אימצו את השיטה: כש'כולנו' נכנסים לנעליו של ביטן

היה זה שבוע קשה במיוחד ליו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן (הליכוד), שבכלל היה אמור לחגוג את העברת חוק ההמלצות, ובמקום זאת בילה בשתי חקירות משטרה בפרשת שחיתות, שבה נחקרה גם אשתו חגית, נעצר ראש העיר ראשון לציון, דב צור, ונחקרו עוד כמה חשודים. בשלב ראשון גרמו החקירות לדחיית הטיפול בחוק ההמלצות ולהבנה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהצעת החוק הזאת גורמת לו יותר נזק מתועלת, ועל כן היא תתוקן כך שלא תחול על חקירותיו. החוק הזה נתפר למידותיהם של ראש הממשלה וביטן עצמו.

סוגיה עניינית שעוסקת בשאלה אם נכון שהמשטרה תפרסם את המלצותיה לפרקליטות בתום חקירה נהפכה לעסקת בעלי עניין. לא את טובתם של חשודים מפשוטי העם ביקשו ביטן ושות', אלא את טובתם של המחוקקים שלו. הנגזרת של החוק היא פגיעה במשטרה ובחוקרי המשטרה, הצבת גבולות גזרה לשומרי הסף של מערכת אכיפת החוק וכן מסר לשאר שומרי הסף בישראל בשאלה מי הבוס. חקירת המשטרה בעיתוי הזה מעוררת כמובן שאלה, אך גם אם היא היתה נפתחת לפני שבועיים או בעוד שבועיים, השאלה הזאת היתה עולה.

מי שהתלבט ונקרע במיוחד בסוגיית חוק ההמלצות היא סיעת כולנו, שבראשות משה כחלון, שנתפשת כמפלגה המתלבטת והמתייסרת של הממשלה הזאת. ואולם כשהדברים מגיעים לאינטרסים שכולנו רוצה לקדם, מתברר שחבריה נוהגים בדיוק כמו ביטן ושות', ואין להם בעיה להחליש את שומרי הסף.

המוציא והמביא בשמה של כולנו הוא ח"כ רועי פולקמן, שהגיש שלשום הצעת חוק שערורייתית שמהווה שלב נוסף בחיסול רשות ההגבלים העסקיים. ההצעה קובעת כי מיזוג בין שני בנקים מצריך אישור של שר האוצר ושר הכלכלה. מדובר במצב שבו שני הבנקים המתמזגים מחזיקים במצטבר בנתח שוק של יותר מ–10% ממערכת הבנקאות. מדובר בהצעה שנועדה לטרפד את עסקת המיזוג בין בנק מזרחי טפחות לבין בנק אגוד, שעליה סיכמו בעלי שני הבנקים בשבוע שעבר.

הסמכות הקיימת בחוק לאישור המיזוג בין שני בנקים היא לרשות ההגבלים העסקיים ולפיקוח על הבנקים. אם אחד מהם מתנגד למיזוג — אין מיזוג. המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר, כבר הביעה את תמיכתה במיזוג, כך שהכדור עובר לרשות ההגבלים. אבל עוד לפני שהוא עובר אליה, פולקמן מיירט אותו ומנסה להעבירו לשני השרים של כולנו — כחלון ואלי כהן. ומדוע הוא עושה זאת? בגלל תסכול של השרים שלו ממאמציהם לפתוח את שוק הבנקאות לתחרות.

כחלון הוביל את המהלך להפרדת חברות כרטיסי האשראי משני הבנקים הגדולים, אך זה עדיין לא קרה, וכל עוד אין בשורה תחרותית בשוק הבנקאות, כחלון לא רוצה לתת למפקחת לצמצם את מספר הבנקים. האיש שלו למשימת החיסול של הפיקוח על הבנקים ורשות ההגבלים הוא פולקמן, שמנסה להפקיע מרשות ההגבלים העסקיים את סמכותה לאשר או לפסול מיזוגים. היום זה הבנקים. מחר אולי זה יהיה טואלטיקה (תחום קרוב ללבו של שר הכלכלה).

פולקמן בעצם אומר לרשות ההגבלים, בברכתם של שרי האוצר והכלכלה: אנחנו לא סופרים אתכם, העמדות המקצועיות שלכם אינן רלוונטיות ולמעשה אין טעם שתיכנסו להליך בדיקה מעמיק של השפעת המיזוג על התחרות כי לא נאשר אותו.

לכאורה, פולקמן וחבריו לכולנו פועלים כאן למען מטרה ראויה: מניעת מיזוג שעלול, בעיניהם, להגדיל את הריכוזיות ולצמצם את התחרות במערכת הבנקאות. גם ביטן סבר שהוא פועל למען תכלית ראויה כשהביא את חוק ההמלצות. אבל יש כאן שתי בעיות: ההחלשה המכוונת של שומרי הסף והפקעת סמכויות מהם, והתפירה הגסה של חוק למידותיו של מקרה בודד כדי לשרת אינטרס רגעי שמתאים לפוליטיקאים.

גם כאן, המחוקק פולקמן מפזר את כל הסיסמאות הנכונות על מטרת החוק: מיזוג של בנקים מנוגד לחוק להגברת התחרות, מגדיל את הריכוזיות, פוגע בצרכנים וכו' — סיסמאות שקל לתמוך בהן. מנגד יש אינטרס ציבורי חשוב לא פחות שהחוק הזה פשוט מחסל: שמירת מעמדה של רשות ההגבלים העסקיים כמוסד מקצועי, ישר ואמיץ.

כל זה מגיע, נזכיר, אחרי שרשות ההגבלים עברה בשנתיים האחרונות טלטלה גדולה בעקבות פרשת מתווה הגז. הממונה על ההגבלים הקודם, פרופ' דיויד גילה, התפטר מתפקידו במאי 2015 לאחר שהממשלה החליטה לקדם את מתווה הגז שהוא התנגד לו, בטענה שלא יביא לתחרות בשוק הגז הטבעי. המהלך הזה חייב שימוש חריג וראשון מסוגו של שר הכלכלה דאז, אריה דרעי (ש"ס), בסעיף 52, שמאפשר לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים במצבים שבהם יש שיקול ביטחוני שגובר על שיקולי תחרות. דרעי לא רצה לחתום על הסעיף הזה, התפטר מתפקידו, ואת מקומו תפס ראש הממשלה נתניהו, שחתם על הפעלת הסעיף.

זו היתה פגיעה קשה בסמכותה ובמעמדה של רשות ההגבלים, אך היא נומקה באותם שיקולים ביטחוניים ובכך שמדובר במצב חריג. ובכן, מתברר שזה רק נתן את האות להמשך הכרסום במעמדה של רשות ההגבלים, ואת מה שעשה נתניהו לרשות ההגבלים במתווה הגז, עושה לה עכשיו חבורת כחלון־כהן־פולקמן במיזוגי הבנקים. כאן אין נימוק ביטחוני ואין סעיף בחוק שמאפשר לחבורה הזאת לעצור את מיזוג הבנקים. אז איך מתמודדים עם זה? בשיטת ביטן — מחוקקים חוק. ועושים צחוק מרשות ההגבלים ומתפקידה כשומרת הסף המקצועית של התחרות בישראל.

המהלך הזה קורה בעיתוי מעניין: יו"ר רשות ההגבלים הנוכחית, מיכל הלפרין, מנועה מלעסוק במיזוג בין מזרחי טפחות לאגוד משום שלפני שמונתה לתפקידה הנוכחי היא היתה שותפה במשרד עו"ד מיתר ליקוורניק, שמייצג את בנק אגוד במיזוג. הטיפול במיזוג הופקד לפיכך בידיו של היועץ המשפטי של רשות ההגבלים, עו"ד אורי שוורץ. במצב כזה, כשיו"ר הרשות נמצאת בניגוד עניינים, ומי שממנה אותה — שר הכלכלה — מפעיל לחץ על הרשות באמצעות הצעת החוק של פולקמן, ברור שאין משמעות לבדיקה של רשות ההגבלים. מדובר בהצעת חוק אלימה שמפקיעה מרשות ההגבלים את סמכותה והופכת את בדיקותיה המקצועיות לאות מתה.

נ.ב

סביר להניח שחבורת כחלון־כהן־פולקמן תטען שהחוק הזה נועד אך ורק להגן על הציבור ועל התחרות. אפשר כמובן להתווכח אם המיזוג הזה יועיל או יפגע בתחרות (לטעמי הוא לא יעלה ולא יוריד). אבל השאלה היותר חשובה היא: מדוע לחסל רשות מקצועית שזו מטרתה? האם ברור לפולקמן שאם הוא ימשיך כך, בסופו של דבר המחיר של רשות מסורסת יהיה חוסר יכולת לפעול נגד מונופולים, קרטלים והסדרים כובלים?

לרשות ההגבלים אפילו לא ניתנה האפשרות לבצע את בדיקותיה לפני שפולקמן בא עם הצעת החוק שלו. המהלך הזה משתלב היטב בהתנהלות של הקואליציה הנוכחית, שמנסה לטפל בכל אג'נדה באמצעות חוקים, ולא באמצעות הגורמים המקצועיים שמופקדים עליה. מעתה, כשפולקמן יתפתל סביב הצעות חוק מפוקפקות שמפלגות אחרות יוזמות, נדע שהוא וכולנו עשויים בדיוק מאותו חומר. כשזה נוח להם, הם יורים גם בשומרי הסף.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!