"זורקים בחורים מישיבות כמו פירות רקובים"

ידם של המשגיחים קלה על ההדק כשמדובר בזריקת בחור מהישיבה, בלי לחשוב על התוצאות ההרסניות לו ולצאצאיו .כמה עובדות ממרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שנלחם בכל מאודו נגד התופעה

אחד הנושאים שבוערים בנשמתי, זה כשאני שומע שזורקים בחורים מישיבות. פשוט לקחת בחור ולזרוק אותו מהישיבה ללא שום רגישות והתחשבות. אני מכיר באופן אישי עשרות בחורים שירדו מהדרך בגלל שזרקו אותם, הייתי מדבר ומחזק אותם תקופות ארוכות לאחר מכן.

יש משגיחים שזורקים בחורים מהשיבות משל היו פירות רקובים שזורקים אותם לפח ללא אכפתיות מה יהיה איתם ומה יצא בגורלם. שמעתי מהגאון רבי נחום ברנשטיין שאמר לו מרן הרב שטיינמן זצ"ל שבשביל לזרוק בחור מהישיבה צריך להושיב סנהדרין על זה, אבל היום שאין סנהדרין, מי בכלל יכול לזרוק בחור מהישיבה?

סיפר לי פעם אברך אחד שהיו אצלו בשיעור בישיבה 31 בחורים, יום אחד המשגיח העיף עשרה בחורים מהישיבה. ניגשתי למשגיח ואמרתי לו: המשגיח יודע שאם הוא מעיף אותם הם יצאו חילונים?

הוא סילק אותי בבושת פנים ונזף בי "מה אתה רוצה? לא הכל אתה מבין... לפעמים צריך לזרוק את התפוחים הרקובים".

"אני יכול להעיד", סיפר לי אותו אברך, "שכל אותם עשרה בחורים שהוא זרק נהיו חילונים לגמרי".

אותו משגיח בטוח ישלם על כך. הרי מה יהיה עם אותן נשמות ועם כל הדורות הבאים שלהם. ממש נאבעך, באבחת יד אחת נקטעה שרשרת דורות ששמרו על תורה ומצוות.

אותו משגיח שזורק את הבחור, גם אם הוא טוען שהבחור רקוב וצריך לזרוק אותו, אם זה היה הבן שלו הוא גם היה מוכן שיזרקו אותו מהישיבה?

פעם אמר מרן הרב שטיינמן: "מארבעת התלמידים הטובים בכיתה יש למורה עולם הזה, בזכות ארבעת התלמידים הבעייתיים בכיתה יקבל המורה עולם הבא, ועל שאר הכיתה הוא מקבל משכורת."

במקום שמשגיח ייקח את הבחור שהוא רוצה לזרוק אותו כפרויקט וינסה לעזור לו, לתמוך בו, לדבר אתו. אני בטוח שהבחור היה חוזר לתלם. אבל הרבה מהמשגיחים לא רוצים להתאמץ ואם משהו לא מסתדר הם פשוט זורקים ללא שום מחשבות ותהיות.

סיפר לי ר"מ אחד שהרב ראובן יוסף גרשנוביץ שהיה ישן בישיבה באותו חדר עם מרן הרב שטיינמן, יום אחד הוא שלח אותו להגיד לאחד הבחורים שהיה קצת בעייתי שירחם עליו, כי אין לו כבר כוח לצום על הבחור הזה.

אז היום לא מבקשים ממשגיחים לצום על בחורים. רק לגלות קצת רגישות ולדעת שמאוד קל לזרוק, החכמה היא לעבוד עם מה שהוא קשה.

לפני כחמש שנים נסעתי לניו יורק לחבר חסיד סטאמר שגר בבורו פארק. הוא איש עסקים, יהלומן, וממש ביקש ממני שאעבור לגור בניו יורק והוא רוצה לפתוח ישיבה גדולה לנוער נושר.

הכרתי אותו עוד בתור בחור והתעניינתי ממתי מעניין אותך נוער נושר? ועוד ללכת ולפתוח ישיבה לכאלו בני נוער.

הוא ענה לי "תכיר את השותף שלי לעסק ואז תבין הכל".

ישבנו לארוחת ערב יחד וראיתי את השותף שלו, לא נראה יהודי דתי כלל וכלל אך הוא דיבר עברית שוטפת. חברי פנה ואמר לו תספר לו בבקשה מאיפה הגעת.

וכך הוא סיפר לי: "למדתי באחת הישיבות הטובות, הייתי מונח בלימוד כל הזמן. יום אחד תקף אותי איזה רצון ללכת ללמוד נהיגה. זה ממש ניקר לי במוח ולא יכולתי להתאפק והלכתי ללמוד נהיגה, כמובן לא על חשבון הסדרים. לאחר תקופה המשגיח בישיבה גילה שיש לי רישיון ולעוד מספר

בחורים, הוא זרק אותנו ללא רחמים, בכיתי לו בדמעות שליש. אמרתי לו שההורים שלי גרושים, אני יושב ולומד רציני בישיבה, רחם עלי תשאיר אותי בישיבה - אך ליבו היה אטום.

"המקרה שבר אותי לרסיסים והתחלתי להידרדר לאט לאט, עד שהגעתי למצב שהייתי מחלל שבת אוכל אוכל לא כשר. עד שעברתי לגור בניו יורק, אשתי לא דתיה, הילדים שלי לומדים בבית ספר לא דתי. אני בטוח", הוא אמר לי בלחש עם עצב עמוק בקולו, "שאם זה לא היה קורה, כנראה הייתי עד היום יושב ולומד באיזה כולל. בהכל אשם המשגיח הזה".

כמובן שכאן המקום להגיד שלא הכל תלוי רק במשגיח. לי אישית יש זיכרונות טובים מאוד ממשגיחים מסוימים שליוו אותי בדרכי, ואני מבין שלפעמים גם להם אין שליטה על הנעשה.

עוד סיפר לי הגאון רבי נחום ברנשטיין, משגיח בישיבת גאון יעקב שהייתה בנשיאות מרן הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל, שפעם פנו אליו מאחת הישיבות שישאל את הרב שטיינמן על בחור מסוים האם לזרוק אותו מהישיבה. אותו בחור כפי שהתבטאו בישיבה - היה עושה מה שבא לו, פשוטו כמשמעו.

"נכנסתי לרב שטיינמן", מספר רבי נחום ברנשטיין, "סיפרתי לו בהרחבה על הישיבה ועל הבחור, והרב שטיינמן אומר לי בנחרצות בשום פנים ואופן לא לזרוק אותו מהישיבה. עדכנתי את הנהלת הישיבה בדברי הרב שטיינמן, ושוב אותה ישיבה פונה אלי לאחר תקופה שאגש שוב לרב שטיינמן לשאול אותו האם לזרוק את אותו בחור מהישיבה, כי הבחור עבר את כל הגבולות האפשריים.

"נכנסתי שוב לרב שטיינמן ואני מספר לו שהישיבה טוענת שהבחור עבר כל גבול אפשרי ופשוט לא שייך להחזיק אותו בישיבה, ומרן הגיב 'תביא את הבחור אלי'. לאחר כשבוע נפגשתי עם אותו בחור ואמרתי לו שהרב שטיינמן רוצה לראות אותו.

"נכנסתי אתו לרב שטיינמן, הוא הסתכל עליו ושאל 'מה אתה עושה בישיבה?' הבחור שהיה מעט עם תעוזה ענה 'אני עושה מה שבא שלי'.

'ומה אתה אוהב לעשות?' הוסיף מרן לשאול, והבחור ענה 'אני אוהב ללמוד תורה'... 'ומה עוד אתה אוהב לעשות?' מוסיף לשאול הרב שטיינמן, והבחור ענה: 'ללכת לים ולדוג דגים, לנסוע באופניים, לראות סרטים ולשמוע רדיו' (ואני מצטט מילה במילה).

'האם תהיה מוכן להמשיך לנסוע לים ולדוג דגים ולנסוע באופניים, אבל תהיה מוכן לוותר על לראות סרטים ולשמוע רדיו ותמשיך ללמוד בישיבה כרגיל?' שאל מרן.

'על סרטים אני מוכן, על רדיו קשה לי', השיב הבחור. 'אולי תנסה תקופה?' שאל הרב שטיינמן והבחור הסכים לנסות, ובכך הסתימה השיחה, תוך כדי שהוא מברך את הבחור בברכה והצלחה.

"עברו שנים ואותו בחור נהפך לאברך והוא גם נהיה ר"מ בישיבה, וכן מטפל בישיבה מיוחדת בנוער מתמודד. עכשיו תעלו על דעתכם אם היו זורקים את אותו בחור מהישיבה מה היה קורה אתו..."

עוד סיפר לי הרב ברנשטיין, שקרוב משפחה שלו שהוא משגיח בישיבה, ניגש פעם למרן הרב שטיינמן וסיפר לו על אחד מהבחורים שהוא ממש מציק לו באופן לא רגיל והוא לא יכול להחזיק אותו בישיבה.

'אתה אוהב אותו?' שאל הרב שטיינמן, 'איך אני יכול לאהוב אותו? הבחור מפריע לי ומתחצף ללא הפסקה. אני אגיד לרב, זה או שהוא יוצא מהישיבה או שאני יוצא מהישיבה, אני ממש כבר לא מסוגל', אבל מרן ענה בנחרצות: 'אם אתה שואל אותי אם אתה או הוא, אז תצא אתה מהישיבה.

"קרוב המשפחה שלי היה בהלם למספר רגעים והוא שאל שוב 'הרב מתכוון ברצינות שאני אעזוב?' ענה הרב שטיינמן 'לא התכונתי שתעזוב את הישיבה, התכוונתי שתאהב את הבחור ותדאג לו...'

מקורבו של מרן, המחנך הרב מרדכי בלוי, סיפר לי פעם על בחור שרצו לזרוק מהישיבה וניגשו לרב שטיינמן, אמר לו המשגיח 'אין כבר מה לעשות עם הבחור הזה'.

שאל אותו הרב שטיינמן 'איך קוראים לאמא של הבחור?' ואותו משגיח לא ידע להשיב, אמר לו הרב 'תשאיר אותו בישיבה כי יש בטוח מה לעשות, אפשר להתפלל על אותו בחור. תתחיל להתפלל עליו...'

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!