'זאת חנוכה' מגיע - והלב נקרע מגעגועים

כבר אנחנו מגיעים לזאת חנוכה, היום הקדוש והנורא. הנה תיכף יאירו ויזרחו כל הנרות בחנוכייה, ואנחנו – כל מי שאהב אותך כל כך - נקרע מגעגועים.

שלא תחשבי לרגע, הרבנית מינה היקרה, (אשתו של הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל) שרק בחנוכה מתגעגעים אלייך. הגעגוע כבר תשע שנים לא עזב לרגע, הוא פשוט הולך ומתגבר עם ההכנות הראשונות לחנוכה: הסופגנייה הראשונה בסופר, חבילת הנרות, החידושים של הילדים מהמוסדות שמסרת עליהם את הנפש בצעירותך, כל אלה מחדדים את הגעגוע כמו סופה שהולכת ומתגברת וכשהאור מאיר בכל החנוכייה, הלב עולה על גדותיו מהגעגוע.

ברגעים האלה כל כך קשה לי לנגן לאור הנרות. הרשימה המיותמת של הניגונים כמו בוערת אף היא מתוך מחברת התווים.

את זוכרת הכל, נכון? את השיחה המכוננת ההיא חודש לפני החתונה. באנו אלייך בתפקיד הכפול שלך – הרבנית והשדכנית. זאת הייתה אמורה להיות שיחה משמעותית על הבית היהודי שאוטוטו ייבנה. אלא שאת הפתעת בה. פתאום הרמת ראשך לאחור והסתכלת בי, חדרת אל עמקי נשמתי ואז הסתובבת אליו. "לרוני יש המון רגש" אמרת לו "היא חייבת לעסוק באומנות. זה התפקיד שלך לעזור לה למצוא את האומנות שהיא אוהבת ולעודד אותה כל הזמן לעסוק בה. בלי אומנות יהיה לה קשה לעמוד בעול של עבודה ובית".

זמן קצר אחרי זה, סיפרתי לך שאני רוצה לחזור לנגן. סיפרתי לך על חוג החלילית בביה"ס שהציל אותי כשאבא נפטר, סיפרתי גם איך אחרי שנתיים עזבתי כי התנאי להישאר היה לעבור לחלילית האלט הגדולה והבאסית, והרגשתי קושי להיפרד מחלילית הסופרן הקטנה והעליזה, זו שרק בזכותה יצא לי קול עליז מהגרון בימים ההם. עשיתי הפסקה שהתחרטתי עליה בהמשך. התחרטתי במשך שנים רבות אבל ויתרתי לעצמי לנסות לחזור לנגן.

כשהתחילו השיעורים והתקדמתי מהר, הכנתי לך את רשימת הניגונים האהובה עלייך. קבענו שכשזה יהיה מושלם אני אבוא אלייך לנגן לך. המורה אמרה מזמן שאני יכולה, אבל אני פחדתי שזה בכל זאת לא מספיק מושלם בשבילך וחיכיתי והמשכתי להתאמן. רציתי שזה יהיה הכי טוב שאפשר. בסוף היה מאוחר מדי, חלית והסתלקת מאיתנו ועברת לשמוע את ניגוני המלאכים בשמיים. ואז בתוך ים הכאב למדתי עוד שיעור חשוב ממך – זה לא חייב להיות הכי מושלם, העיקר שזה בא מהלב.

אני משתדלת לפצות על כך בשלוש שנים האחרונות, כשאני מנגנת לקשישים בעבודה כל ראש חודש בסעודת האמנים שאנחנו עורכים. אני מנגנת להם וחושבת עלייך, מקווה שאת שומעת אותי ממקומך הגבוה בעולם האמת.

נראה שכל השנים בחייך בהן דיברנו על הנגינה, את ידעת שיש עוד משהו, נכון? נדמה שתמיד הרגשת שיש משהו חזק יותר ועוצמתי יותר שקבור עמוק עוד יותר במרתפי הלב. בלילה שלפני ההלוויה את הגעת אלי בחלום ושיחררת את זה. לא הסכמת ללכת בלי זה, נכון? בלילה שלפני הלוויה הגעת אלי בחלום. הכנת לי את התה המתוק שלך שתמיד אהבתי לשתות אצלך והושבת אותי לידך בשולחן המטבח שלי. אז הצבעת על בלוק מכתבים ועט. "את רוצה שאני אכתוב?" שאלתי ואת הנהנת. "על מה?" שאלתי ואת הצבעת על התה. "למי? לרב?" את הנהנת לראשך בחיוב ואני התעוררתי מהחלום. בכוונה לא דיברת? רצית לתת לי לבחור לבד את המילים? כמו שאת יודעת עשיתי את רצונך וכתבתי עלייך ועל הקשר שלנו לרב. הבאתי את המכתב ב"שבעה" ומשמיים יצא לי להעביר אותו דרך הבת שלך שבחרת בה עוד בחייך שתהיה הממשיכה שלך עבורי. הלכתי מהבית שלך ולא היה לי מושג לאן זה יתגלגל הלאה.

לא תיארתי לעצמי שהרב כל כך יתרגש מהמכתב ובמשך זמן רב אחרי ההשבעה יסתובב איתו כהוא מוטמן בכיס המעיל. לא תיארתי לעצמי שכשיפנו אליו ויכינו ל"שלושים" חוברת לזיכרך עם ההספדים שלו ושאר בני המשפחה עלייך, הוא יבקש שיפרסמו גם את המכתב שלי. לא תיארתי לעצמי שמאז המשפחה שלך תבקש שאמשיך לכתוב עוד ועוד. ואני כתבתי. הוי כמה שכתבתי. הכתיבה התעוררה. הכתיבה שויתרתי עליה כמה שנים טובות קודם לכן, אחרי שיותר מדי נשמות טובות אמרו לי שאין לי סיכוי לעסוק יום אחד בכתיבה ולהתפרסם ולהגשים את החלום להיות סופרת.
כתבתי גם בחוברת שהכינו לזיכרך בבית הספר וכתבתי חוברת זיכרונות אישית אך ורק לרב ולילדים. כשהכאב על לכתך איים להכריע אתי, כתבתי לך מחברת מכתבים שהייתי מראה בתום כל שבוע לבת שלך, הממשיכה.

הזמן עבר והכתיבה המשיכה להתגלגל בשקט. רק הקרובים לי ביותר ידעו עליה. אבל הבת שלך לא ויתרה לי. "יום אחד את תהיי חייבת לפרסם את הדיעות שלך. את כותבת מקסים ויש לך כל כך הרבה מה להגיד". ניסיתי להסביר לה את כל מה שהסבירו לי הנשמות הטובות וכמה שזה חסר סיכוי. אבל היא לא ויתרה "אני לא יודעת איך, איפה ומתי. אבל יבוא היום שזה יגיע. לא תוכלי להתחמק מזה" היא אמרה והסתכלה עלי במבט שלך.

את כבר יודעת את ההמשך, נכון?

כל כך הרבה מתנות הענקת לי בזמן המופלא שהיינו ביחד. אני מתפללת שאני עושה בהן שימוש לשביעות רצונך. ולוואי ויהיה זה לעילוי נשמתך האדירה.

אני אוהבת אותך כל כך...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!