למה בכיתי בפגישה עם ארוסתי: מונולוג כואב

מיד אחרי שקראתי בהתרגשות ובהזדהות עמוקה את כתבתו הנוגעת ללב של אריה ברקוביץ תחת הכותרת "הבחור זועק למה אני צריך להתפשר" החלטתי להעלות על הכתב את סיפורי האישי ולפרסמו לתועלת הכלל. (כמובן שונו פרטים)

כל ערב באדיקות, אני בולע שני כדורים, אלו תרופות פסיכיאטריות. בזכותן אני מאוזן, מתפקד מעולה ומצליח בחיים. אף אחד לא יודע, אף אחד לא חולם שאני "על כדורים".

איך הגעתי לזה? בישיבה הקטנה. הייתי בחור מצוין, שקדן, למדן, ירא שמים, חברותי, מאיר פנים בעל לב זהב. ממש פרח.

עד שעד שהגעתי לישיבה גדולה, התקבלתי לישיבה מצוינת עם שם טוב. בהתחלה הייתי מלא מרץ, מלא תקוות ושאיפות. אבל לאט לאט הם הלכו ודעכו, ולעומתן התחילה להתפתח בעיה נפשית קלה שעם הזמן רק גדלה.

התחלתי טיפול פסיכולוגי. השיחות עם הפסיכולוג לא עזרו. החלפתי פסיכולוג. גם אצלו לא התקדמתי ועברתי אבחון פסיכיאטרי.

אישית רציתי את האבחון. הרגשתי שיש בו את המענה לקושי שלי. אבל הורי חששו ממנו. בכל זאת יש בציבור שלנו סטיגמות מפחידות נגד "כדורים" . והחשש הקשה מכל: מה יאמרו בשידוכים. אלא שהנהלת הישיבה התחילה ללחוץ מעט וגם המצב שלי לא היה טוב. הורי התייעצו עם דעת תורה וקיבלו תשובה בעד האבחון.

למרות השנים שחלפו מאז, לא אשכח איך הפסיכיאטר קיבל אותנו, כל כך יפה, הוא הקשיב, הזדהה, התעניין, שאל כמה שאלות בירר כמה פרטים ובסוף יצאתי עם מרשם ביד.

קניתי את התרופה, התחלתי לקחת אותה בדיוק לפי ההנחיות, ללא משחקים. מהר מאוד מצבי השתפר פלאים. חזרתי לעצמי. ממש תחית המתים. מצאתי את עצמי לומד בשקדנות, מתפלל, מאיר פנים וחי נורמלי כבעבר.

הגעתי בהצלחה לגיל השידוכים. הייתי יציב, מאוזן ומתפקד מעולה. השנים הקשות כאילו נמחקו. שאלנו דעת תורה את אחד מחשובי פוסקי הדור זצוק"ל, הוא פסק לספר על המצב הבריאותי רק בפגישות המתקדמות. מאוחר יותר שמעתי שזו הנחיה גורפת של כל גדולי ישראל מכל החוגים.

יש בזה היגיון. הורים שמקבלים הצעת שידוך ומלכתחילה יודעים שיש למוצע/ת בעיה נפשית, מיד הם נסוגים ולא מוכנים לשמוע על השידוך. ככה זה עם הסטיגמות. מה שאין כן כשרק בפגישות המתקדמות מספרים, אז יש אפשרות מאוד סבירה שהצד השני יתרשם מהמעלות ומהאישיות המיוחדת של המוצע/ת עד כדי שיסכים לשידוך. וזה קורה הרבה בס"ד.

באמת, רוב אלה שמכירים במצבם, משתפים פעולה ולוקחים את "הכדורים" בזמן. מצטיינים באישיות מיוחדת, רגישים לזולת, ובעלי מידות טובות מעבר לרגיל. לכן כשנפגשים איתם ומכירים במעלותיהם המיוחדות. קל לקבל אותם כפי שהם.

נחזור לעינינו, ניגשנו מראש לשידוכים בידיעה שנצטרך "להתפשר". מהר מאוד התפשרתי על גיל, על מראה ועל רקע משפחתי. הספק המאיים מה יאמרו המכרים. איך זה שהתפשרתי כל כך לא עניין אותי. אכפת היה לי ממה שבאמת חשוב. בראש ובראשונה לא הייתי מוכן להתפשר על יראת שמים ומידות טובות, ומיד אחרי זה לא ויתרתי על האישיות של המוצעת. חיפשתי מישהי נבונה, נעימת שיחה, אחת שמעריכה אותי ואני מעריך אותה, עם כיווני מחשבה תואמים, בקיצור שארגיש שהיא שלי.

לאור זה היו הרבה שידוכים שפסלתי בעצמי על הפגישה הראשונה והשניה עוד לפני שהייתי צריך לספר את סודי האישי. גם זה כואב. כל שידוך זה התרגשות, זה ציפיות, תפילות, מחשבות אולי זה זה... בענין הזה כולם יכולים להזדהות איתי. הולכים לשידוך נפגשים, והשידוך פשוט לא מתאים. זה אכזבה לא קטנה.

הכאב האמיתי, הכאב העצום, הוא בשידוך שנראה כל כך מושלם, שמתקדם כל כך יפה, שיש נשיאת חן הדדית, שיש נעימות בשיחות, שכיווני המחשבה תואמים, שישנה הרגשה חיובית כל כך.

ואז כשמגיע הזמן "להניח דברים על השולחן" השידוך נופל. לפעמים השידוך נפל מיד, לפעמים ביקשו תיק רפואי, לפעמים סירבו בעדינות ולפעמים סירבו בזלזול.

נכון שהייתי מוכן לזה נפשית אבל זה כאב כל פעם מחדש. איזה אכזבה, איזה עגמת נפש, איזה שברון לב, התקוות שמפעמות, הרגשות החיוביים, המחשבות והתכנונים והכל מתנפץ.

בהתחלה היה לי קושי מאוד גדול לשכוח ולהתקדם הלאה. קיננה בי התקווה אולי היא תחזור, אולי הם ישנו את דעתם, אולי בכל זאת הם ירצו אולי ואולי.

עצה נפלאה ששמעתי היתה למחוק את התקוות הללו, להפסיק עם הדימיונות, להתעורר מהחלום. להבין שזה נגמר. באידיש אומרים גיענדיקט אז גיענדיקט. זה נגמר.

בכיתי פעם בפני אחד מגדולי הדור שליט"א והוא אמר דברים דומים: כל מי שאמרה לך לא, היא לא שלך. לא עליה הכריזו בשמים שהיא שלך. מי שתגיד לך כן היא שלך. נקודה. הפנמתי ובצעתי את זה. נהיה לי סדר בראש. וגם בלב.

אלו היו שנים לא פשוטות בכלל. ידידים ומכרים לא הבינו למה אני מתעכב כל כך. יצא לי שם של לא יוצלח. הסוד שלי כבר לא היה כזה סוד. השדכניות ריחמו עלי.

פתאום הגיעה הישועה

יחד עם ההקפדה על השגרה ועל הסדר הרגיל של לימוד בהתמדה, ותפילות במנין. התחזקתי בהשתדלות רוחנית. כל תפילת שמונה עשרה היתה עבורי השתפכות הנפש. התפללתי גם על חברי הצריכים ישועה בענין הזיווג שהרי כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו ענין - נענה תחילה.. הרביתי בחסד, באמירת תהילים. פעם בחודש הייתי נוסע להתפלל בקברי צדיקים. לעיתים הלכתי להתברך ולשאוב עידוד ונוחם אצל גדולי ישראל. התחננתי ובכיתי לד' שיושיע אותי. שערי דמעות לא ננעלו. עד שהסוף הטוב הגיע. זה היה בלתי צפוי לחלוטין.

הגיעה הצעה, פשוטה יחסית. לא פיתחתי ציפיות. הנתונים היבשים לא היו מושכים. היא היתה גדולה ממני בשנה, הרקע המשפחתי שלה לא היה משהו, וגם היא לא היתה מהחוג שלנו. בבירורים שמענו דברים סבירים. בכל זאת קבענו להפגש. השיקול היה שאין מה להפסיד.

הגעתי לפגישה ופה חיכתה לי הפתעה. גיליתי בחורה עם אישיות מדהימה ומיוחדת מאוד. כל מה שחיפשתי מצאתי בה. ובגדול. הפגישות התקדמו מהר והגיע הזמן שבו הייתי צריך "להניח דברים על השולחן" סיפרתי הכל. וחיכיתי לסירוב. אלא שהוא לא הגיע. היא ביקשה תיק רפואי, לאחר שקיבלה את אישורי דיברה עם הפסיכיאטר שלי ובסוף החליטה להמשיך. הבאשערט (המיועדת) שלי הגיעה.

לא תאמינו, אחרי החתונה אשתי סיפרה לי את הסיפור הבא המיוחס לבעל הדברי חיים מצאנז זצוק"ל. הדברי חיים היה צולע ברגלו האחת. בהגיעו לפרקו השתדך עם בתו של הגאון בעל הברוך טעם. אבל כששמעה כלתו על הצליעה הצטערה מאוד ורצתה לבטל את השידוך.

הדברי חיים ביקש להיפגש איתה. בפגישה הוא סיפר לה שקודם ירידתו לעולם ביקש לראות את בת הזוג המיועדת לו. הראו לי אותך כשאת צולעת. כאשר ראיתי זאת, נכמרו רחמיי עלייך ובקשתי שהצליעה תעבור אלי. וכך קרה. הצליעה שלך עברה אלי. כששמעה זאת הסכימה מיד לשידוך. אם לפני כן היתה הצליעה חסרון כעת היא הפכה למעלה גדולה.

אומרת לי אישתי: "מי יודע? אולי לקחת עליך את מה שהיה צריך להיות שלי". התחלתי לבכות מהתרגשות. לא האמנתי במה זכיתי, זכיתי באשה המושלמת עבורי. טובה למעלה מעלה ממה ששיערתי. תודה להשם על כל חסדיו. לפעמים אני חושב לעצמי אולי היה שווה כל הצער בשביל האשה הנפלאה שקיבלתי".

"זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" ( ירמיהו ב)

כיום אנחנו נשואים באושר, הורים ל-5 ילדים כן ירבו בלי עין הרע, אשתי עובדת בהוראה ואני עוסק במשהו מכובד בתחום התורני. אנו מפרנסים את המשפחה בכבוד ומגדלים את הילדים המקסימים שלנו לתורה ויראת שמים.

אישתי מספרת: "לאחר ששמעתי על המצב הבריאותי רציתי לסגת. הרגשתי מרומה. שיתפתי בלבטיי אשה חכמה מבוגרת ובעלת ניסיון, היא ניתחה איתי את המצב: נכון שהוא "על כדורים". אבל את מתארת שהוא בחור מקסים, עדין, ירא שמים, מתחשב כל כך, למדן, מתמיד, לא כדאי לך להפסיד אותו רק בגלל הכדורים. תבקשי את התיק הרפואי, תבררי האם הוא משתף פעולה עם הטיפול, עד כמה הטיפול מצליח. אם תקבלי תשובות חיוביות, תלכי על זה. כשיש עיקר מול טפל תעדיפי את העיקר. ביקשתי את התיק הרפואי, ביררתי כמיטב יכולתי והגעתי למסקנה שזה לא כך נורא כמו שמציגים את זה. האם צדקתי? החיים הוכיחו שכן. זכיתי בבעל נפלא ואב מסור לילדיי. ניצחתי את הסטיגמה. אם יש לכם התלבטות דומה, אני ממליצה לכם ללכת בעקבותי. לא תתחרטו!"

כמה עובדות:

לא בוחרים בבעיות נפשיות. זה לא עונש, זה לא פרעון חוב. זה גזירת שמים. אי אפשר להאשים אף אחד. כל שכן לא את המתמודד עצמו. אין לנו שום הבנה בזה. אנחנו יכולים רק להאמין שכל מה שד' עושה הכל לטובה ולברכה.

אין אדם בעולם שאין לו בעיה. יש בעיות פיזיות, יש בעיות באופי, יש בעיות התנהגותיות, יש בעיות במידות, יש בעיות ביראת שמים, יש בעיות רגשיות, יש הרבה סוגים של בעיות. ויש את הבעיות המדוברות בכתבה זו. הבעיות הנפשיות. הם לא שונות מהרבה משאר הבעיות. אולי אפילו יש להם מעלות על פני שאר הבעיות.

מסביב לקשיים הנפשיים יש פחד. יש הסתרה. לא מדברים על זה מספיק והגרוע מכל יש סטיגמות. אבל יש לקשיים הנפשיים מעלות על פני שאר הבעיות: הקשיים הנפשיים ניתנים לטיפול, יש תרופות מעולות ללא תופעות לוואי, הרפואה מתקדמת ומתפתחת בצעדי ענק. נכון שלפעמים לוקח זמן לקלוע אל התרופה הנכונה, זה ניסוי ותעייה. בסוף תמיד מצליחים. אפשר לנצח את הקושי. יוצאים ממנו רק טובים יותר, זכים יותר, בעלי אמונה, יראי שמים, עדינים ורגישים לזולת - אלו תכונות הכי חשובות לחיי משפחה.

הרבה אנשים מטופלים בהצלחה בתרופות פסיכיאטריות. אם הייתם שומעים כמה ומי מטופלים, לא הייתם מאמינים. אנשים מכל קצוות הקשת האנושית: מכובדים, פשוטים, מצליחים, אנשי ציבור, תלמידי חכמים, גברים, נשים, אנשי עסקים, עקרות בית, אנשי מלאכת כפים, צעירים, מבוגרים, כולם. בקשר לשכיחות, אני לא יודע לציין מספרים מדוייקים אבל זה שיעור ניכר מהאוכלוסיה.

עיקר הסטיגמות השליליות נובעות מאלו שלא מכירים במצבם הנפשי, שמשחקים בתרופות, מפסיקים על דעת עצמם, משנים את המינונים, לא משתפים פעולה. זה מאוד מסוכן. חד וחלק.

באופן נחרץ אני יכול לומר: כל מי שמכיר בקושי שלו נצמד לטיפול התרופתי ומשתף פעולה, מצבו טוב הייתי אומר מצוין, הוא מאוזן, מתפקד היטב, יציב, זה עדיף בהרבה על פני בעיות אחרות.

בענין התורשה הגנטית, ראשית, בכל מחלה, אם זה בעיות סוכר, הפרעת קשב, לחץ דם, השמנה, אסטמה, בעיות לב וכדומה. כאשר שני המוצעים סובלים מאותה בעיה, יש סיכוים גדולים שהבעיה תעבור לילדים. אם רק אחד מהצדדים סובל מבעיה רפואית הסיכון נמוך משמעותית. זה שיקול אם להתקדם בשידוך אבל למעשה רוב האנשים לא מייחסים לזה משמעות גדולה וכאשר הנתונים החשובים באמת מתאימים, לא נמנעים משידוך עקב הבעיה הרפואית.

גם בדור ישרים בודקים אם הבעיה משותפת לשני הצדדים. שאז ממש אסור להתחתן. אם אחד הצדדים בלבד נושא מטען גנטי שלילי זה בסדר. לכן דור ישרים נמנעים לתת מידע מי נושא מטען גנטי שלילי. הדבר היחיד שהם נותנים זה תשובה ספציפית לכל זוג וזוג בפני עצמו.

אני מעתיק מה שדור ישרים כתבו: הנבדקים אינם מקבלים את תוצאות הבדיקה. התשובות הנמסרות לנבדקים הינן תשובות התאמה לבני זוג מוצעים. בדרך זו נמנעת יצירת סטיגמה שלילית על נשאים.

אותו דבר בדיוק בבעיות נפשיות. אם שני המוצעים מתמודדים עם קושי נפשי הסיכון עולה משמעותית. אבל כאשר רק אחד מהצדדים מתמודד, הסיכון נמוך משמעותית.

נזכור את דברי הנביא ישעיהו לחיזקיהו המלך: "בהדי כבשי רחמנא למה לך" כלומר למה לך להכניס את ראשך בחשבונות שמים. מדובר היה שם שחיזקיהו לא רצה לישא אישה בגלל שראה ברוח הקודש שבניו יהיו רשעים. למעשה בנו האחד נהרג בילדותו לפני שהספיק להרשיע הרבה ובנו השני - מנשה המלך היה רשע גדול ממש להכעיסניק' אלא שגם הוא לבסוף עשה תשובה והקב"ה קיבל את תשובתו. אנחנו יהודים מאמינים ולא כל סיכון ימנע ממנו להתחתן ומה גם שזה סיכון חלש.

תתפלאו לשמוע אבל חוץ מהמקרה האישי שלי ישנם המון מקרי שידוכים שיש לאחד הצדדים בעיה נפשית וכנזכר לעיל הוא מכיר בבעיה ומשתף פעולה עם הטיפול, הנישואין עולים יפה יפה, וגם הילדים בריאים ושלמים בס"ד. לא תשמעו על זה בפירוש. אף אחד לא יכריז על עצמו אני מתמודד עם בעיה נפשית והצלחתי בחיים, יש לי חיי משפחה נפלאים וילדים בריאים ושלמים. כמו שציינתי יש הרבה זוגות כאלה. ואני אומר מידיעה.

חשוב לציין : רוב הבעיות הנפשיות נגרמות מצירוף הגורם הביולוגי של החומרים במוח (רק זה עובר בתורשה) עם הגורם הסביבתי. היחס הוא 50 אחוז 50 אחוז. למשל דיכאון קליני נגרם מבעייה ביולוגית של מחסור בחומר המופרש במח, משולב עם מצב סביבתי קשה כמו גירושין, פטירת אדם קרוב, אובדן מקום עבודה וכדומה. אם היה רק את הגורם הביולוגי - התורשתי לא היה קורה כלום. רק שילוב יוצר בעיה. כלומר גם אם הועברה תורשה שלילית לאחד הילדים עדיין זה לא אומר שתיווצר אצלו בעיה. זה קשור עם עוד גורמים. בשונה מבעיות פיזיות שנולדים איתם וזהו זה.

לסיכום, אם הייתי אדם בריא לחלוטין ומודע היטב לאמור, והיו מציעים לי בחורה מצוינת שמתאימה לי אלא שמתמודדת בהצלחה עם בעיה נפשית. לא הייתי מהסס הרבה. תאמינו לי שהייתי נותן תשובה חיובית.

ברוך השם בשנים האחרונות יש שיפור מבורך בנושא זה בציבור שלנו. הסטיגמות נחלשות ומתפוררות. המודעות גודלת, אנשים מטפלים בבעיותיהם מבלי לפחד "מה יאמרו" . יש הצלחה בשידוכים. אני רוצה לקדם את השיפור הזה בעוד צעד. בטוח שהצלחתי.

לתגובות: [email protected]

הודעת המערכת: במידה והנכם מעוניינים, להגיב ולכתוב על הנושא, מערכת 'בחדרי חרדים' מקבלת באופן חד פעמי מאמרים בעילום שם על הנושא הרגיש 'להתפשר בשידוכים'. ניתן לשלוח מאמרים, לכתובת הדואר האלקטרוני של דסק החדשות - [email protected] ולציין עבור הנושא 'להתפשר בשידוכים'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!