשר הפנים והן לשר העבודה והרווחה נותרה בעינה. בלי הסדרת נושא זה, העניין יחזור שוב ושוב לבג"ץ ומשם לכנסת. בדיוק כמו חוק הגיוס.

מה עונים לאלו הרחוקים מהדת, הטוענים "תחיו בבני ברק כרצונכם ותנו לנו את תל אביב ופרבריה"?

אם יישאר המצב כמות שהוא, פרצת השבת תלך ותכרסם בכל עיר ועיר חלילה. רוב אזרחי ישראל אינו מעוניין לעבוד בשבת. וכששיטפון החולין בשבת ישטוף את הארץ כולה, ייאלצו עשרות אלפי עובדים לעבוד בשבת. בנוסף, המחוקק עצמו הכיר כבר בקום המדינה בסמכות השלטון המרכזי לאשר חוקי עזר עירוניים על כל המדינה. הכרה זו מעידה כאלף עדים כי יש השלכות רוחב לכל חוק שכזה ואין למסור אותו לסמכות מקומית בלבד.

***

הלוואי והתחזית מטעה, והשיטפון הגדול לא יגיע. אולם אם חלילה הנגיסה הבלתי פוסקת בסטטוס קוו תימשך, הרי שיבוא יום בו הנהר יאיים להטביע את יום המנוחה היהודי, ואו רק אז, יאמרו-יבינו אותם המתנגדים לחוק המרכולים כי הגבהת הגדרות הייתה מעשה נחוץ שישמור על שבת קודש בפרהסיה הציבורית, ובכך על כלל זהותה היהודית של המדינה. השבת אינה עניין זמני, השבת היא נצחית.

"ושמרו בני ישראל את השבת 'לדורותם' ברית עולם".

טורו של אבי מימרן פורסם בעיתון 'הדרך'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!