כשבנט אמר: "אני חסיד של האדמו"ר מגור"

התנהלות ש"ס, יהדות התורה והבית היהודי בכל הנוגע לשימור צביונה היהודי של המדינה נע בין כישלון קולוסאלי לבין רשלנות פושעת ואדישות כרונית.

קחו את הסערה הנוכחית סביב "חוק המרכולים" ועבודות הרכבת בשבת. נתחיל במפלגת הבית היהודי ובעומד בראשה שר החינוך נפתלי בנט. באחת מישיבות הסיעה האחרונות, כאשר התבקש לומר את דעתו סביב איומי החרדים לפרוש מן הקואליציה על רקע משבר השבת, אמר השר בנט בחיוך: "אני לא יודע, לא מבין בזה, אני חסיד של האדמו"ר מגור, מה שהוא אומר אני אעשה". ח"כ יוגב ביקש ממנו שוב ושוב שהמפלגה תיקח חלק פעיל בעיצוב השבת הממלכתית במדינה, אך סורב על ידי בנט.

גם השר אורי אריאל וחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' פנו אל היו"ר במשך תקופה ארוכה, אך תמיד נענו בשלילה. רק אתמול, אחרי לחץ בלתי פוסק, החליטה סיעת הבית היהודי בסיום ישיבת הסיעה על "הקמת ועדה פנימית לבחינת נושא השבת במרחב הציבורי בכלל, וחוק המרכולים בפרט". כלומר, שבועיים אחרי שהחוק כבר עבר בקריאה ראשונה, בבית היהודי הכריזו שהם יקימו ועדה שתבחן אותו.

לזכותו של בנט ייאמר שהוא אדם ישר ולא צבוע. לאורך כל הדרך הוא הצהיר שנושאי דת ומדינה לא מעניינים אותו, וכיוון שגם ככה הקואליציה הנוכחית היא קואליציית ימין-חרדים, עדיף לתת להם לטפל בכך.

נעבור ליהדות התורה, או בשמה המלא: "יהדות התורה והשבת". המפלגה הזו, לכאורה באמת חיה ונושמת את סוגיית השבת, אך רק לכאורה. באיום בזק, שר הבריאות יעקב ליצמן הודיע שיתפטר מהממשלה אם לא ייפסקו העבודות ברכבת בשבת. ליצמן מימש את איומו, אך עברה רק יממה עד שהתפרסם שבכוונתו לחזור למשרד הבריאות כסגן שר במעמד שר (כפי שהיה מעוניין מלכתחילה, לולא שבג"ץ הכריח אותו לכהן כשר), ולצורך כך ייחקק חוק מיוחד לטובתו, והרכבת מצדה תמשיך לעבוד בשבת. מה שנקרא "אני את נפשי הצלתי".

נסיים במפלגת ש"ס, שמקדמת כעת את חוק המרכולים, שכל כולו עדות לרפיסות ולאוזלת היד של ההנהגה הדתית והחרדית. נשים בצד את המחירים הכבדים שש"ס שילמה עבור הסכמת הקואליציה לקדם את חוק המרכולים. אבל מה החוק הזה בעצם אומר? מה הבשורה הגדולה ממנו? שרשויות מקומיות יידרשו לאשרורו של שר הפנים כדי לחוקק חוק עזר עירוני לפתיחת מרכולים בשבת.

החוק מראש מחריג את עיריית תל-אביב ומתיר לתושביה לפתוח חנויות בשבת. מה ההיגון? מה ההבדל בין תל אביב לבין ראשון לציון או גבעתיים? אין שום הגיון ואין שום הבדל. לא לחינם מספר ערים נוספות מיהרו לקדם חוק עזר עירוני המתיר להן לפתוח מרכולים בשבת. אך האמת, בשביל מה צריך בכלל חוק? הרי גם בלעדיו דרעי היה יכול לבטל את חוקי העזר העירוניים בערים השונות שכפופות למשרד הפנים.

אם דרעי לא עשה זאת קודם (ולכן בג"ץ אישר את חוק העזר העירוני של תל-אביב המתיר לפתוח מרכולים בשבת), מדוע שיעשה זאת כעת? ובכלל, האם הפקחים שתפקידם לקנוס בעלי עסקים שמפרים את החוק, מבצעים את מלאכתם? לא. החוק קרוב להיות אות מתה, ומשבת לשבת נפתחים עוד ועוד מסעדות, פאבים, מרכז בילוי ושופינג בערים השונות, כולל בירושלים עיר הקודש. כל זה קרה והתרחש גם כאשר אריה דרעי היה שר הכלכלה ואחראי על עבודת הפקחים.

הסטטוס-קוו השתנה ומשתנה במשך שנים על גבי שנים והשבת נהפכת לעוד יום של חול, גופים חוץ פרלמנטריים חילוניים כמו ישראל חופשית מפעילים לחצים אדירים על הרשויות המקומיות לפרוץ את הסטטוס-קוו, והחרדים והדתיים אפאטיים לחלוטין.

הבעיה היא לא רק פוליטית. המפלגות החרדיות והבית היהודי הם מרכז הכובד של השלטון, בעוד שהדוחפים לפתיחת המרכולים, כמו ארגון "ישראל חופשית" מייצגים פלג הרבה יותר קטן באוכלוסייה שנמצאת בספסלי האופוזיציה. הבעיה היא שקיים ואקום בהגות ההלכתית-ציבורית במגזר הדתי והחרדי. אף אחד לא מתעסק בשאלה איך אמורה להיראות השבת במרחב הציבורי בו קיים רוב חילוני. איך מסבירים לאזרחי הרשויות המקומיות שקיים בהן רוב גדול של חילוניים שאסור להן לקנות שקית חלב בשבת.

המפלגות החרדיות והדתיות זנחו לגמרי את הזירה המוניציפלית, וזו התוצאה. ישראל חופשית מנצחת הסברתית ניצחון טכני במעמד צד אחד. אף אחד לא חושב בכלל איך משווקים לחילוניים את הרצון שלנו שהמרכולים יישארו סגורים. האם מדובר בכפייה דתית או בחוק סוציאלי, ומה צריך להיות היחס בין השלטון המרכזי לבין הרשויות המקומיות.

כל עוד אין לנו תשתית אינטלקטואלית ראויה, אין שום סיכוי לנצח במערכה על השבת, מהסיבה הפשוטה: עוד לא החלטנו מהו בכלל הניצחון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!