"האבא שלי": שוקי לרר נפרד מראש הישיבה

אנשים הרימו גבה, אני מקבל טלפונים מאנשים, מה זה מה שראו אותי עם בגד עם קריעה, בהלווית הענק של רבן של ישראל מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, אז הרגשתי שאני חייב להסביר את מה שלי נראה כ"כ מתבקש ולא ידוע לכולם.

במשך עשרות שנים אני כבר הולך לאורו של מרן הגראי"ל שטיינמן, אין משהו, קטן כגדול, שאני עושה בלי לשאול את מרן ראש הישיבה, לפני חתונת בני לפני כחצי שנה, הדבר שהכי שימח אותי, היה הברכה של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן את בני כמה שעות לפני החופה. גם כשעשיתי ברית לבני לפני כשנה וחצי, זכיתי שמרן ראש הישיבה זצ"ל יהיה הסנדק. אבל לא על זה אני רוצה לספר. אני רוצה לספר מה אני קיבלתי ממרן ראש הישיבה שכ"כ קשה לי להצמיד לשמו הטהור את התואר "זכר צדיק וקדוש לברכה".

במסגרת תפקידי כצלם, דבר שאני רואה בו שליחות לכל עניין ודבר, אני גם שימשתי כצלם הרשמי במסעותיו הרבים של מרן ראש הישיבה יחד עם להבדלחט"א מרן האדמו"ר מגור לחיזוק ארצות הגולה.
באחת הנסיעות, לפני שעלה מרן הגראי"ל לטיסה פנימית בצרפת, הוא הבחין בי, ושם לב שאני לא מתלווה לטיסה. במקום להמשיך בדרכו הוא התעכב ושאל את אחד ממלוויו כיצד אני (כשהוא מצביע עלי), מגיע לכינוס שאליו הם אמורים לטוס?. המלווה הסביר שאני מתנייד באמצעות נסיעה של שעות ארוכות ברכב. הגראי"ל שמע, והתעקש גם הוא לנסוע ברכב "אם אפשר לעבור ממקום למקום באמצעות רכב, מדוע אנחנו נוסעים במטוס שהעלויות שלו יקרות כל-כך?" שאל.

המלווים הסבירו שהמטוס נתרם כדי לצמצם למינימום את אי הנוחות לראש הישיבה, והתורמים מתעקשים על הטיסה של מרן במטוסם. הגראי"ל לא נכנע לבקשת מלוויו, וביקש לנסוע ברכב, ואכן תוך כמה דקות אורגן רכב, ומרן ראש הישיבה יחד עם האדמו"ר מגור עלו עליו בדרכם ליעד הבא בצרפת. זכרה של הצניעות יוצאת הדופן לא נשכח ממני.

בטיסה נוספת שזכיתי להתלוות, הייתה ללונדון בעשרת ימי תשובה. ומאחר שהגראי"ל טס בטיסה רגילה ולא במטוס פרטי זכיתי גם אני - שטסתי על חשבוני - להתלוות אליו ואף להנציח אותו במהלך הטיסה, ולתעד את רגעי לימוד התורה שלו, שלהם הקדיש את מרבית זמנו.

תוך כדי קבלת הפנים בלונדון, הגיעה ידיעה מהארץ על שביתה כללית שהוכרזה בשדה התעופה, מה שאומר שמדינת ישראל תהיה סגורה לנחיתות החל מחצות הלילה. עדכון זה יצר מציאות שלפיה ראש הישיבה לא יוכל לשוב לארץ למחרת, כמתוכנן.

המקורבים לגראי"ל נגשו לשאול אותו מה עושים. הוא התעניין מתי אמור להתקיים הכינוס הגדול שבו הוא אמור לדבר. כשאמרו לו שהכינוס נועד לשעה שבע בערב, אמר שאם כך, מיד אחרי נאומו יחזור לארץ וינחת עד לפני תחילת השביתה בשעה שתים עשרה בלילה, כי בעוד יומיים יחול יום כיפור ולא ייתכן להישאר בחו"ל ביום כיפור.

פעילות של עסקנים בכירים הצליחה לעשות את הבלתי ייאמן. התברר כי מטוס מסוים שיצא מספרד לישראל, קיבל אישור נחיתה מיוחד מנתב"ג למרות השביתה המתוכננת, מסיבות הומניטריות, בשל העובדה שמובילים בו תרופה מיוחדת עבור חולה סופני. לאחר מאמצים רבים הצליחו העסקנים לדאוג לכך שהמטוס יעבור קודם באנגליה, כדי לאסוף את ראש הישיבה בדרכו לארץ.

לפני הטיסה ניגשתי להיפרד. ביקשתי ברכה שתתבטל השביתה ושאוכל לשוב למשפחתי עוד לפני יום הכיפורים שחל ימים ספורים לאחר מכן. ואז אומר לי מרן: "לך יש אישה וילדים שממתינים לך בבית, אבל לי אין מי שמחכה, אז אתה קודם לי", אמר ראש הישיבה והכה אותי בהלם. הסברתי שממילא תכננתי להישאר והרי אני לא חלק מהמשלחת, אלא הצטרפתי על חשבוני ומדעתי. אבל זה לא הועיל. "בוא יחד אתנו אולי יהיה לך מקום בטיסה", אמר לי.

וכך היה. הגעתי עם השיירה אל שדה התעופה, עליתי למטוס וגיליתי שאכן נמצא מקום פנוי! אך עד מהרה התברר כי המקום שייך לאחד הדיילים, ואני נאלצתי לרדת מהמטוס. הגראי"ל הביט בי ואמר בחיוך עצוב - "אני ניסיתי". נותרתי בלונדון וברכתו של מרן התקיימה. למחרת התבטלה השביתה, ושבתי לישראל עוד לפני יום הכיפורים.

כמה ימים לאחר מכן, נקלעתי לביתו של הגראי"ל כדי לצלם נער בר-מצווה. מרן הבחין בי ומיד שאל, "חזרת בזמן לארץ?" השבתי בחיוב, והוא מיהר לגעור בי "למה לא הגעת מיד לספר לי שהצלחת לחזור? מהרגע שראיתי אותך יורד מהמטוס חשבתי כל הזמן מה יהיה אתך".

אני חושב שכל מילה וכל ניסיון להסביר את גדלותו של גדול הדור, את המחשבה שלו על כל פרט ופרט - יהיו מיותרים לחלוטין...

אני חושב שכעת כבר כל תשובה מיותרת, ועוד יבוא העת ואני יספר קצת מעשרות הסיפורים אליהם הייתי עד אצל מרן ראש הישיבה זצ"ל, מהגדלות המפעימה, מהפשטות הנוראה והדרך בה הצליח להסביר בקלות לכל אדם מה צריכות להיות השאיפות שלו.

אוי! מי יתן לנו תמורתו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!