נושאי הגליוטינה של דרעי // אשר מדינה

נושאי שלט הגליוטינה המחריד בשדרות רוטשילד, לא זקוקים לצידוקים או הסברים. לא לסיגרים, חמגשיות, שמפניות, או אוזניה של קאיה. התיעוב המובנה שלהם לכל מה שמריח ביבי הוא עמוק ושורשי ומקורו בדרך כלל במחוזות גיאוגרפיים ותרבותיים, הרוחשים בוז עמוק לכל מה שנתניהו מייצג. ישראל השנייה, הימנית, המסורתית, אוהבת ארץ ישראל ולאומיות גאה.

מסך עשן ה"שחיתות" שהם מייצרים, נועד למעשה לחפות על חולשת הטיעונים מול חוזקת השנאה. מצדו השני של כל שלט בהפגנות הללו כתוב "שיעוף לנו מהעיניים כבר". עבור מטרה נעלה הזו, כל הדרכים כשרות, כולל מיצג עריפת ראש בכיכר העיר. הציבור הישראלי, ברובו הגדול, למד לקרוא גם את הנכתב מאחורי השלטים, ועושה רושם שאינו ממש מתרשם מהקמפיין התורן החדש של מחנה המתוסכלים.

קשה שלא למצוא קווי דמיון מקבילים ליחס אליו זוכה יו"ר ש"ס השר הרב אריה דרעי, מצד חלק מסוים של אנשי תקשורת. גם במקרה שלו, הם לא זקוקים לצידוקים או הסברים. זה לא החקירות, לא ההקלטות, לא הבצל ולא גליק. מדובר באנשים הנושאים עמם משטמה מובנית כלפי האיש.

נוכחותו על הבימה הציבורית מעיקה להם בעיניים. יש הסברים רבים לכך, וד"ר אבישי בן חיים מומחה גדול ממני בפיענוח התופעה ומקורה, אבל שלא תהיה טעות. שום מתקפה ארסית המגיעה מכיוונם איננה עניינית. הם חלק מתזמורת חשאית הפוצחת בתרועה צורמנית וחסרת פרופורציות, ברגע שמזהים מעידה קטנה של האיש.

פסטיבל החבטות שהתרחש כאן כלפי השר דרעי בסיפור ח"כ גליק, היה אחד משיאי התופעה. כתבי 'המגזר' התחרו בניהם בשיוף וחידוד הסכינים, במופע של צביעות והתחסדות שלא זכור כמותו. באקלים גליוטיני שכזה אולי עדיף לשתוק מאשר להסביר שמדובר בסערה בכוס תה. די אם נאמר, שאילו ההצבעה העומדת על הפרק הייתה הריסת עמונה, וקולו של גליק היה מכריע את הכף, לא מופרך להניח שאחד מרבני המגזר היה מורה לח"כ גליק "לקדש שם שמים" ולהגיע באבלו להציל את ארץ ישראל. האופציה לדחות את ההצבעה לא הייתה עולה הפרק. כמובן שמיד היינו רואים את אותם כתבים משתפכים בהלל ותשבחות על הנציג המופלא ומוסר הנפש. השבת הק' כנראה פחות חשובה מכמה בתים. כל אחד וציפור הנפש שלו. אין לנו טענות.

מהעבר השני של המתרס מנהלים אנשי התקשורת החילונית את הקמפיין שלהם נגד חוק המרכולים, כחלק מהמאבק ההיסטורי על אופייה היהודי של המדינה. אמצעי המדיה העוצמתיים שבידיהם הופכים כלי שרת למסע שקרי ומושחת, בדרך להצגת החוק באופן מעוות, כאילו דרעי מנסה לכפות חוקי שבת חדשים על אזרחי ישראל האומללים. כל ניסיונות הצגת האמת כמות שהיא, שמדובר בחוק המנסה בקושי לשמור על הקיים, מחליקים על קיר ההסתה החילונית המשומן היטב. ובמאבק הזה כל הדרכים כשרות. גם קריקטורות מזוויעות בסגנון החמאס מקבלות ביטוי בולט ב"עיתון לאנשים חושבים"
.
לא קל להיות אריה דרעי בימים אלו, אבל איש לא הבטיח לו חיים קלים. לא לפני 30 שנה כששבר את החומות עבור בני עדות המזרח ופרץ עבורם את הדרך, לא כשהקים לתחייה בשליחות מרן זי"ע דור שלם מעפר הניתוק והגלות והפך אותו לבן תורה, לא כשנרדף באופן חסר תקדים ונכלא, ולא כשחזר להמשיך את המהפכה ולקבע אותה. כמות ההישגים והפעולות שביצע רק בשנים האחרונות יוכלו לקבל את הביטוי העוצמתי שלהם רק בפרספקטיבה היסטורית.

כי מדובר באיש היסטורי, גדול מהחיים, עם מתנת שמים להציב חזון ולבצע אותו. וכשפורצים דרך ומחוללים מהפכה – הידיים לפעמים קצת נפצעות. וכשניצבים בחזית המאבק על כבודה של השבת במדינה חוטפים חיצים מורעלים. זהו מחיר שהוא נכון לשלם אותו. ובכל בוקר, בעוד יש כאלו שעסוקים בציוצים והכפשות, הוא כותב דף נוסף בספר ההיסטוריה של היהדות בארץ ישראל. מה יזכרו מהם ומה יזכרו ממנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!