מה יש בערוץ הזה שכ"כ מפחיד אתכם // מאי גולן

רק לפני זמן לא רב הפגינו עובדי ערוץ 10, ולא הרבה אחריהם גם עובדי הערוץ הראשון כשעמדו בפני פיטורים המוניים ואף סגירת הערוץ שלהם. כמעט כולם התייצבו לימינם. חופש ביטוי הם זעקו, אותה זכות בסיסית במדינה דמוקרטית שאמורה להגיע לכולם. אז זהו שלא, כי השמאל התקשורתי שהתרגל כבר במשך עשורים שלמים שרק לו מגיע אותו ״חופש ביטוי״ מוזהב, פתאום לא ממהר כל כך לגבות את ערוץ 20.

בוא נודה על האמת, פה הרי כבר מדובר ביותר מדי חופש ועוד למי? לימין "הברברי", ה"פאשיסטי" ו"המתלהם"? לא ולא. לקול שלהם אנחנו לא ניתן להישמע חוץ ממתי שאנחנו צריכים איזה "בבון תורן" שידבר אצלנו באיזה אייטם שיגרוף הרבה לייקים.

כן כן, שלא תטעו, ככה בדיוק רואה אותנו האליטה התקשורתית, ככה היא מרגישה כלפי אלו שמייצגים את מי? את רוב העם, את דעת הקהל הרווחת וכן במקרים לא מועטים גם את מדיניות הממשלה.

אך מה קורה כשאותה ממשלה לא מקיימת את ההבטחות שלה כלפי הגוף היחיד שלא מסלף את דבריה ואשכרה מעביר אותם כמו שהם לאוזני הציבור? או, אז פה קבור הכלב. במשך שנים על גבי שנים מתלונן רוב הציבור ורוב רובם של הפוליטיקאים ממחנה הימין על התקשורת המוטה, השמאלנית, זו שמנהלת קמפיינים שלמים למען האג'נדה ה"קטנה" שלה, זו שבלי בושה אומרת לכם שיצחק (ב'וזי) הרצוג הוא ראש הממשלה הבא שלכם וכן, גם זו שמשיבה חמישה פרשני שמאל עם ימני מחמד אחד ונותנת לכם לשבת בסלון ולצאת מדעתכם ומשלוותכם. ועדיין, כשהגיע הזמן לעוד קול אחד שכל כך חסר בנוף התקשורתי אף אחד לא באמת נלחם למענו. נכון, כולם מצייצים, מעלים פוסטים ונותנים אחלה כותרות אבל בתכלס – נאדה.

אני הצטרפתי לערוץ 20 עוד מהחודשים הראשונים של הקמתו. אני לא אשכח את הפאנל הראשון שהשתתפתי בו; הגעתי עם שבר ברגל, צולעת וחבולה, ועדיין הגעתי. למה? כי היה חשוב לי מאוד לתרום את חלקי ולהעצים את הדבר הזה שכולנו חיכינו לו כל כך. עוד אלטרנטיבה, עוד קול שאנחנו כל כך כמהים לשמוע אותו - כי הוא בעצם הקול שלנו.

מאז עברו כבר שלוש שנים ואני עדיין חלק מהערוץ גם כשאני לא ממש חלק ממנו. אין אדם שלא עוצר אותי ברחוב ומשבח אותי על פרשנותי בערוץ 20, אין מי שלא מגדיר אותי כעסקת חבילה וחלק בלתי נפרד מההוויה של ערוץ 20 וזאת מכיוון שהערוץ היווה בית לכל מי שדעתו לא הייתה מקבלת במה בשום מקום אחר - למרות שחלק כל כך גדול מהעם רוצה לשמוע אותה.

כשהתחלתי לפני שש שנים את המאבק למען שכונות דרום ת"א, ערוץ 20 היא מי שנתן את הבמה. כשהגעתי לתת פרשנות לנושאים שונים ומגוונים בחברה שלנו ובעולם בכלל, אמר לי העורך דאז כשהגעתי לראשונה לאולפן: כל כך חיפשתי נשים בעלות דעה שונה בתקשורת לא מצאתי עד שהגעתי אלייך. היום ברוך השם המצב כבר שונה ויש מספיק נשים שיש להן "דעה שונה", רק שמישהו לא ממש אוהב שהדעה הזו מושמעת.

מה כל כך מפחיד אותם בערוץ 20? הרייטינג לא בשמיים (עדיין), תכניות האקטואליה לא רבות ומגוונות כמו מגוון התכניות בשאר הערוצים, התקציב בטח שלא אותו תקציב לולא צדיק אחד בסדום שמציל יום אחרי יום את הערוץ הזה, אז מה מאיים כל כך? התשובה היא: האמת. פשוט מאוד חורה להם שהאמת של חלק כל כך נרחב מהעם הזה מושמעת כל יום, יום אחרי יום.

תכלס, לפלורליסטים אין סבלנות לפלורליזם. כי בין כל "מגוון" הדעות שאתם שומעים ב-כ-ל הערוצים, משום מה נשמטת לה דעה (ימנית רחמנא לצלן) אחת, ואת הדעה הזו אתם מקבלים בערוץ 20. ואם נהיה אמיתיים עם עצמנו, אם הערוץ הזה ייסגר, יהיה קשה מאוד לפתוח אחד אחר, כי מה שאתם רואים ושומעים שם, חד וחלק לא תראו ותשמעו בשום מקום אחר.

המסקנה היא אחת וממש בלתי מתפשרת: אסור לתת לו להיסגר. אסור לתת לקול העם להיות מושתק ועל הערך הזה בלבד צריכים כולם להיאבק עבור ערוץ 20, ללא קשר לשיוך פוליטי וללא קשר לאף אג'נדה. חשוב שעם ישראל יבין שלתקשורת יש כח. היא ממליכה אך גם משפילה, ואם לא נהיה מעט (רק מעט) מאוזנים, אזי נמשיך להיות שטופי מח ולהוציא קיטור בבית על הספה, אך יותר מהכל פשוט לא נוכל לגבש דעה אמיתית משל עצמינו בלי כפית גדושה של דעה אחת שנדחפת לנו עמוק עמוק לגרון וחונקת אותנו.

ממשלת ישראל, הנוכחית יותר מכולן, צריכה לעמוד בהבטחותיה ולא לתת לערוץ 20 ליפול כי במובן מסויים, גם אם לא תרתי משמע, זו תהיה גם הנפילה שלה עצמה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!