"חני וינרוט ע"ה, אחרי לכתך, הפנמתי מה שלא הבנתי בחייך"

יציאתה של חני וינרוט ע"ה, עשתה, עושה ותעשה רושם. מי שפועל בחיים, כנראה משאיר הדים עם המוות.

חני וינרוט ע"ה,

אני לא מכירה אותך באופן אישי. וגם אי אפשר לומר שהייתי קוראת באדיקות את טורי החיים שלך. לא ממש שמעתי ממך הרצאות או שיחות, וגם לא זכיתי לראות את החיוך הקסום והשלו על פנייך.

עד ש...

עד שהלכת פיזית מן העולם הגשמי הנוכחי ועברת לעולם רוחני, אמיתי ואינסופי.

או אז,

ראיתי, קראתי, שמעתי, הפנמתי והבנתי את מה שלא הכרתי. הבנתי את הדיבור המפעים הזה, המתהלך בינות לבריות על חיבור ייחודי של עולם שלם לאישה אחת, ועוצמת אמונה שיש לאישה אחת לחלוק ולהעניק לעולם שלם.

היופי של זיכרון, של רגש, של התרשמות וחוויה, שאפשר לזכור אותו לנצח, גם אם הוא נדחק לזמן מה אפשר לעורר אותו, לחוות אותו מחדש.

ואלו הדברים שהשארת מאחורייך, בעולם של בשר ודם.
ספרים של זיכרונות, חוויות, וכוח.
דפים של עוצמה, התמודדות וחיוך.
שיחות עם שמחה, תקווה ואמונה בלתי נמדדת, וככה תיזכרי לעד, "אישה גדולה מהחיים".

גדולה, לאו דווקא במשברים הגדולים שהחיים מזמנים. גדולה דווקא, בפינות השמחות שהחיים נותנים. גדולה, לאו דווקא בזמנים מלאי חיים ואנשים. גדולה דווקא, כאישה וכאמא בשגרת החיים.

גדולה דווקא במקומות האלה שאנחנו, נשים בריאות פיזית, נופלות, ולא תמיד יודעות איך לקום – אולי בזכותך נדע...

נדע להעריך את החיים.
לצמוח מהמשברים.
לאהוב את הימים.
לשמוח מהמחוות.
לבחור בתקווה.
להעצים את האמונה.
לכתוב זיכרונות.
לעורר רגשות.
לגדול מהחיים.
ולחיות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!