מוסרי ומרושע • קונפליקט של מנהלי סמינרים

ידידי הטוב הפרופסור הסוציולוג ע.א. ניסינו לברר יחדיו, ברמה הפסיכולוגית, כיצד נוצרה הקונוונציה המדהימה השלטת בחברה החרדית לפיה חלק ממנהלי סמינרים הנכבדים, הרבנים, וראשי ישיבות מסוגלים לנהוג באפליה המוכרת כלפי בני עדות המזרח, להותירם ביד גסה מחוץ לכתלי המוסד, ועם זאת להמשיך בחייהם כאילו כלום לא ארע.

ובסיס המחקר נוגע לאישיותם המיוחדת של אותם רבנים, הנערצים בעיני תלמידיהם, ובקרב הציבור כולו, כאנשי אשכולות, בעלי אישיות מוסרית ונעלית, עד שלעתים נדמה כי כמעט בלתי נתפס היאך אנשים חשובים כאלה, עטויים זקנים מהודרים ומעילי רבנים ארוכים הצליחו להיטמע בתוך תפקיד ה'מפלה' ולהמשיך ולנהוג כך, בלי שה'אני העליון' המוסרי שלהם מציק ומפר את שגרת יומם.

והתשובה שעלתה בידינו ידיד יקר, כעבור זמן, מתחלקת מסתבר בין ארבעה מודלים שנהגו על ידי ארבעה תיאורטיקנים ידועי שם מדיסציפלינת הפסיכולוגיה החברתית בכלל, והפשעים החברתיים בפרט.

קטגוריזציה ותת קטגוריזציה [ג'ונסטון 1988]

קבוצה בריאה המבקשת לשמור על התנהגות חברתית נאותה חייבת לדאוג כי על אף היות חבריה מסווגים לחברי קבוצה מסויימת, הפרטים המרכיבים אותה מכל מקום צריכים להיות יחידים מובחנים ויחודיים, בעלי זהויות אישיות מורכבות וחברתיות עצמאיות. כאשר מתייחסים לקבוצה כאל סכמה חברתית אחת נוצר סטריאוטיפ כלומר דימוי ואיפיון פשטני הכולל את כל חברי הקבוצה כגוף אחד, כשבכך הוא מיקל על ההתייחסות השלילית לכל אחד מחברי הקבוצה.

ניתן להניח כי ה'קטגוריזציה' שנעשית לקבוצה התלמידים הספרדים המבקשים להתקבל במוסדות הלימוד הליטאיים, מאפשרת לחלק מן המנהלים, לראות בהם גוש אחד גדול ובלתי מובחן, אליו מחוברים סטריאוטיפים שליליים ודעות מוקדמות [הם בעלי מנטליות שונה, יש להם התנהגות ברברית וכן הלאה].

במקרים בהם נוצרת אינטראקציה עם בני אדם החורגים מהסטריאוטיפ, ובמלים ברורות יותר, תלמידים ספרדים בני שרים, עסקנים, ורבנים בעלי השפעה שכן מתקבלים, נוצר מצב חדש הקרוי 'תת קטגוריזציה', זאת אומרת, האדם הנתקל בבן של פונקציונר למשל, אינו משנה את הסטריאוטיפ אלא מתמקד במאפיינים ניטרליים של האדם וכך מסווג אותו כבלתי מייצג, וכחלק מתת קבוצה נפרדת השונה מהקבוצה שלגביה הוא ממשיך להחזיק בסטריאוטיפ. ולצורך הענין, 'הספרדי הזה הוא ספרדי 'משתכנז', הוא שונה, הוא משלנו, הוא לא כמו כל ה'פרענקים' מהשטחים'.

פיצול עצמי, ועיבוד מידע [ליפטון, פטי, 1981]

אנשים הנאלצים להתמודד עם שאלות מוסר קשות העלולות לחבל בבריאותם הנפשית, מייצרים עם הזמן 'קיר פסיכולוגי' פנימי, כאשר בין שני צידיו מתרוצצים שני אנשים: הסלקטור האכזרי בשערי המוסד, והאיש הטוב והמוסרי בחיי היומיום.

כדי לשמור על אישיות בריאה ומתפקדת, צריכים דמויות אלו להיזהר שלא תחול כל דיפוזיה בין שני צידי החיץ, כלומר להמשיך להיות נחמדים ורגשיים כלפי החברה והסביבה הקרובה, ואכזריים לגמרי, ללא עיבוד מידע רגשי, כלפי הנערים והנערות אותם הם מבקשים להרחיק.

תיאוריית הזהות החברתית [טג'פל וטרנר 1979]

הזהות העצמית של האדם מורכבת הן מזהות אישית [כשרונותיו, עמדותיו, ותכונותיו], והן מזהות חברתית [אני יהודי, דתי, אשכנזי וכו']. כדי שהזהות העצמית תהיה חיובית לאדם יש צורך ומוטיבציה שגם הזהות החברתית, מלבד זו האישית - תהיה חיובית.

כיוון שכך הוא צריך לראות את קבוצתו ממנה הוא שואב את זהותו - כחיובית. איך הוא עושה את זה? על ידי השוואה לקבוצות חוץ, ומסקנא כי קבוצתו - קבוצת הפנים, עדיפה עליהם. לפי המודל, השפלה של קבוצה הנתפסת כשייכת ל'קבוצת החוץ' כלומר לא לקבוצה שלי, מעצימה בעיני המפלה את קבוצתו וממילא את זהותו. ייתכן מאד שהסבר זה עומד בבסיס ההתנהגות של חלק מהמפלים.

מוסריות פרדוכסלית [בראון 2001]

המוסריות הפרדוקסלית הוא מנגנון המסייע נפשית, לאנשים המבצעים פשעים חברתיים לאורך תקופה ממושכת. לפי תיאוריה זו, כאשר אדם מחולל במשך שנים מעשים העשויים לערער את שיווי משקלו המוסרי, הוא 'שומר' לעצמו מקרה אחד, ספציפי ומסויים, לגביו הוא מרגיש שנהג בצורה שאינה נאותה, והוא חש כל חייו אשמה כלפיו. תחושת האשמה המסויימת הזו עוזרת לו להרגיש שהוא בעצם אדם אנושי, לפחות לגבי מקרה זה, ומאפשרת לו להמשיך להפגין אדישות כלפי שאר האנשים אותם אימלל.

ייתכן מאד כי לחלק מאותם מפלים אכזריים, יש את אותה ספרדיה מוכת גורל, כלפיה הם מרגישים ומודים כי פעלו שלא כשורה. ההודאה, או הוידוי הזה מסייע להם להמשיך את שגרת חייהם – האנושית בעיניהם - בשלווה, ללא חיבוטי נפש יומיומיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!