הכירו את 'הנר הפנימי' שמאחד את כולנו • טור דעה

על ימי החנוכה, אחדות ,אהבת חינם והנר הפנימי.

כולם מדברים על חנוכה כ'פרסומי ניסא', כניצחון רוחני גלובלי, ובצדק. אותי העירו והאירו הנרות לעוד נושא, נושא שחשוב לא פחות: בעידן של מחלוקות חינם, בעידן שהתרגלנו לראות בשני את השוני ואת המפלג ושכחנו שלפני הכל צריכים לשים לב למחבר, למאחד. הרי אין אחד שיתקשה למצוא בחברו, אפילו הוא מקצה הקשת ,משהו שיחבר ביניהם. אפילו משהו אחד קטן. דווקא בעידן כזה, חשבתי לעצמי שהנה, חג החנוכה הוא חג כה עצמתי בחיבור שלו, בגלובליות שלו, חג שנוגע בכל יהודי ויהודי, לא משנה מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך, לא משנה אם את הכיפה הוא שם רק לכבוד הדלקת החנוכייה או שהיא תמיד על ראשו, לא משנה צבעה וטיבה של הכיפה - כולם כאיש אחד הדליקו את נרות החנוכה.

מדמיין אני את הקב״ה ומלאכיו סביבו, יושבים ורואים מלמעלה את כדור הארץ עטוף נרות, נרות של חום, נרות של תודה והערכה ליושב במרומים. אפילו תינוקות שנשבו שלא מבינים כלום, מברכים "להדליק נר של חנוכה", מדקלמים את 'מעוז צור', ומודים לקב״ה בדרכם שלהם. מדמיין אני איך הקב״ה מחייך מלמעלה ואומר, כזה עם, שכל כך מאוחד, וכולו יודע להודות על הטובות שעשיתי ועושה להם - זה עם שמגיע לו שאמשיך לתת ולדאוג להם. מדמיין אני שאפילו מלאכי הקטגוריה יודעים שעליהם לשתוק ולהנהן בהסכמה, כי פה מלחמתם אבודה. הלוואי שימים אלו ימשיכו בלבנו עם אותה ההרגשה של אחדות , של ערבות הדדית, של אהבת חינם, של לראות את המקשר בינינו ולא את המפלג.

כמה אירועים שהיו לאחרונה מחזקים את דברי אלה. "אחרי מות קדושים אמור", וקדוש הדור שלנו עלה השמימה ברוח סערה בעצמה של מאות אלפי לובשי שחור, מטפורית כמובן, כי את אהבתו והערכתו חלקו גם לובשי צבעוני למיניהם, כאלה שידעו שהוא היה אבא, אבא של כולם, אפילו למי שלא ידע שיש לו אבא כזה. מותו של הצדיק איחד לכמה ימים רבים מעם ישראל. אנשי תקשורת כיבדו מאד, אפילו כאלה שלא רגילים לכבד, גם הם הבינו את גודל האבדה וגודל הסערה שהותיר אחריו מלאך האלוקים בעלותו השמימה.

מה היה בו? היה בו את הצד האמיתי של התורה, הצד שכולם יכולים לאהוב ולהתחבר אליו, הצד המקרב, האוהב, המאחד והמבין. בבחירות האחרונות כשניגשתי לקלפי ב'גבעת שמואל', נכנס איתי בני הקטן יונתן. היה חשוב לי להעביר לו מסר, אחד המסרים החשובים. הוא היה ער לשיחות של הרבה אנשים על נושא ההצבעה. וכך בקלפי, לפני שבחרתי את הפתק, אמרתי לו, שיש גדול הדור שמה שהוא אומר צריך לעשות בלי לשאול שאלות , אלא לנהוג בבחינת 'נעשה ונשמע'. "הרב שטיינמן הוא גדול הדור", אמרתי לו, "והוא ביקש להצביע ג', וזה מה שאבא עושה". לקחתי את האות הרצויה ושמתי בקלפי.

בדרך חזור הסברתי לו את חשיבות לומדי התורה, שרק בזכותם יש לנו קיום, ורק בזכות התורה אנחנו פה, מעטים מול רבים שנכחדו ואינם עוד, רק בזכותה יכולים יהודים בכל העולם להדליק את נרות החנוכה בגאווה, בלי מורא, שכל העולם סופסוף מבין שגם הוא ניזון מנרות אלו, נרות שלהבתם לוחשת "אנחנו פה, ולתמיד". "אבא הצביע עכשיו כדי שלא יעשו כלום לאלה שבאמת (עם הדגשה על באמת) 'תורתם אומנותם', והם מתים על אוהלה של תורה", הוא אמר. כמובן שחייבים גם אנשים עובדים, וצבא, ושחיילי צה״ל הם צדיקים בדרכם שלהם ושומרים עלינו, אבל גם את לומדי התורה אני צריכים, כאוויר לנשימה.



תוך כדי כתיבת שורות אלו, מתפרסמת ידיעה כמו אש בשדה קוצים על שחרורו של רובשקין מהכלא, ותוך דקות אנשים רוקדים בכל קצוות העולם, אנשים שהתפללו ודאגו כאיש אחד בלב אחד לשחרורו, כעת שמחים בשמחתו ורוקדים כאילו הם עצמם יצאו לחופשי. כ"כ מחמם את הלב לראות את עם ישראל מסביב לעולם באחדות כזו, אחדות שכמי שמכיר מקרוב את חסידי חב״ד הצדיקים, יודע את עצמתה. חב״ד הם נרות החנוכה של כל השנה, מאירים את כולם ללא יוצא מן הכלל, מאחדים איפה שאחרים לא מסוגלים. מתחברים ללא מורא לכל סוגי היהודים, הם לא מפחדים כי הם יודעים שהם כמו נר, נר שכמה שתיקח ממנו, הוא לא יגרע, להפך - רק יתחזק יותר.

אין לי ספק שהקב״ה ופמלייתו למעלה, מסתכלים על כדור הארץ ורואים את את שלוחי חב״ד הצדיקים, שממלאים את כל העולם, כל השנה, כמו נרות החנוכה, שליחים שמקריבים כ"כ הרבה בשביל הגלובליות, שליחים שגורמים לאבאל׳ה למעלה להתמלא בנחת, נחת אמיתי , כמו אבא שאוהב את כל ילדיו, ולא משנה באיזה שביל חיים הם בחרו לעצמם.

אני מנצל את כתיבת טור זה כדי לעבור לנושא אחר, נושא שגורם לפילוג, פילוג שלא בצדק. אף פעם לא אהבתי את המושג 'חילוני', תמיד אני מקפיד לומר 'לא דתי', ופונה אני אל אחינו שהם לא דתיים, תבינו ששבת קודש, היא אחת הסיבות לחוסן שלנו. השבת היא לא מטרד - היא מתנה, היא קיום העולם, בלעדיה הכל יגמר. זה נכון שמלחיץ לחשוב שאולי תרצו לקנות משהו בשבת והמכולת תהיה סגורה. זה אמנם מלחיץ, אבל שואל אני אתכם אחים יקרים ואהובים: לא שווה להתאמץ ולקנות ביום שישי ולחיות רגועים? רגועים בידיעה שהשבת שומרת עלינו?

יותר מעצבנת העובדה שלוקחים מכם את ההחלטה על חייכם, ומאלצים אתכם לעשות משהו שאתם לא מאמינים בו, אילוץ שגורם לכם לשנוא את מה שאתם אמורים לאהוב. לו ההחלטה הייתה בידי, הייתי עושה הכל לגרום ליהודים שהם לא דתיים, להבין את חשיבותה של השבת, לא להכריח אותם, בלי כפיה, אלא ברצון טוב והבנה עמוקה. הייתי מנסה לגרום להם לבקש בקול גדול: "בבקשה, תסגרו הכל בשבת, אנחנו זקוקים לה, לשמור עלינו, ממש ככה, שמירה פיזית ורוחנית". מתפלל אני ששבת קודש תהיה כמו נרות חנוכה. עם ישראל כולו מדליק נרות כי הם עושים את זה מרצונם, לא כי הכריחו אותם. תפילתי שגם שבת תהפוך לנר גלובלי".

מהסיפור המשמח על שחרורו של רובשקין, אעבור לסיפור שלא השאיר עין יבשה: אמא וילדיה שנשרפו בחנוכה ,וגרמו ליהודים מכל העולם להוריד דמעות. ריבונו של עולם, אולי זאת ההזדמנות לבנות את בית המקדש? כמה דמעות עוד צריך? לא יכול להיות שהדמעות שהורדנו ביומיים האחרונים לא מספיקות.

לפני כשנתיים יצא לי לקרוא מילים שכתב הרב קוק ז״ל, מילים שתמצתו לכמה שורות את כל ההרגשות והבקשות שלי, כל מה שהתפללתי עליו כל השנים, מצאתי במשפט אחד ארוך. ישבתי על הפסנתר, הלחנתי את המילים המיוחדות האלו ונשאתי תפילה חרישית, תפילה שפעם ראשונה הרגשתי צורך אליה, תפילה שבאף שיר קודם שעשיתי לא הייתי זקוק לה: "ריבונו של עולם", התפללתי, "עשה שהשיר הזה, שהלחנתי שכעת אני שר, יעביר את המסר החזק והחשוב לכולם, פשוט לכולם. לא את הקול שלי, לא כבוד, לא תמלוגים, לא פרסום. את כל אלה אשאיר לשירים אחרים. פשוט עשה שהמסר יחלחל לכמה שיותר אנשים, נשים וטף". כך התפללתי, תפילה אמיתית.

ואכן בחנוכה זה הרגשתי שהקדוש ברוך הקשיב. לאט לאט התחילו לזרום אלי קטעי וידאו של עוד ועוד בתי ספר וגני ילדים שלומדים ושרים את השיר הזה, תמונות של ברכות עם המילים האלו לא איחרו להגיע מכל מקום. מפה הזמנה לבת מצווה עם מילים אלו, ומשם סתם ברכת יום הולדת, וכן הלאה. מה שהכי שימח אותי זאת העובדה שהסרטונים שקיבלתי היו מכל סוגי האוכלוסייה: מבתי ספר חרדים ועד גנים של הכיפות הסרוגות.

לפני חודשיים צלצל אלי מישהו שאני לא מכיר, והסביר שהם מחלקים לכל הגנים הדתיים בארץ, אלפי גנים, ערכה עם ספרון ודיסק עם שירים והסברים על הרב קוק. האם תסכים שנשתמש ב'נר הפנימי' שלך? שאל האיש. "האם אסכים? הרי רק בשביל זה הוצאתי את השיר הזה, ושנתיים אני יושב ומחכה לטלפון שלך", עניתי. היום קיבלתי סרטון שלא חלמתי שאקבל: סטודנטים של בית ספר למוזיקה הכי חשוב בארץ 'רימון', לומדים שרים ומנגנים את השיר הזה. סטודנטים לא דתיים לגמרי, "צפונים תל אביבים", בלע"ז. הרמתי ראשי לשמים ואמרתי "תודה", פשוט תודה.

"צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר, וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים ולהדליקו, לאבוקה גדולה, ולהאיר את העולם כולו". מה אנחנו לומדים מפה? שלכל יהודי ויהודי יש נר. גם למי שלא נראה לנו שיש לו, אבל אכן יש לו. למדנו גם שכל אחד והנר האישי שלו, אל תדון ותנסה להבין את חברך כיוון שאין לכם את אותו הנר. נמשיך ונלמד, שהעובדה שיש לנו נר לא מספיקה.

יש לנו חובה, ייעוד, סיבה, שבגללה באנו לעולם הזה, לנבור בעצמינו, לחפש עמוק עמוק את הנר האמיתי שלנו, ואז להוציא אותו ולהאיר את כל העולם באור הספציפי שלנו, אור שאולי הוא מסוג יחידי בעולם. כיוון שאם לא נעשה כך, אנחנו מחסירים מהעולם משהו שהוא אמור לקבל, ופספסנו את הסיבה ששלחו אותנו אליה. ואם אכן נעשה כך, נגרום שנחת הרוח שיש לקב״ה 8 ימים בשנה, הנחת מהסוג הגלובלי, תהפוך לנחת כללית קבועה בכל השנה. תחשבו כמה אושר זה יעשה וכמה רחמים וכל טוב ירדו עלינו מהשמים, כמו טיפות שמן על מדורה אחת עולמית גדולה, מדורה שמחברת את כל עם ישראל מסביב לעולם, מדורה שהחום שלה יגרום למשיח, שאנחנו כ"כ מחכים לו שיבוא. ולהבין, שמדורה כזאת לא כדאי לפספס.

שלכם, האח של כולכם ללא יוצא מן הכלל

עמירן דביר

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!