מי קבע שאבא עובד, הוא לא בן תורה?

מה עמד לו ליוסף הצדיק בשנים הקשות במצריים כשעבר ניסיון אחר ניסיון? דיוקנם של הוריו, החינוך שקיבל בבית אבא.

חנוכה בפתח - החג בו נעלה על נס את החינוך היהודי הטהור. אלא שכדי לעסוק בחינוך הטהור צריך מבט טהור, כזה המתבונן נכוחה באורחות הבית היהודי. ידוע כי ביתו של אדם קובע לא רק את חינוכו האישי אלא גם את גורלו: בין אם מדובר בשיבוץ במוסד תורני זה או אחר או בשידוך. האם הוא / היא גדלו בבית של תורה? בבית של יראת שמיים? אנו משתמשים בקלות רבה מדי במונח בית של תורה, בלי לבדוק עד הסוף האם אנחנו באמת מבינים - מהו באמת בית של תורה?

לפני מס' שנים הזמינה אותי חברה להצטרף לסדרת שיעורים על הבית היהודי שהעביר אז ברמת השרון הרב אברהם שיינין שליט"א. הרוב המוחלט של המשתתפות היו נשות אברכים שהשתמשו רבות במונח בית של תורה. באחד השיעורים הפתיע הרב ושאל אותן אם הן יודעות בכלל מהו בית של תורה. "אנחנו" הן השיבו מיד בבטחה "אנחנו באות מבית של תורה שבו האבא לומד בכולל", אלא שכבוד הרב שליט"א הפתיע אותן לחלוטין כשטען שטעות בידן.

"בית של תורה" אמר "הוא בית שהאדם בו קם כל בוקר ובודק מה השם יתברך רוצה ממנו. כדי לוודא שהוא עושה רצונו של השם יתברך הוא גם דורש אצל תלמידי חכמים גדולים". הוא עוד הוסיף ואמר להפתעת כל הנוכחות, כי ישנם אנשים עובדים הקובעים עיתים לתורה – צדיקים גמורים, שבוודאי שמור להם מקום גבוה כל כך בעולם העליון, שהלוואי והוא הקטן יזכה בבוא זמנו רק להציץ לרגע על מקומם.

פעמים רבות זכיתי לשמוע את בני משפחתו של הגר"י אדלשטיין זצ"ל מגינים בחירוף נפש על בית יהודי של נער / נערה שגורלם עומד להיחרץ – בין אם למוסד תורני ובין אם לשידוך. מסבירים שוב ושוב שלמרות שהאבא עובד בעיסוק לא תורני, מדובר בבית של תורה לכל דבר ועניין. בית שילדים גדלים בו על ברכי חכמים, בית שמעלה על נס תלמידי חכמים ומתייעץ איתם בכל עניין ועניין.

אלא שלמרבית הצער, בניגוד לדעתם של גדולים, המונח בית של תורה, הפך פעמים רבות לשוט מצליף בידיהם של בעלי השררה. כמה בנות ישנן בעם ישראל המחכות לשידוך הוגן בהתאם לרמתן הרוחנית אך הוא נחסך מהן מאחר ורחמנא ליצלן, הן בנות לאבא עובד הקובע עיתים לתורה. כמה ילדים שהלוואי על כל ילדי ישראל, החינוך הטהור שקיבלו בביתם, עוברים סלקציה אכזרית בבואם למוסד החינוכי הראוי להם, רק בגלל שאביהם אינו ראש ישיבה או משגיח ואפילו לא אברך צנוע מן הכולל? האם המבט בו אנו בודקים בציציות ילד/ה נער/ה להורים עובדים הוא באמת מבט טהור? האם אלו שבודקים בזכוכית מגדלת אם מדובר בבית של תורה, מבינים את המשמעות האמיתית והטהורה של המושג? כמה בתים קורסים תחת עול הפרנסה כי חוששים שאם האבא יעבוד במלאכת כפיים הוא יזיק לעתיד הרוחני של ילדיו?

עצובה לא פחות, היא העובדה המצמררת כי הרבה פעמים כל הדיבורים הגבוהים והמתנשאים על ביתה של נערה, יתבטלו כליל אם יתברר שבסכום המשכורת של האבא העובד ישנו מספר מכובד של אפסים בכיוון הנכון. הסכום הנכון של המשכורת של האבא העובד (ואדרבה אם מדובר בעוד סכום הגון של חסכונות/ השקעות) פתאום יקנה לה זכויות חדשות לגמרי בבואה לשידוך עם תלמיד חכם. זכויות שאין להן כל קשר לרמתה הרוחנית... הסכום הנכון יעמוד לצידה אפילו אם מדובר, השם ירחם ויציל באבא בעל תשובה (שלא נדע מצרות...).

הלוואי ונזכה בחנוכה הקרוב, לקלף מעלינו את הצביעות וההתנשאות. הלוואי ונזכה לראות במבט טהור ואמיתי את הבתים היהודיים של ילדי ישראל ובהתאם לקבוע את עתידם הראוי להם באמת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!