חום ואור במינוס 5 מעלות: כך חגגנו • טור

עד לפני כ-30 שנה, אם יהודי שהתגורר בברית המועצות היה מוציא סידור בפרהסיה הוא הסתכן בנפשו, ואם עסק בהפצת יהדות ונתפס - הוא היה נשלח למאסר ועינויים.

מבין מפיצי היהדות בשנים בהן שלט 'מסך הברזל', נטלו חלק עיקרי האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש וחסידי חב"ד, שחלקם גם נתפסו ונענשו בחומרה. ב'חיידר' שמענו לא מעט סיפורים ומעשי גבורה על מסירות נפש של יהודי רוסיה, והמושג "אינה דומה שמיעה לראייה" קיבל אתמול משמעות חדשה.

זה עתה עליתי על טיסת מוסקבה - ישראל, חזור הביתה, מטקס הדלקת נר חנוכה שמוסדות חב"ד בראשות הרב הראשי הגאון רבי בערל לאזאר שליט"א, ארגנו לאלפי יהודים מקומיים. זו לא הפעם הראשונה שיצא לי להופיע במוסקבה, אבל הפעם הטיסה לוותה ברגשות מעורבים.

אמש יהודי רוסיה הפגינו בגלוי ובגאווה את יהדותם, את נס חנוכה ופח השמן. הדלקת חנוכיית הענק בידי הרב התקיימה בכיכר האדומה מול ה'קרמלין', מרחק יריקה מבניין הק.ג.ב שראה את המתרחש, ובתקופה אחרת היה שולח את כולם לסיביר על מה שקרה אתמול.

זקנים לצד צעירים ניצבו בגאון והביטו בצימאון בהדלקת השמש שניצב על חנוכיית ענק על במה במרכז הכיכר. כשהברכות הוכרזו בכוונה ע"י הרב במערכת ההגברה, הצצתי על בניין הק.ג.ב בחשש, וכשאלפי יהודים ענו בהדהוד "אמן" הצמרמורת הכתה, ולא מהכפור העז. זו לא הדלקת נר בבית כנסת בפרהסיה, אלא הכרזה מלאת צלצולים של טקס יהודי מול אפו של שלטון הרשע שגדע כל זיק יהדות.



לפתע המהפך הורגש על הבשר. סיפורים על סיביר ועל המלמדים שלימדו 'אלף-בית' במסירות נפש עד לפני עשרים וכמה שנים (!) צצו בתודעה, וההבנה על גודל הנס - קיבלה אור אחר. הפסקה "יוונים נקבצו עלי", קיבלה משמעות חדשה עבורי.

במשך שעתיים רקדו אלפים בשלג, ושמחו את נס החנוכה, וכנראה גם את הנס האישי של הקהילה. אישית סבלתי בדקות הראשונות סבל פיזי בל יתואר. לעמוד ולהופיע על במה גבוהה כשהרוחות חובטות - זו חוויה לא מרנינה. לתפקד לאורך זמן בכפור של 5 מינוס היוו עבורי סבל, לנגן עם כפפות עבות הרי בלתי אפשרי, אז הכפפות הונחו בצד.

אחרי 7 דקות הבנתי שאין מצב להמשיך ככה שעתיים. אצבעותיי הכחילו והפסיקו לתפקד, האף והעיניים הדומעות מהרוחות הקשו יותר ואיימו להביס אותי ככל שנקפו הדקות בידיים חשופות. ואז הצצתי למטה, ולעיני נגלו אלפים רוקדים וצועקים "עם ישראל חי" - וקיבלתי זרם חשמל. אני רואה את פיני איינהורן רוקד על הבמה ומעיף את הקהל, ומבין שאנחנו בעצם גם חלק.

אנשים מבוגרים שבמקום לשבת מול האח הבוערת, רוקדים מימיני "והעיקר לא לפחד כלל", ומשמאלי בניין הק.ג.ב מביט בשתיקה על הבעירה היהודית - זו חוויה יהודית מתוקה ומרגשת.

ככה זה כשאנחנו בערים החרדיות בישראל. המון דברים ומחוות מתקבלים כמובן מאליו, וכשמסתובבים ברוסיה רווית הדמים ורואים את הפריחה היהודית, מחוות פשוטות כמו להתהלך בכיפה שחורה או ציציות בחוץ ברחוב ללא חשש - מרגשות.

שנזכה בקרוב לחזות בכהן גדול עומד בבית המקדש השלישי מצית האור במנורה, אמן!

תודה למשפחה ספציפית מאוד של שליחי חב"ד שמארחים כל פעם במאור פנים אמיתי, לשדרן שנלווה אלינו מנדי ריזל ולרדיו קול ברמה ששידרו ארצה את טקס ההדלקה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!