"אני מפחד שלא אצליח עוד לרגש" • צפו

מעבר להיותו מוזיקאי אדיר ומלחין מחונן, יוסי גרין הוא גם איש שיחה מרתק. במוחו אין ספור סיפורים מרתקים ואנקדוטות משעשעות מתעשיית המוזיקה לאורך עשרות בשנים. דומה שאפשר לשבת עמו שבועות ארוכים, והחוויות לא יסופרו עד תומן.

בפרק השני משתף אותו גרין בזווית שלו למהפכה שחווה המוזיקה החסידית. "כולם מכירים את הכל, כולם יודעים מי המעבד, מי המלחין, מי חושב שהוא המלחין ומי גילה שהוא לא, מי יצר את העטיפה, ומי לא עשה את העטיפה בגלל שלא אהבו אותו. כולם יודעים את הכל".

גרין מתייחס לסמל המהפכה - הזמר והיוצר מיילך קאהן. "הוא מעניין, והוא איש אמת. מידי פעם יוצא איש אמת, חלקם מצליחים וחלקם לא, זאת מכיוון שהציבור לא תמיד מצליח להכיל אותם. מיילך הוא איש כזה, המוזיקה והאישיות הולכות יחד. אני לא באמת מכיר את מיילך קאהן", הוא מודה בכנות. "אבל אין ספק שגם הוא איש אמת, והוא הולך בדרכו. נראה בהמשך מה יהיה. עם ישראל יודע בדיוק מה הוא רוצה ולאן הוא שואף".

"הסגנונות של ליפא שמלצר ומיילך קאהן - זהים. ליפא זה כישרון מטורף. אי אפשר לומר שליפא היום פחות מצליח, כי כלי המדידה להצלחה משתנים בין האנשים. ליפא מרגיש מעולה עם החומרים שהוא מייצר, אולי לא מעניין אותו המוזיקה החסידית הקלאסית. אני לא הרב שלו ולא עורך הדין שלו, אבל דבר אחד כולם יודעים: יש בו אמת פנימית, והוא הולך איתה עד הסוף, מבלי להתחשב ב'מה יגידו'. אני לא שופט, אני רק אומר: קבלו את ליפא כמו שהוא".

אנחנו מבקשים לשמוע את דעתו של גרין על כניסת הסגנונות החדשים למוזיקה החסידית - כדוגמת טראנס, דאס והאוס, שמצאו לפתע את מקומם בהופעות, בחתונות, בסינגלים ובאלבומים. הם החלו אי שם בשנות ה-90 ונמצאים איתנו עד היום. "ישי לפידות, שהחל להכניס את הסגנונות הללו, הוא מבצע מופלא, אבל אנחנו מדברים על לייצר מוזיקה מחדש - להלחין ולשים את השירים על שולחן השבת. אם לא - אותי זה לא מעניין. מטרתו של השיר היהודי הוא לרומם את הנפש. דאנס זה רק אריזה, אין לזה באמת משמעות. בעיניי, אין באמת שינויים במוזיקה החסידית. שירים טובים שמרוממים וגורמים לתקווה - מצליחים".

גרין מתייחס לאחר מהפרויקטים החשובים בחייו - 'התו השמיני'. "במקור, השם של הפרויקט היה "שירים שלא יכולים לשיר בחתונה". לכל האנשים בתעשייה יש איזו רשימה כזו איך מייצרים להיט: "אני צריך את זה ואת זה, ואם יש לי את הכל - השיר יהיה להיט". זו שטות! אני הלחנתי הרבה שירים שאינם שירים שמתאימים לחתונות, כמו "אל תאמר", "דדה ביה", "כי הטוב", זה שירים שאני מאד אוהב. הפרויקט היה מרידה נגד התפיסה הזו".

"היה שיר אחד בכל האלבום, שכן אפשר לשיר אותו בחתונות: "אין בן דוד בא". לא הייתי מבסוט עם זה. ניסינו לעשות כל דבר להוציא את זה מהתבנית המתבקשת ולהתאים את לקונספט של האלבום, אבל אי אפשר להתחיל עם מונה רוזנבלום", הוא אומר בחיוך.

"מוזיקה לא נמדדת בממד המסחרי, אלא בתחושת מחויבות - הצורך להוציא. השיר "עוד ישבו" יצא מתוך הצורך לשתף את מה שאני הרגשתי. טיילתי בירושלים, ראיתי ברחוב שטראוס קשיש שיושב על הספסל, ובסמוך לשם - ילדים מתרוצצים בשכונות, וזה הקסים אותי. היסח הדעת שלנו כל כך גדול, ואנחנו פשוט לא לוקחים כמה דקות ביום רק כדי להתבונן בדברים שמתרחשים, וזה מה שאני רוצה לחלוק עם הקהל, וזה עובד! בגלל זה הקהל אוהב אותי. בגלל המסר שאני מעביר להם".

"הזמר שהכי אהוב עלי זה הזמר שמגיש את הלחן טוב יותר ממה שחשבתי מראש", אומר גרין. "אם הוא עושה את זה כמו שחשבתי - אז זה מיותר. חוץ מאברהם פריד ומרדכי בן דוד, שלמה שמחה מבצע מצוין. הזמר אוהד מושקוביץ, למשל, ביצע את השיר 'מתפללים' באופן מופלא, כמו שציפיתי. כשאני עובד עם הדור החדש, כמו אוהד או שלום למר אני חש מחויבות למוזיקה, והמטרה היא להכניס עוד זמרים לתחום. אי אפשר לצפות מזמר צעיר שיבין שיר כמו אברהם פריד. זה לא הוגן. פריד לימד כל כך הרבה זמרים".

"הזמר מרדכי בן דוד הוא משהו אחר. הוא היה הזמר הראשון ששר עם הפנים לקהל. כולם, כולל אביו, שרו עם הגב לקהל. אני זוכר את ההופעה הראשונה של מרדכי בן דוד, כשהוא היה הזמר המחמם לקראת המופע המרכזי של להקת 'פרחי לונדון'. זה היה מאוד מוזר לי - פעם ראשונה שראיתי זמר שמישיר את מבטו לקהל. כל דבר שמרדכי בן דוד עשה היה מקורי. הוא כל הזמן היה בבדיקות של ניסוי ותעייה- מה עובד ומה לא. הוא לא בדק מה הדרך ומה סוטה ממנה - אלא הוא יצר את הדרך. זו הסיבה שהוא שונה מכל אחד אחר".

"אני חושש ומפחד מכך שהיכולת שלי לייצר מוזיקה - תסתיים. אני רק רוצה להמשיך, יש כל כך הרבה טקסטים. אני רק רוצה לרגש את האנשים, בלעדי זה - אין צורך במוזיקה", הוא חותם. "מוזיקה, בעיניי, היא אמצעי להוביל את המסר".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!