ההבטחה של הגראי"ל לבחורי הישיבה שהיו מכורים לספורט

הם היו שני תלמידי ישיבה סבירים, השתתפו בסדרי הישיבה ושמרו כמעט על כל אורחות בני הישיבה. כמעט, למעט דבר אחד: חיבתם למשחקי ספורט. לא שחלילה שיחקו כדורגל, אבל הייתה להם חולשה של ממש להיות בעניינים, לצפות במשחקים ולעקוב אחרי התוצאות. מכורים לעבודה שהיא זרה לבן ישיבה. וכך ביום בהיר - וליתר דיוק בלילה כהה - נלכדו השניים צופים במשחק כדורגל בקיוסק מרוחק מהישיבה ונשלחו הביתה לחופשה בת חודש ימים.

הייתה זו מכה קשה עבורם, עם פחד ודאגה לעתידם הלוט בערפל. החליטו השניים לעלות למעונו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן זצוק"ל לחלות את פניו ולבקש ממנו שיורה להשיבם לישיבה.

כדרכו ביקש מהם ראש הישיבה בקשה צנועה: התחייבות לחודש שלא לצפות במשחקי כדור. לא לתמיד, רק לחודש ימים. קיימו וקיבלו עליהם ועם ההתחייבות שבו השניים לישיבה. ראשי הישיבה קיבלו אותם חזרה בהוראה ישירה מלשכת הגזית.

מתברר, כי בעת ההתחייבות לא זכרו השניים את אחד המשחקים הגדולים ביותר שיש בתקופה הקרובה, עליו הם מאוד התקשו לוותר. הם פנו למק"ק בישיבה שיאפשר להם באופן חד פעמי לצאת למשחק הענקי, אבל הוא התנער: "זו התחייבות שלכם מול הרב שטיינמן, עלו אליו ונסו לשנות את הגזירה".

בעיוורון חושים ובמרדף אחר תאוות ליבם, עלו השניים - שלא היה להם הרבה מה להפסיד - לבית ברחוב חזון איש 5 ושטחו בפני ראש הישיבה זצוק"ל את הדילמה הלא קלה והלא פשוטה עבורם.

ראש הישיבה ישב בכובד ראשו הידוע ומצחו חרוש קמטים. "איך קוראים למשחק?" הוא מתעניין. סופר קלאסיקו, עונים השניים. "מה זה סופר קלאסיקו?", מתעניין ראש הישיבה. החלו השנים להסביר את ייחודיות המשחק הספציפי המאגד את טובי השחקנים, כששתי מעצמות ספורט נאבקות על המקום הראשון. "מי השניים?", ממשיך ראש הישיבה לגלות התעניינות, והם עונים: ריאל מדריד נגד ברצלונה.

והוא ישב עמם ממרום גילו ייחוסו ומעמדו הרם. יותר מרבע שעה ישב וחקר והתעניין מי נגד מי, למי יש יותר סיכויים ועל איזה קבוצה הם מהמרים. מתוך שהם היו להוטים להשיג את אישורו ומתוך שכרון חושים לא עמדו השניים על דעתו לאן הוא חותר.

ואז בסיום השיחה הארוכה, אמר להם את התשובה הבאה: "אני רואה שזה כזה משחק חשוב, אני לא יכול לאסור עליכם לראות אותו". הם כמעט התעלפו מהתשובה. אז הראש ישיבה מאשר לנו לצאת?. הוא אומר להם: "כן", ואז מוסיף משפט קצר: "אם בכל זאת תתגברו על הרצון שלכם, אני מבטיח לכם שייפתח בפניכם שערי סייעתא דשמיא".

הם חזרו לישיבה עם האישור ביד, אבל עם הברכה בלב. הם כמובן לא הלכו למשחק. מי רוצה לוותר על "שערי סייעתא דשמיא"?! אחד מהם נכנס לבית המדרש, התחזק והפך לירא ושלם, מתמיד השוקד על תלמודו ועושה חיל ביראת השם, שערי סייעתא דשמיא האירו לו את דרכו החדשה.

השני עדיין חיפש את עצמו. כשבועיים לאחר המשחק זכה לפתע בסכום של מאות אלפי ש"ח כפיצוי בגין תביעה אותה הגיש יותר משש שנים קודם, ורק עכשיו ניאותה חברת הביטוח לשחרר לו. שערי סייעתא דשמיא נפתחו גם בפניו.

לימים משסיפרו לראש הישיבה זצוק"ל את הצלחות השניים, נענה ואמר: "נו, לראשון היה שכל". כאומר: ידע הראשון לנתב את הסייעתא דשמיא לחיי רוחניות, על פני חיי גשמיות.

דומה כי סיפור זה על מרכיביו השונים והייחודים מבטא את דרכו החינוכית של מרן זצוק"ל. הוא לא הלך בכוח, הוא העניק להם אישור אבל סייג את זה ככדאי פחות לעומת הוויתור על התאווה. וכמו לא די בכך, ביקש להעצים בעיניהם את הוויתור והתעניין בהרחבה אודות המשחק המיוחד, ורק לאחר ששוכנע כי אכן הוא מיוחד ויקר לליבם העניק את אישורו ורק אז העניק גם את הבטחתו למי שיתנזר ממנו. חכימא דיהודאי.

אכן שערי סייעתא דשמיא היו פתוחים בפניו של מי שהתנזר כל ימיו והתנער מתאוות הגוף והנפש. מודע היה מרן זצוק"ל לקדמת העולם, התעניין והכיר, ובכל זאת וויתר והעדיף להישאר מאחור. זכה וזיכה את הרבים.

יהי זכרו הגדול מבורך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!