סידור מלא: קצת צניעות לא תזיק שלמה קוק

פנינים רבים של פולקלור יהודי מעולם השידוכים והשדכנים לאורך הדורות עלו השבוע מן האוב בשיחות סלון ובהפסקות צהריים, בעקבות תוכנית של העיתונאי אמנון לוי בערוץ 10 בנושא רגיש וכואב שממעטים לדבר אודותיו בקרב אנ"ש. הכותרת הדרמטית הבטיחה "הצצה לשוק החתנים החרדי". "כמה עולה חתן חרדי?", בישרה הכותרת. "איך מתנהלות עסקאות השידוכים ואיך הנדוניה לבת הפכה מגלגל הצלה של עולם הישיבות למלכודת כלכלית שמרסקת משפחות".

"בבני ברק אומרים", צוטט העיתונאי הוותיק ישי ויינר. "כשאמבולנס מיילל בעיר, אתה תמיד אומר 'מזל טוב'. או שבאמבולנס יולדת בדרכה לחדר לידה, או אב שחיתן אתמול בת והיום חטף התקף לב".

אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. אך המציאות עצובה מנשוא, מדירה שינה ומזילה דמעות מעיני אלפי אבות ואמהות בעולם התורה.

רגע השיא בכתבת ה'תחקיר' היה כניסת הצלם להיכל בית המדרש בישיבת 'חברון'. בישיבות אחרות סירבו לשתף פעולה עם נציגי התקשורת ה'עוינת'. כך גם כאן, באופן רשמי, אך ארבעה חברונער'ס מה'גבעה' – שתמיד חינכה את חניכיה לקו חשיבה מקורי – עשו דין לעצמם: הם נתנו את אמונם בתחקירנים אותם פגשו לראשונה ודיברו עמם, מול המצלמה, בשפה עסקית, בקודים פנימיים שגם ב'חברון' עצמה אינם נחלת-הכלל, בוודאי שזר מבחוץ לא יבינם. הם עמדו בעזרת הנשים, על רקע קולות הלימוד, במשקפי זהב ללא מסגרת של 'מונט-בלאנק' וחולצה מגוהצת היטב של 'ברוקס בראדר'ס' והשיבו במבט בטוח, כמו מרואיינים מנוסים, לכל השאלות.

"מבחינה פיננסית, כמה אתה 'שווה'?", שאל התחקירן.

"600 אלף זה מינימום", השיבו שניים במקהלה. "500 אלף", השיב השלישי. הרביעי טיפס עוד יותר גבוה: "זה יכול להגיע אפילו ל-800 אלף". לתחקירן המופתע, הם הסבירו: "אין מה לעשות. כבוד גדול לקחת חתן מ'חברון'. זה השיא. בחור מ'חברון' יקבל תמיד יותר, אפילו בהשוואה לבחורים אחרים שלומדים טוב".

המצלמות כבו, התחקירנים נעלמו. ארבעת המרואיינים בוודאי חזרו מיד לגמרא והתנצחו בהוויות אביי ורבא, אך הנזק התדמיתי שהם גרמו – לא פשוט כלל ועיקר. רק השיח שנוצר בעקבותיו, יכפר עליו אך במעט. אם רוב הציבור החרדי אינו מסוגל להבין את התופעה, כיצד יביטו עליה צופים הרחוקים מעולמה של תורה? לא זו אף זו: גם אם אתה באמת 'שווה', אתה לא צריך 'להשוויץ', בוודאי לא מול עיניים חילוניות. כמה אתה 'שווה'? כמה הם 'נותנים'? זו טרמינולוגיה אסורה שמקומה בשוק בשר. כמה נזהרה תורה בלשונה.

נזכרתי בדברי החוכמה ששמעתי מפי מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל לפני כעשור עת הוצעה לי משרת כתב לענייני חרדים במקומון חילוני בירושלים. "זה לא בשבילך", הורה לי פוסק הדור. "כשהתקשורת החילונית כותבת על חרדים, היא תחפש את השלילי, לא את החיובי". נכונים הם הדברים גם כלפי שיתוף פעולה עם תחקירים כאלה ואחרים. גם מסבירן חד-לשון ובעל-הכשרה, שיודע להביא אל האולפן את דבר היהדות הנאמנה בכבוד וברהיטות, לא יוכל להתמודד מול תוכנית תחקירים שעוברת עריכה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בנערים חסרי ניסיון בתקשורת מול תוכנית בהגשת עיתונאי שקנה לו שם רע בכל הנוגע להוצאת דיבת החרדים והקצנת אורחותיהם.

לא יזיק להם, לארבעת הנערים הללו, להקדיש מדי ערב עוד כמה דקות ל'סדר מוסר'; יואילו נא ויקראו את השיחות הנוקבות שנשא מייסד הישיבה שלהם, אבי שיטת 'גדלות האדם', הסבא מסלבודקה זי"ע. ילמדו ממידותיו הטובות, להתעטף בענווה וצניעות. הן-הן גדלות האדם.

צריך לזכור כי התופעה הכואבת עד דמעות, כמו גם המאבק הציבורי בה, אינם בגדר חידוש. הלא הם כתובים בספר דברי הימים של היהדות החרדית. הסופר רבי דוד זריצקי ז"ל, שנסתלק מן העולם לפני ארבעה עשורים, כתב ב'המודיע' מאמר אמיץ שהיכה גלים: "זה מעשה שטן המשתולל בתקופה האחרונה ברחוב היהודי ומבקש לחבל בחלקה הטובה היחידה שנותרה לנו ברחמיו יתברך – הישיבות. כמה זמן יוכל להימשך מצב כזה כאשר הורים יצטרכו להרוס את עצמם כדי להשיג כשלושת-רבעי מיליון לירה (הלוואי עלינו – ש.ק.) לרכישת דירה, כשהורים נופלים וקמים, נופלים וקמים, בריצתם אחרי הלוואות, משכנתאות וגמ"חים של מאות אלפי לירות?".

גדולי הדור האחרון נדרשו לסוגיה. יחד עם גדולי ראשי הישיבות, פרסמו את התנגדותם לתופעה באופן חד וברור במכתב מפורט שפורסם בראש חוצות. "נודע לי שאתה מחנך את הבחורים בישיבה שלך לדרוש סכום גבוה", נזף מרן הגרי"ש בראש ישיבה מובילה.

קטונתי להביע דעתי הענייה על עצם העניין – להתחייב על דירה או להתנגד בתוקף. אעשה זאת אי"ה בבוא העת כשילדיי היקרים יגיעו לפרקם, בתקווה כי עד אז תשלוט השפיות בעולמנו, אך צריך לזכור כי גם המצדדים באג'נדה אחרת, יש להם על מי שיסמוכו.

אחד מגדולי ישראל שנדרש להביע 'דעת תורה' על בחור מבוקש ומצוין – באמת מצוין, ולא רק בגלל שבטופס ה'דיחוי' שלו ללשכת הגיוס מופיע המותג 'חברון – כנסת ישראל'. האם מותר להוריו לדרוש עבורו דירה נאה וכלים נאים? שאל השואל, וגם ציטט את דבריו הנוקבים של רבה בר רב אדא במסכת קידושין (ע, א): "כל הנושא אשה לשום ממון, הויין לו בנים שאינם מהוגנים". וכך השיב ה'גדול': "זה נושא לא פשוט, אך צריך לזכור שמותר לבן אדם שיש לו תכשיט והוא לא מסכים למכור אותו אלא במחיר יקר".

אומנם, כבר חינך אותנו הרמב"ם נגד קיצוניות, כי "הדרך האמצעית" היא-היא שביל הזהב. אך אלו וגם אלו יסכימו: גם אם יש בידיך 'יהלום', לא ראוי להציג אותו לראווה בשוק מחנה יהודה.

מכתב גדולי ישראל נגד המעודדים בחורים לדרוש דירה

הטור המלא פורסם בסוף השבוע בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!