אל תקחו את 'הרגיל' כמובן מאליו // טור לחנוכה

ידועה ומפורסמת קושייתו של ר' יוסף קארו זצ"ל, מדוע מדליקים נרות חנוכה במשך שמונה ימים, בעוד הנס אירע במשך שבעה ימים בלבד, כיון שבפח הקטן שנמצא, היה די שמן ליום אחד?

רבים הקלפים שנכתבו והדיו שנשפך בכדי ליישב את הקושיה המפורסמת. אך לדעתי התשובה הקולעת ביותר היא גם הפשוטה ביותר, ונבין אותה ביתר בירור ושאת באמצעות המעשה הבא:

יהודי שהיה משופע בממון רב נפל מנכסיו, נפילה דרסטית עד כדי פשיטת רגל מוחלטת. האיש ניסה את מזלו בהרבה עבודות מזדמנות אך לשווא, המזל לא האיר לו פנים במלוא מובן המילה. ולאיש לא הייתה ברירה אלא להתחיל לקבץ נדבות בבתים של אנשים רחמנים. כמובן שלא אסף כספים בסביבת איזור מגוריו שכן התבייש ממכריו, אלא היה נוסע לשכונות מרוחקות ומבקש מנדיבים שיפתחו את ליבם וכיסם.

יום אחד עת שנקש על דלתותיה של שכונה יוקרתית, התממש חששו הגדול, היות שמעבר לדלת ניצב לו אחד ממיודעיו לשעבר, אדם אמיד שאף עמד איתו בקשרי מסחר. העשיר לשעבר החל להתגמגם ולנסות לתרץ את עצמו ואת סיבת הימצאותו במקום. אך בעל הבית הבין מיד את המצב ובתבונה רבה קרא לו להיכנס פנימה ולספר לו את שאירע אתו. העשיר לשעבר החל לספר לידידו את מצבו העגום ואת סיפור נפילתו הכלכלית. בעל הבית לקח אל לבו את הסיפור, והודיע לידידו שהחל מהיום הוא פוסק מלנקוש על דלתותיהם של אנשים, כיון שהוא יעניק לו מידי חודש סכום קבוע של 2000 דולר והוא יחיה מקצבה זו, ובמקביל ינסה לעלות את עצמו אל דרך המלך שוב.

האיש לא ידע כיצד להודות למצילו ונפרד ממנו במילות תודה נרגשות. וכך החל ביניהם ההסדר שבכל תחילת חודש היה מגיע העשיר לשעבר לביתו של האמיד ומקבל ממנו מעטפה שבתוכה 2000 דולר. לאחר כמה חודשים שאל העשיר לשעבר את פטרונו, האם במקום שהוא כל פעם יבוא אליו מתוך קושי הנסיעות במספר אוטובוסים, שהוא יביא לו את המעטפה אליו שהרי בין כה וכה משרדו שוכן לא הרחק ממקום מגוריו. העשיר נענה לו בחיוב ובשמחה, וכך כל פעם היה משלשל את המעטפה אל תיבת הדואר של העשיר לשעבר.

לקראת החגים העשיר הנותן חשב לעצמו שהיות ובחגים ישנם הוצאות מרובות, לא תספיק לחבירו ההקצבה הקבועה, והוא החליט להוסיף לו אלף דולר נוספים לסכום הקבוע. באותו ראש חודש, העשיר לשעבר ניגש לעבר תיבת הדואר שלו, והנה הוא מוציא מתוכה מעטפה עבה מכפי הרגיל. הוא פותח את המעטפה ומגלה סכום גדול מהרגיל. הוא מתקשר לחבירו העשיר ואיך שהוא עונה לו הוא פוצח בתודה רבתית "תודה רבה רבה ידידי היקר על האלף דולר!! זה ממש יעזור לנו בחגים", העשיר עוצר אותו בעדינות ותמה "אלף דולר? הרי יש במעטפה 3000 דולר?" אמר לו העשיר לשעבר "לא הבנת, ה-2000 דולר זה 'ברגיל' על האלף רציתי להודות לך מאד"...

כיצד זה נשמע? כמשפט מטופש ולא מחושב..

זהו המסר שאותו חז"ל ניסו להעביר לנו בחנוכה, אל תקחו את 'הרגיל', את הדבר הטבעי, כמובן מאליו אלא גם עליו תודו. עצם זה שהשמן בכלל דולק זהו גם נס, אמנם מוטמן בטבע, אך עדיין מוגדר כנס, עצם הדבר שדבר נוזלי כשמן שאליו מצרפים פתילה ומציתים אותה בראשה, וממקום מוסתר ולא מובן האש יונקת את כוחה מכוח השמן שבכלי, הרי זה דבר פלאי!! רק אנחנו התרגלנו ולכן אנחנו לא מתפעלים. לכן בחנוכה אנחנו עוצרים לרגע ואומרים לאבא שבשמיים תודה! לא רק על הניסים והנפלאות הגרנדיוזיים, אלא גם על הדבר הפשוט ביותר והמובן ביותר, לדעת לומר תודה...

חנוכה שמח ומאיר

הטור מוקדש לע"נ ר' יחיאל בן ר' ניסן מאיר פייבל זיע"א

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!