כ' חשון התשפ"ה
21.11.2024

הגוף הוא המלבוש של הנפש // הרב מרדכי מלכא

מבחינה רוחנית החיים האמתיים של האדם שהן חיי הנשמה הוא קיום התורה והמצות ובלעדי זה נחשב למת למרות שגופו חי כיון שזה עיקר החיים כמ"ש הרמב"ם בהלכות רוצח וחיי בעלי החכמה בלעדי התורה למיתה חשובים, וגם בזה יש דרגות שונות של חיים וזה תלוי באדם בקיום התורה והמצות כמה הוא מקדיש לחיי הנשמה וכמה לחיי הגוף ומה יותר חשוב אצלו התורה או דבר אחר ולכן יכול להיות שיש לו חיי נשמה אבל במצב של טיפול נמרץ, לכן על האדם להשתדל כמה שיותר בקיום התורה והמצות ולשדרג את חיי הנשמה שלו

הגוף הוא המלבוש של הנפש // הרב מרדכי מלכא
הרב מרדכי מלכה רבה של אלעד צילום: באדיבות המצלם



בראשית פרק מה (כו) וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי־הוּא מֹשֵׁל בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא־הֶאֱמִין לָהֶם: (כז) וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל־דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת־הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר־שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם: (כח) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד־יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת:

שאלות:

א} יש לשאול מדוע בתחילה ויפג לב יעקב למרות שבישרו לו שהוא עדנו חי והוא מלך במצרים, ומסתמא אביו שמר את הדבר שהן חלומותיו ושומע כעת שהתממשו, ומאידך אחרי שראה את העגלות ותחי רוח יעקב?

מחשבת האדם עלי אדמות:

כאשר נתבונן בחשיבת בני האדם בעולם מתוך שכל הסובב אותם הוא קשור לגוף האדם קיומו והחזקתו והנאתו ותאוותו וכו' הרי התוצאה מכך שכל התייחסות האדם לערכי החיים תלויה בהשגת צורכי גופו ומכך גם נגזר המוות שזה מתבטא בפטירתו של האדם אחרת כל גופו מתפקד הרי הוא חי אלא שיש דרגות שונות בחיי האדם יש בני אדם מכובדים ויש שלא זכו למעמד מכובד יש עשירים ויש עניים יש בריאים ויש חולים וכדומא ומכך נגזר רמת החיים והצלחתו של האדם בחיים, ולכן המבט של האדם מהשורה ועל כל פנים בכלל אומות העולם מתייחסים רק לחיי הגוף וכפי הצלחתו כך הוא יש לו חיים טובים יותר, אולם תורתנו מלמדת אותנו שיש שני סוגי חיים ויש שני סוגי מיתות בעולם יש חיי הגוף ויש חיי הנשמה, וכן יש מיתת הגוף ויש מיתת הנשמה ואדרבא התורה מתייחסת לחיי הנשמה יותר מהגוף כך שלמרות שהגוף חי יתכן והוא במעמד של מת מהלך בגופו בהיות ואצלו חיי הנשמה אינם תופסים מקום בסדרי היום שלו, ולזאת חז"ל מגדירים רשעים אפילו בחייהם קרויים מתים כאשר נבאר.

רשעים בחייהם כמתים

נקדים לכך את המבואר במסכת ברכות דף יח ע"א ומספרת על רבי חייא ורבי יונתן שהיו הולכים בבית העלמין ואמר רב חייא לרב יונתן תכסה את הציציות שלך שלא יאמרו שאנחנו מבזים אותם, שאל רב יונתן הרי המתים לא יודעים, השיבו שכן הם יודעים שהרי כתוב כי החיים יודעים שימותו אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים, שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אראל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג.

מדייקת הגמרא מדוע כתוב בן איש חי וכי כל העולם בני מתים? אלא, בן איש חי - שאפילו במיתתו קרוי חי, זאת אומרת שאפילו לאחר מיתתו יודע, ומצד שני דורשת הגמרא מהו שכתוב והמתים אינם יודעים מאומה אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים, שנאמר על פי שנים עדים או (על פי) שלשה עדים יומת המת. איך התורה כותבת יומת העד המת הרי הוא חי, אלא ללמדנו כיון שהוא רשע שמעיד שקר חשוב כמת.

ביאור מאמר חז"ל:

ונראה לומר בביאור הדברים שיש שני מושגי חיים ומוות יש חיים ומיתה של הגוף ויש חיים ומוות של הנשמה, וחז"ל מלמדים אותנו כי חיים של הגוף אינם נחשבים חיים בהיות וזה קצוב לזמן וכבר אמר שלמה המלך קהלת פרק ז (א) ט֥וֹב שֵׁ֖ם מִשֶּׁ֣מֶן ט֑וֹב וְי֣וֹם הַמָּ֔וֶת מִיּ֖וֹם הִוָּלְדֽוֹ:

וביארו בדבריו חז"ל במדרש תנחומא (בובר) פרשת ויקהל א וז"ל בא"ד ויום המות מיום הולדו (קהלת ז' א'), יום מיתתו של אדם, מיום שנולד בו, היות ומהרגע שהאדם נולד מתחיל לצעוד אל הסוף שהוקצב לו ואי אפשר לעצור את הזמן, ואם כן כאשר האדם יתבונן הרי למשל אדם ב"מ שצועד לגרדום כולם מבינים שהוא הולך למוות וכבר חשוב כמת למרות שיקח עוד שעה עד לביצוע, כך כל אדם צועד בכל רגע לסוף יש שרח"ל הסוף בגיל צעיר ויש בגיל יותר מבוגר כל אחד כפי שנקצב לו אך כולם צועדים אל הסוף, ולכן בכל יום הוא מת יום אחד ולמחרת מת יומיים ולאחר עשר שנים מת עשר שנים ובגיל חמישים כבר מת חמישים שנה ולכן חז"ל מלמדים אותנו שלחיי הגוף לא נחשב חיים, אולם חיי הנשמה שזה חיי נצח כאשר כל אדם מאמין שיש לו המשך וגם החילוני הגדול מבין שיש המשך ושיאמרו עליו קדיש אלה הם חיי נצח שאינם פוסקים ולזה חכמים קוראים חיים, ולכן אם ח"ו אדם אינו מקיים תורה ומצוות והוא רשע הרי למרות שגופו חיי והולך נחשב מת מהלך עלי אדמות, ואילו אדם אשר מקיים תורה ומצוות הוא הנקרא חיי גם לאחר מיתתו כי רק הגוף מת אבל הנשמה ממשיכה לנצח ולא מתה, וממילא מובן מאליו שכל אשר עושה האדם לצורכי גופו כל שאינו ממלא את תכליתו חשוב כמת רח"ל.

ולכן כתוב בפסוקים רבים ובמאמרי חז"ל שחיים זה העוסק בתורה ובמצוות, כמ"ש בדברים פרק ד (ד) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם: עץ חיים היא וכו', אורך ימים בימינה, תורת חיים, מרבה תורה מרבה חיים, כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים ללמדנו שהמושג חיים זה אדם שדבק בתורה ובמצוות.

ביאור הנוב"י מסתלק הצלם מהאדם כמת:

ונוסיף על כך את אשר כתב לבאר הנוב"י בספר אהבת ציון בדרוש החמישי וז"ל כן האדם כי בצלם אלהים עשה את האדם, וזה חשיבות האדם על כל בעלי חיים, כמו שנאמר בראשית ט' ב' ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו' ואין חיה רעה שולטת באדם אלא א"כ נמשל כבהמות נדמה וכשהאדם נשתקע ברוב עוונות צלם אלהים מסתלק מעל פניו כי הוא פוגם בו, ולכך הרשעים בחייהם קרוים מתים כי כמו ששלושים יום קודם מותו מסתלק הצלם, כן הרשע כל ימיו הולך בלא צלם אלהים, וע"י התשובה והדמעות רוחץ פניו ואז הצלם חוזר, אבל כל זמן שלא חזר בתשובה נאמר ברשעים ישעי' ג ט' הכרת פניהם ענתה בם, אבל העוסק במצות ובתורה חכמת אדם תאיר פניו קהלת ח' א'.

דברי רבי חיים ויטל בזה:

ויותר מכך נוסיף את דברי המהרח"ו אשר ממחיש מהו גוף האדם, וכך כתב בספר שערי קדושה - חלק א שער א החלק ראשון: השער הראשון בביאור הפגם על ידי חטאות האדם בענין המצות: אשכילך ואורך כמה גדלה רעת האדם בעשותו אחת מכל מצות השם שס"ה מצות אשר לא תעשינה, או בהמנעו מלקיים אחת מרמ"ח מצות עשה אשר נצטוה בהן לעשותן: נודע אל בעלי מדע, כי גוף האדם איננו האדם עצמו מצד הגוף כי זה נקרא בשר האדם, כמו שכתוב (איוב י' י"א) עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשוככני, ועוד כתיב (שמות ל' ל"ב) על בשר אדם לא ייסך וגו', נמצא האדם הוא הפנימיות, אבל הגוף הוא ענין לבוש אחד תתלבש בו נפש השכלית אשר היא האדם עצמו בעודו בעולם הזה, ואחר הפטירה יופשט מעליו הלבוש הזה ויתלבש בלבוש זך ונקי רוחני, וכמו שכתוב (זכריה ג' ד') הסירו הבגדים הצואים וגו' והתלבש אותך מחלצות, הוא הנקרא חלוקא דרבנן:

וכמו שלבוש גוף האדם יעשהו האומן בתבנית איברי הגוף כן עשה הוא יתברך את הגוף שהוא לבוש הנפש בתבנית דיוקן הנפש ברמ"ח אברים ולהם שס"ה גידים המקשרים את האברים, ולהמשיך על ידם הדם והחיות מאבר אל אבר כדמיון צנורות, ואחר יצירת הגוף נפח בו נפש חיה כלולה מרמ"ח איברים רוחנים ושס"ה גידים, ויתלבשו תוך רמ"ח איברים ושס"ה גידים, של הגוף ואז פועלים איברי הנפש פעולתן על ידי הכלים שהם איברי הגוף כגרזן ביד החוצב בו, והראיה לזה כי לא יפעלו איברי הגוף פעולתם אלא בעוד הנפש בהם עין רואה ואוזן שומעת וכו', ובהסתלק הנפש חשכו הרואות בארובות ונתבטלו כל החושים מרמ"ח אברים: ועל דרך זה שס"ה גידים רוחנים של הנפש מתלבשין תוך שס"ה גידים שבגוף וממשיכין מזון הגופני שהוא הדם אל רמ"ח איברי הגוף עם מזון הרוחני פנימי בתוכו לפרנס רמ"ח איברי הנפש, ואחר הפטירה אין שום חיות נשפע, וגידי הגוף גם כן מתפרקין ומתרקבין כמו רמ"ח האיברים והיו כלא היו, נמצא כי האדם בעצמו איננו כי אם הנפש השכלית אשר מתלבשת בגוף הנקרא לבוש שלה בעולם הזה עכ"ל הטהור:

הראת לדעת כי האמת שגוף האדם נמשל לבגדי האדם היעלה על דעת איזה אדם שהבגדים הם הגוף הרי הן רק מלבוש בלבד, כך גם הגוף הוא המלבוש של הנפש כי בלעדי הנפש הגוף אינו מתפקד ולכן לא שייך לייחס חיים לגוף אלא לנפש האדם.

חשש יעקב שיוסף התקלקל:

ובזה נבא לביאור פרשתנו כתב בפרש"י בראשית פרק מה פסוק כז (כז) את כל דברי יוסף - סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו, בפרשת עגלה ערופה, זהו שאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא אמר אשר שלח פרעה: ונראה לבאר עפי"ז כי למרות שיעקב נתבשר שעוד יוסף חי וכי הוא מלך במצרים אך דבר זה לא גרם ליעקב שמחה בהיות ודוקא בגלל שנעשה מלך במצרים נראה ברור כי הדרדר בשמירת התורה והמצוות והתנתק מחינוך בית אבא אחרת איך מצליח להיות יהודי מולך על מדינה אסלמית מסתמא בגלל שהתחבר לתרבותם והתפקר ח"ו, ואם כך אין שום שמחה שהגוף עדיין חי היות ורשעים בחייהם קרויים מתים, אבל לאחר שראה את העגלות הבין את הרמז ששלח יוסף לאביו כמ"ש רש"י שעדיין זוכר את הסוגיה האחרונה שלמד עם אביו בעניין עגלה ערופה ולא יתכן שיהיה מונח בזה אם לא ששמר על עצמו ורק אז ותחי רוח יעקב. וכן מצאתי שמבאר בספר אבן יחזקל בפרשת ויגש. ובזה נבאר כמה מאמרי חז"ל אשר מתבאר מתוכן יסוד הנ"ל.

בלי תכלית חשוב כמת:

כמו כן כתוב בבראשית פרק מז (יט) לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם־אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה־אֹתָנוּ וְאֶת־אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן־זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם: יש לשאול מה שייך מיתה בקרקע? אולם התורה מלמדת אותנו כל דבר שאינו ממלא תפקידו בעולם חשוב כמת, ולכן חז"ל דרשו רשעים בחייהם קורים מתים כיון שאינם ממלאים את תפקידם בעולם. וכן מצאתי בספר ישמח ישראל מאלכסנדר ויגש אות ג, עוד ראיתי בספר אמרי שמאי שהדבר מפורש במדרש רבה (וילנא) פרשה פרשת עקב ו [ז, יד] ברוך תהיה מכל העמים, א"ר חייא בר אבא אין שבחה של מטרונא בשעה שמתקלסת מקרובותיה אלא בשעה שמתקלסת מצרותיה, לא יהיה בך עקר ועקרה סריסין ואילונית, אין לי אלא באדם מנין אף בבהמה דכתיב ובבהמתך הרי באדם ובבהמה, מנין אף בארץ דכתיב (שמות כג) לא תהיה משכלה ועקרה בארצך הרי באדם ובבהמה ובארץ.

אדם שאינו מכיר בחסדי ה' ומודה עליהן נחשב כמת:

עוד מבאר במדרש תנחומא (בובר) פרשת וזאת הברכה סימן ז מבאר את ההבדל בין צדיקים לרשעים, צדיקים אפילו במיתתן נקראים חיים, שנאמר אשר בידו נפש כל חי (איוב יב י), וכי חיים מסורים בידו, מתים אינם מסורים בידו, אלא אלו הצדיקים שאפילו במיתתן קרויין חיים, שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל וגו' (ש"ב כג-כ), אבל הרשעים בחייהם ובמיתתם קרויים מתים, שנאמר ואתה חלל רשע וגו' (יחזקאל כא ל), וכן הוא אומר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת (דברים יז ו), וכי יש מת שחייב מיתה אחרת, אלא רשע בחייו חשוב כמת, מפני מה, כשרואה חמה זורחת ואינו מברך ברוך יוצר המאורות, שוקעת אינו מברך מעריב ערבים, אוכל ושותה אינו מברך, אבל הצדיקים מברכים על כל דבר ודבר, ולא תאמר בחייהן, אלא אפי' במיתתן, שנאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וגו' (תהלים קמט ה).

מדוע פרשת חיי שרה ויחי יעקב נכתבו על החיים כאשר מסופר על פטירתן:

ובזה יובן לשון המקרא ויהיו חיי שרה וכו' וכן ויחי יעקב וכו' יש לשאול כיצד הפרשה נקראת בשם חיי שרה או ויחי יעקב כאשר בפרשה מסופר על פטירתן ולא על חייהם? אולם חז"ל לימדונו שצדיקים גם במיתתן נקראים חיים היות ומעשיהם ממשיכים להשפיע על הכלל וכאילו עדיין חי, זאת ועוד התורה מספרת כי במשך שנותיהם עלי אדמה הם ניצלו את ימיהם לעבוד את השם ולכן נחשבים לחיים, משא"כ אדם שאינו עובד השם הרי כל ימיו הוא מת.

הסבר דברי דוד המלך בהלל:

ובזה יובן דברי דוד המלך שאמר בתהלים פרק קטו (יז) לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ־יָהּ וְלֹא כָּל־יֹרְדֵי דוּמָה: ויש לשאול מאי קמ"ל ומי יעלה על דעתו שמת יהלל כאשר לא שייך במציאות להלל? אולם כונת דוד המלך לא על מת ממש אלא על רשע שנקרא בחייו מת שאדם כזה לא יהלל את השם.

גם בזה נבין את תפילתו של דוד המלך שמבקש בתהלים פרק קיח (יז) לֹא אָמוּת כִּי־אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ: ויש לשאול מדוע כפל הלשון הרי אם לא אמות ממילא יחיה ואם יחיה ממילא לא אמות ומדוע נצרך לשניהם? אולם כונתו בזה שלא יכשל ביצרו לחטוא ולהיחשב מת וממילא לא יודה ויהלל את השם, אלא יזכה להיות חי ועובד השם ויודה לקב"ה. אח"כ מצאתי שכונתי לדברי בגדי שרד למהר"י אבוחצירא זצ"ל בביאורו על ההגדה. שוב ראיתי שזה מבואר בזוהר בתחילת האידרא זוטא כרך ג (דברים) פרשת האזינו [דף רפז עמוד ב] אתעטף ר"ש ויתיב פתח ואמר (תהלים קטו) לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה לא המתים יהללו יה הכי הוא ודאי אינון דאקרון מתים דהא קודשא בריך הוא חי אקרי והוא שארי בין אינון דאקרון חיים ולא עם אינון דאקרון מתים, וסופיה דקרא כתיב ולא כל יורדי דומה וכל אינון דנחתין לדומה בגיהנם ישתארון, שאני אינון דאקרון חיים דהא קודשא בריך הוא בעי ביקריהון.

מעשה שהיה כיצד חש מהו לא אמות כי אחיה:

בספר האמת היחידה ח"ב בנושא מוות קליני מביא את הסיפור מאת הרה"ג יצחק פרץ שליט"א אשר היה מעורה בכל המעשה עם ידידו מהישיבה וכיצד עבר מוות קליני המלמדנו שערך החיים של האדם לא להיות כמת בלי תורה ומצוות אלא לעשות ככל שביכולתו לעשות רצון השם ולחיות כך ובזה אספר מעשה השם, והעתקתי הסיפור כלשון המספר, וז"ל אמר לי תדע לך באותן שעות כשהייתי מחוסר הכרה כשרק המכונות פעלו נשמתי היתה בבית דין של מעלה עמדתי למשפט בבית דין של מעלה כאותו מעשה עם רב הונא שבגמרא והנה הוא אומר כשהייתי בבית דין של מעלה השכיבו אותי על מיטה בתוך איזו שהיא קרוסלה שמסתובבת במהירות עצומה והיו מלקין אותי ביסורים נוראים ואני זועק וכואב ופתאום אני שומע קול והקול אומר פלוני אלמוני אתה בבית דין של מעלה, ואז אני זועק אבל אני רוצה חיים לא אמות כי אחיה אני עוד צעיר לימים אני רוצה עוד לחיות, והקול אומר בשביל מה אתה רוצה חיים, אמרתי יש לי אשה יש לי ילדים אני רוצה לחיות בשבילם, והקול ורק קול אני שומע ותמונה אינני רואה רק קול והקול אומר זו לא סיבה לקבל חיים לכל אדם יש אשה לכל אדם יש ילדים, ואז אמרתי אני עוסק בחינוך אני מחנך ילדי ישראל בשביל ילדי ישראל תנו לי חיים כבר עשרים שנה שאני עוסק בחינוך, והקול אומר אתה אמנם עוסק בחינוך אבל האם בדקת פעם האם יש תוצאות לעבודה שלך בחינוך אתה עובד אי שם באיזשהו תפקיד בכיר אבל האם ירדת לראות האם התלמידים הם באמת יראי שמים האם התלמידים שומרי תורה האם בקרת את הספרים שאתם מעבירים להם, אמרתי לא לא בדקתי אבל אני עובד קשה אני משתדל אני מתאמץ כבר עשרים שנה, והקול אומר לי עבדת קשה פעם אבל היום כבר שנים שאתה לא מתאמץ אתה עושה את עבודתך רמיה אתה לא משתדל בכלל, כל עבירה ועבירה עברה מול עיני והייתי צריך לתת דין וחשבון על כל מעשה ומעשה, והקול היה שואל מדוע עשית זאת איך עשית זאת איך לא פחדת איפה היתה יראת שמים שלך, ואני נבהלתי ופחד אלוקים נפל עלי והייתי אומר זה לא עשיתי בכוונה זה היה בשגגה אני לא ידעתי, והקול אומר בעולם הזה אין הסברים מדוע עשית זאת איך לא פחדת איפה היתה יראת שמים שלך, ואז אני אומר אבל ציבור מתפלל עלי תנו לי חיים ישיבות מתפללות עלי בתי כנסת מתפללים עלי, ואז הקול אומר ציבור מתפלל עליך זוהי סיבה שלא תמות אבל זה עדיין לא סיבה לקבל חיים אפשר לחיות בעולם הזה במצב שלא מת ולא חי ואני לא הבנתי מה פירוש לא מת ולא חי, ופתאום הוא אומר אני מרגיש איך שהמיטה הזאת ששכבתי עליה המיטה הזאת עומדת באלכסון בשיפוע ואני רואה את עצמי תלוי בין שמים לבין תהום איומה ונוראה ופחד אלוקים נורא נפל עלי והפחד היה כל כך איום שרציתי לבקש מוות, פתאום מהפה שלי נפלטה המילה אבל יש תשובה תנו לי הזדמנות לעשות תשובה אני רוצה לחזור בתשובה תנו לי הזדמנות, ואז הקול בוקע ואומר אתה באמת רוצה לחזור בתשובה אתה באמת רוצה לתקן את דרכיך אנחנו ניתן לך הזדמנות ונווכח לראות אם אכן תתקן את מה שצריך לתקן, ופתאום הוא אומר אני מרגיש שאותה קרוסלה שהיתה מסתובבת במהירות איומה נעצרה לאט לאט עד שנעצרה לגמרי ואני רואה מתוך הקרוסלה מורידים שלש גוויות האנשים שעלו איתי לדין הם קבלו פסק דין מוות ורק אני ואני לא יודע בזכות מה ואני לא יודע בשכר מה זכיתי לקבל פסק דין של חיים, הוא אומר לי פתחתי את העיניים התחלתי לשוב לעצמי ופתאום אני שומע איך שמתלחשים סביבי הוא חי הוא חי הוא לא מת איזה נס איך אפשר להבין זאת האחיות והרופאים התרוצצו וכולם משתאים ומשתוממים הוא לא מת הוא חי, עברו כמה ימים חזרתי לעצמי ואיש מהרופאים שם לא היה מסוגל להבין מה קרה איתי הרי הם היו בטוחים שאני כבר לא קיים ופתאום ראו שאני הולך לא על אלונקה לא על כסא גלגלים אלא על רגלי, אכן ידידי זה היה נס מופלא אין לזה שום הסבר הרופאים לא יודעים איפה הייתי בינתיים, אבל הוא אומר לי תדע לך כשחזרתי מארה"ב ונכנסתי לבית אני מספר לכם תאמינו לי אשתי נמצאת כאן היא היתה אתי שם כמעט מילה במילה מה ששמענו וכששמעתי את הסיפור ישבתי ורעדתי ממש, איך שנכנסתי לבית דבר ראשון מה שהפריע לי הטלויזיה אמרתי לאשתי תוציאי מהבית את התועבה הזאת, ואח"כ הוא אומר השתדלתי לתקן כל מה שרק יכולתי נזכרתי שהיו אצלי ספרים שלקחתי פעם מאיזה בית כנסת ולא החזרתי מיד שלחתי אותם עם אחי להחזיר אותם לבית הכנסת, מצאתי ספרים שלקחתי פעם מחברים מיד החזרתי אותם, עברתי על חובות מצאתי כל מיני חובות שלא שלמתי מיד פרעתי החובות, והשתדלתי לתקן כל דבר נזכרתי לפני חמש שנים כאשר בניתי את הבית הזה היה אחד השכנים שטען שאני השגתי גבול ושאני לקחתי שטח שהוא לא שייך לי אמרתי לאשתי אני מוכן להחזיר חצי מהבית אם חס וחלילה משהו מהבית לא שלי ובמשך שעות הוא אומר ישבתי יום יום ליד הטלפון והייתי משגע את העיריה שיוציאו את התוכניות שיבדקו נדי שיראו אם חלילה וחס לקחתי ממישהו איזשהו סנטימטר ברוך השם לא לקחתי דבר' וכך הוא אומר לי יום יום אני מנסה לתקן זימנתי אלי אנשי חינוך שאני ממונה עליהם ואמרתי להם בלשון זו מדינת ישראל שולחת מזה פעם בפעם משלחות לארה"ב כדי ללמוד נושא מסויים כשהמשלחת חוזרת היא מיישמת את המסקנות ואת הלקחים מדינת ישראל שולחת משלחות לאירופה ללמוד נושא מסוים והמשלחת חוזרת ומיישמת את הלקחים ואת המסקנות ידידי אמרתי לאנשים שאני ממונה עליהם אתם שלחתם משלחת לא לארה"ב לא לאירופה שלחתם משלחת לעולם האמת ואני חזרתי משם כדי להסיק מסקנות ולהפיק לקחים ועכשיו אמרתי לאנשים צריכים לעשות בדק בית בכל הנושא החינוכי שעליו אנחנו ממונים ואני לא נותן להם מנוח יום יום בודק עוקב כדי לתקן מה שאפשר לתקן. וכמ"ש לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה לא לחיות כמת אלא כחי אשר מספר מעשה השם וממלא תכליתו בעולמו.

מוסר השכל:

נמצאנו למדים מהו המושג חיים במושגי הגוף האדם מבין שיש דרגות שונות יש אדם שחי בעושר ובריא ויש שהוא חי בעוני או חולה ויש חולה שנמצא בבית חולים בטיפול נמרץ ב"מ כולם נקראים חיים, אבל מובן מאליו שיש הבדל מהותי בין חיים אלו לאלו, כך מבחינה רוחנית החיים האמתיים של האדם שהן חיי הנשמה הוא קיום התורה והמצות ובלעדי זה נחשב למת למרות שגופו חי כיון שזה עיקר החיים כמ"ש הרמב"ם בהלכות רוצח וחיי בעלי החכמה בלעדי התורה למיתה חשובים, וגם בזה יש דרגות שונות של חיים וזה תלוי באדם בקיום התורה והמצות כמה הוא מקדיש לחיי הנשמה וכמה לחיי הגוף ומה יותר חשוב אצלו התורה או דבר אחר ולכן יכול להיות שיש לו חיי נשמה אבל במצב של טיפול נמרץ, לכן על האדם להשתדל כמה שיותר בקיום התורה והמצות ולשדרג את חיי הנשמה שלו.
פרשת השבוע

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}