באנו חושך לגרש: הילדים רואים הכל בבית, גם מה שנראה שלא

במסגרת הכתבות בשבועות האחרונים, בהן עסקנו בבירור על תפקיד ההורים בחיי ילדיהם, נמשיך לברר מהו תפקידם - מעבר לעוגן הפיזי והנפשי, ומעבר לסיפוק הצרכים הפיזיים.

עלינו לדעת כהורים, שהילד זקוק לרשת רגשית שתגן עליו מתוך הבנה של עומק הרגש ופעולה לפי התחושה. אבל השאלה היא איך הורים ללא הכשרה בתחום הטיפולי - יכולים לתת את כל הצרכים הרגשיים עבור הילד.

אסביר זאת מתוך סיפור שעלה במהלך הנחיית הורים. לכאורה הם היו רגועים מאוד ואפילו באופן קיצוני, לעומת זאת, הסיפור שמר וגברת ישראלי (כמובן שם בדוי) סיפרו היה סוער לצד השני באופן קיצוני.

הזוג ישראלי סיפרו כי בכל יום כשהילדים חוזרים מבית הספר - יש בבית צעקות ולחץ מטורף. ההורים דורשים מהם שיכינו בהקדם שיעורים, שיאכלו כמו שצריך, שיסדרו את החדר, שיסדרו את הבלגן שנוצר כשחזרו, שיעזרו ושיעשו כל מה שצריך בבית. הילדים, כך הם משתפים, באמת עושים הכל בצורה נפלאה, אבל אם לא אומרים להם במפורש כל דבר, הם לא עושים. פשוט לא עושים.
הצעקות בבית, לדבריהם, כבר בלתי נסבלות, ובנוסף התחושה האישית של ההורים לא טובה בכלל. הם מתארים קושי להמשיך לחיות כך את חייהם, אך מנגד אינם יודעים כיצד עוצרים את הרוטינה המטורפת הזו ויוצאים ממנה לשפיות. או במילים אחרות, איך משנים את המצב?

הדבר הראשון שעשיתי לאחר שסיימו את סיפורים, היה לשקף להם את הדברים בצורה הפשוטה שאני רואה אותם. הסברים שהם משדרים רוגע בצורה קיצונית ומצד שני מספרים על רעש והמולה בצורה קיצונית והפוכה ממה שהם משדרים. משסיימתי, הסכר נפתח: כן, זה נכון. אמרו בני הזוג. בבית אנחנו שונים לחלוטין ממה שאתה רואה אותנו עכשיו. אז בנוסף למה שסיפרנו, תוסיף את זה שגם המשחק הזה כבר מעייף.

שאלתי אותם מה לדעתם חושבים עליהם הילדים שלהם"? ברגע זה הם פשוט התחילו לבכות. אחרי ניקיון פנימי כזה של כמה דקות, הם פשוט הבינו שהמשחק הוא רק מחוץ לבית. בבית עצמו אי אפשר לשקר, כי הילדים רואים הכל – גם מה שנראה לנו שלא... אם הם רוצים שקט בבית, רוגע לעצמם ולילדים, הם חייבים לעשות שינוי. אם הם מרגישים קושי ומחנק, זה בדיוק מה שהילדים מרגישים. בוודאות.

ברגע הזה של נפילת האסימון, הם למעשה התחילו את השינוי. כי הבנה והכרה של שאלה או בעיה, מביאה איתה קצה של תשובה או פיתרון, גם אם לא בטוחים לגבי ההמשך. בני הזוג הבטיחו שהם רוצים ללמוד לתת לילדים תחושה של רוגע - גם במחיר שהבית לא יהיה מסודר כל הזמן כפי שהם אוהבים, ומן הסתם לא הכל יהיה 100 אחוז מתוקתק ומאורגן ונראה טוב - אבל הנפש של הילדים תהיה בריאה ב-100 אחוז.

ברור שהעבודה רבה, כי כך דרכם של שינויים, ובוודאי של הרגלים ודפוסי התנהגות, אבל דבר ראשון עלינו להבין שהילדים רואים בבית הכל, ושם, בהבנה הזו מתחיל השינוי האמתי, כמובן אצל הורים שאכפת להם מנפש הילד. ככל שנראה בבית יציבות, ללא ויכוחים, מתוך כבוד הדדי, כך גם הילדים יגדלו בנפש יציבה ובריאה. חשוב לזכור כי כל הורה הוא למעשה המטפל הרגשי הראשון של ילדיו, בין אם ירצה ובין אם לא. וכשהדבר נעשה באמת ותוך מתן קרקע יציבה, הוא בונה את הילד לאורך השנים.

טיפ לכם ההורים האכפתיים:

עכשיו כשאנחנו בחג החנוכה, זה זמן מתאים למשפחתיות - סביב הנרות ובאווירה זו, ננצל את הרוגע והשלווה וניתן לילדים ביטוי. תוכלו לשמוע מה עובר עליהם, מה מפריע להם, אולי דברים שהיו רוצים לשנות, ותקבלו את הדברים שלהם. לפעמים נדמה לנו שהכל בבית בסדר, אבל אם נקשיב מהלב, נגלה שאחד מהילדים מאוד מתקשה בתוכו עם כלל מסוים, או עם סדר מסוים של הבית, ואולי נצליח לשנות או לבוא לקראתו, ובצורה כזו לחזק אותו מבפנים ולהעניק לו תחושת שייכות. זכרו, אתם כהורים לא חייבים להיות בעלי הכשרה טיפולית, אלא פשוט להיות אמתיים וקשובים, וכך הילד ירגיש בטחון רגשי – שהוא הבסיס להכל.

מאמין בכם מצליחים מאד

יצחק לוי, מאמן ויועץ בתהליכים חינוכיים
[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!