הראשונים שזיהו כי נתניהו מנופף באקדח נטול כדורים – היו החרדים

מצחין מהראש

גורם בכיר בליכוד ששוחח השבוע עם נתניהו בעת שדוד ביטן ננעל בחדר החקירות למשך שעות ארוכות, התלבט בינו לבין עצמו איזה מהנחקרים הסדרתיים חש בודד יותר. ביטן שמתלוצץ עם חוקריו או נתניהו שמתרוצץ בלשכתו. ביטן הוא אחרון מקורביו של נתניהו במערכת הפוליטית ובתקופת החקירות הוא הפך לצוק איתן, לסלע קיומו של ראש הממשלה. זהו האיש שמבטא בקולו המחוספס את מחשבותיו הכמוסות של נתניהו, במהימנות רבה יותר מהמסרים שמושמעים בקול הבריטון של ראש-הממשלה.

בלכתו כדרך כל האדם בלשכת ראש הממשלה - היישר לחדרי החקירות, מצטרף ביטן - ולשם שינוי, בניגוד לאחרים, ללא קשר ישיר לעיסוקיו בלשכה - לשיירה שנמשכת עוד מהמאה שעברה. תזמון החקירה מקרי לחלוטין ונעדר כל כוונה רעה, בדיוק באותה מידה שחוק ההמלצות שביטן יזם, דחף וקידם, נבע מתום לב מוחלט וללא כל קשר אישי לעסק הביש של ראש הממשלה. אך לא בביטן עסקינן, אלא בבטן הרכה של ראש הממשלה.

כל מי שבא בדלת אמותיה של הלשכה ומועסק על ידי נתניהו במישרין או בעקיפין, בחשבונית המשוגרת מעבר לים או בתלוש משכורת על חשבון משלם המיסים, יודע שזה ייגמר רע. הרשימה לא נגמרת ואינה מפלה על רקע מגזרי ומגדרי: נתן אשל ופרח לרנר, עזרא סיידוף וארי הרו, דוד שרן וגיל שפר. לכל איש יש אישום (לכאורה). במסדרונות המשטרה מספרים על עוד בדיקה שהחלה להתנהל לאחרונה נגד מקורב הנחשד בהפצת מסרים ברשתות החברתיות, בדרכים יצירתיות, ולא בהכרח חוקיות. תמונת המצב הזאת, תתבהר גם היא בקרוב.

יועצים ומקורבים שהצליחו לשרוד את ימיהם בלשכה מבלי שעשן הסיגרים דבק בבגדיהם, הפכו, כמו מעשנים שנגמלו, לגדולי המבקרים והמבזים של ראש הממשלה. הדובר לשעבר יוסי לוי שעולה בכל תחנה כדי להסביר מדוע הגיעה העת להחליף את נתניהו. ראש מטה ההסברה יועז הנדל שעושה זאת מדי שבוע במקום הסמלי מכל - על דפי הנוניתון. הבולט מכולם השבוע, היה עוד מקורב-קצה, שהכיר את נתניהו לפניי ולפנים, והחטיף במוצ"ש סנוקרת לפניו. מעל במת הנואמים המאולתרת ברוטשילד עמד עוזי ארד, ונאם כגדול האופוזיציונרים. יותר אלדד מיניב, יותר מני מנפתלי (עוד עובד לשעבר, אם כי לא מקורב, שנבעט ובעט).

כבר ראינו מקורבים לראשי-ממשלה לשעבר שהופכים מסנגור לקטגור, מיועץ לרועץ. הבולטת מכולם היא שולה זקן, עדת המדינה, שהקליטה את אולמרט. גם לנתניהו יש עד מדינה (אחד, לעת עתה) בדמותו של ארי הרו. אלא שהבדל גדול יש, בין עדי מדינה בעל כורחם שאקדח מוצמד לרקתם, לבין עדת היועצים לשעבר של נתניהו שמסתערת עליו כמו להקת זאבים. בפני עדי מדינה מוצבת הברירה להפליל את עצמם או את אדונם. היועצים של נתניהו שפותחים פה, מתנדבים לעשות זאת ללא תמורה. פרו-בונו לטובת המדינה. כדבר הזה, לא היה.

בית האבל



את מקורבי נתניהו אפשר לאפיין קטגורית בשתי קבוצות: אלה שמדברים עליו בחדרי החקירות בעל כורחם, ואלה שפותחים עליו פה בערוצים ובכיכרות, מרצונם הטוב. את הנפילה הגדולה חווה נתניהו בחודשים האחרונים עם כניסת מקורביו המובהקים ביותר, יועציו ואנשי סודו דוד שמרון ויצחק מולכו לעול חקירה ותשאול. בצר לו, נשאר לנתניהו להישען רק על הביטן לבדו. האיש שלא דפק חשבון לחוקרים, ולא חילה פניהם של שוטרים. כששרי הליכוד חרקו שיניים והמקורבים התפזרו לכל עבר, ביטן היה עבור נתניהו האיש הנכון במקום הנכון. האיש שביצע ביום, את מה שהנתניהוהים (בלשון רבים) חלמו בלילה.

חקירת ביטן באה לנתניהו בתזמון הגרוע מכל. בה בשעה שהאיש יורד עבורו לביבים כדי לשחרר את הסתימות האחרונות של חוק ההמלצות, כאינסטלטור שרואה רק את טובת משלחו. ביטן נותר תקוע, כשמכסה הביוב פתוח היישר במרכזה של לשכת ראש הממשלה. אוי לצחנה.

במצבו הנוכחי נתניהו התנחם לשעה קלה בבית האבל, בביקורו בשישי האחרון בבית משפחת וינרוט. ביקור האבלים הוכיח לאחרוני הספקנים שהראיון של עו"ד וינרוט לאילנה דיין ב'עובדה' שבמסגרתו, מתח כביכול ביקורת על ראש הממשלה ובעיקר על רעייתו, לא היה שידור חוקר אלא תשדיר שירות. לא חשבון נפש, אלא שידור מבוים שעליו ניתן להגיש חשבון ללקוח. אלמלא בכך היה מדובר, לא היינו רואים את הגברת נתניהו שאינה שוכחת ולעולם לא סולחת, מבקרת בלבביות כזאת, את המשפחה השכולה.

על נתניהו השבוע ניתן לומר את דברי החכם מכל אדם: טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית משתה. בדיחה מגזרית סרת טעם, גורסת כי טוב ללכת לבית אבל ספרדי, עמוס במטעמים, מלכת לבית משתה אשכנזי המפנק את אורחיו בקריסטל ושוופס. באסוציאציה למצבו הפוליטי של ביבי ניתן לומר כי טוב לו ללכת לבית האבל החרדי – ברחוב הבני-ברקי שעדיין שומר לו אמונים בהערצה.
העדיפות העליונה כמובן היא הליכה לבית משתה חרדי, כסעודת שבע הברכות שנערכה לבנו של סגן השר מאיר פרוש. נתניהו הגיע והתפנק למשמע נאומים נוטפי נופת צופים, כחתן שמהללים אותו לעיני כלתו ללא קשר לאופיו הבעייתי. בעדיפות שנייה, ואל מול האופציה של הליכה לבית משתה תל-אביבי, אכן טוב ללכת לבית האבל החרדי. בבתי הקפה של תל-אביב נתניהו הפך למוקצה מחמת מיאוס. שם נרדף לשחיתות שלטונית. האיש שדבק בו ריח הבואש.

המופע של איווט



מכל מרכיבי הקואליציה, היחיד שנחשד עד לפני שבוע (גם) בכך שהעדפתו נתונה להקדמת הבחירות, הוא ראש הממשלה. לכל השאר – מטרה הפוכה. על האינטרס החרדי בשימור המסגרת הקיימת, שסיטואציה טובה הימנה לא קיימת בקלפים, מיותר להרחיב. גם על כחלון שהסכסוכים הפנימיים במפלגתו לא מעניקים לו פלטפורמה איתנה יותר מדי לריצה עצמאית – כבר דובר פה בעבר. כשמעבר לכביש ממתין לו האוהב שהפך לאויב אבי גבאי, לכחלון אין שום אינטרס לחצות את הצומת באדום.
מהבחינה הזאת, הזמן שחולף עושה לו טוב והופך את גבאי, מיום ליום, לפוליטיקאי ישן.

כחלון הוא יהודי מאמין שמקווה כי במהלך כשנה מהיום יעלה בידיו לקבע את המגמה המסתמנת של ירידת מחירי הנדל"ן – מה שיזניק את מעמדו לקראת הבחירות הבאות. חברים בליכוד מוכנים להישבע בנקיטת חפץ שבמצבו הפנים-מפלגתי הסבוך, כחלון לא ירוץ עצמאית פעם נוספת אלא יגשש את דרכו חזרה לליכוד כבשורה החדשה, של זה שיצא החוצה כדי לבנות, וחוזר כדי לשקם, בתעריף של מחיר למשתכן.

בבית היהודי, בנט ושקד (לא בהכרח לפי סדר החשיבות הזה) הם אומנם היחידים שנהנים מתוצאה טובה יותר בסקרים – אך גם הם מבינים שהשפעה גדולה מזו שיש להם כיום, לא תהיה. בקדנציה הנוכחית הם מובילים את הטון ומיישרים את נתניהו לימין, כאשר כבונוס, נתונה בידיהם הוועדה לבחירת שופטים. שקד מגשימה את עולמה בחייה. היא גם מכפיפה את הכללים לרצונה, וגם רצה לספר לחבר'ה כיצד מתנהגים השופטים.

נותרנו עם ליברמן, שהתאהב במשרד הביטחון כפי שעריק ירושלמי מתמכר למנעמי כלא 6. עם תעריף חד ספרתי בסקרים, אין לאיווט מה לחכות לבחירות מוקדמות. גם לו, כמו לחרדים, אין תוצאה טובה יותר בקלפים, רק שליברמן כקלפן מומחה, יודע איך לשמור 'פוקר פייס' טוב מהאחרים.

השבוע הוא התייצב בפתח ישיבת הסיעה והסביר למצלמות איך מנע את העלאת חוק המרכולים להצבעה.
המציאות כמובן שונה. החוק לא עלה למרות שהובטח לו רוב (ערבי! ממש, גויים של שבת), היות וכל חוקי הקואליציה עוכבו בשבוע. כשהראש חולה ומצוי בחקירה, גם האצבע נעה בכבדות. ליברמן זיהה את ההזדמנות ובכישרון רב הסביר שהתנגדותו לחוק מנעה את העלאתו. הוא הבטיח שיתנגד גם להבא, אך הקפיד להימנע מהשמעת צליל של איום על שלמות הקואליציה – במידה והחוק יעבור.

כמו יונתן רזאל במופע 'צמאה', ליברמן משתתף במופע ומדביק לעיניו מסקנטייפ, כאילו לא ראה. למזלו הטוב של איווט, בניגוד לביש המזל של רזאל, למארגני ומשתתפי המופע הפוליטי, אין כל עניין לעשות שיימינג לאומן ולפרסם ברבים את התרגיל. רזאל את שלו עשה, ואחרי שהופיע – לגזור מעט רייטינג על חשבונו, זו בוננזה לא רעה. החברים הקואליציוניים של ליברמן לעומת זאת, בונים על השתתפותו הפעילה במתכונת דומה גם במופע הבא, בהצבעה שתבוא (אינשאללה) על תיקון חוק הגיוס.

המלצות קואליציוניות



בחצי היובל האחרון, הפסיד הימין פעמיים בחירות – ובשני המקרים, ההדחה התבצעה על רקע קמפיין של סיאוב ושחיתות. שמיר ב-92' (כמה הזוי, במבט לאחור), הפסיד לרבין על רקע קמפיין "מושחתים נמאסתם". נתניהו ב-99', הפסיד לברק כשפרשיות בראון-חברון ועמדי, הצחינו את סביבתו. המשטרה והפרקליטות המליצו על הגשת כתבי אישום ונתניהו ניצל בעור שיניו רק בעטיו של יועמ"ש רחום וחנון, בדמותו של אליקים רובינשטיין, שלפניו לא היה דוגמתו. לאחריו דווקא כן – היועמ"ש הקודם יהודה וינשטיין, שנתניהו מתרפק על זכרו, כמו חבר דירקטוריון בטבע שמתגעגע לתקופת הזהב של המנכ"ל אלי הורביץ ז"ל.

עד לשבוע האחרון התנהל נתניהו כמי שלקחי העבר אינם נוגעים לעניינו. הסקרים שהתפרסמו חדשות לבקרים – העידו שהציבור אדיש לכותרות ומתעלם מהחשדות. נתניהו המשיך להוביל בפערים גדולים והליכוד בראשותו נצמד לרף שלושים המנדטים. ביבי הסיק, שגם כחשוד, הוא טוב ליהודים. ההנחה בסביבתו הייתה שכל זה עלול להשתנות עם פרסום ההמלצות.

מהגשת ההמלצות של המשטרה ועד להגשת כתב אישום הדרך ארוכה. היועמ"ש צריך להכריע, בעצלתיים כדרכו, האם להגיש כתב אישום וגם זה בכפוף לשימוע, שאף לו יוקצה, אם וכאשר, זמן עד בלי די. נתניהו התבונן לאחור לשלהי כהונת קודמו אהוד אולמרט, וחשש שדי יהיה בהמלצות כדי להביא לתחילת הסוף. לפני כחודש נכתב כאן על התרחיש שהציג בכיר בליכוד, של הנעת מהלך פוליטי על ידי בכירי הליכוד שמאסו בראש הממשלה. הבכיר גם הצביע על הטיימינג, שיתרחש ברגע בו סיפורי השמפניה ועלילות הסיגרים יהפכו מרכילות עיתונאית למסקנות רשמיות של חוקרי המשטרה שבסופן שורה תחתונה של המלצה על כתב אישום.

כשבראשו מתרוצצות אותן מחשבות איומות, נראה ביבי בעיני שותפיו כמי שנחוש ללכת עד הסוף - או לחקיקה שתמנע את פרסום ההמלצות, או לבחירות מוקדמות. כשנתניהו איים באמצעות שלוחיו על שותפיו בהליכה לבחירות, הם השתכנעו שהאיש מחזיק בידיו אקדח טעון. כגודל רצונם בשימור הקואליציה, כך גברה חרדתם מפני הקדמת בחירות שייזום ראש-הממשלה.

התקדים שעמד לנגד עיניהם היה החקיקה נגד הביביתון (לשעבר), שקודמה מעל לראשו של נתניהו והובילה לפירוק הממשלה הקודמת. בקודים של נתניהו – חוק ההמלצות שאמור היה לעבור בקריאה שלישית היום (רביעי), היה שווה במשקלו הסגולי לחוק ישראל היום. התוצאה הייתה התייצבות של כל השותפים הבכירים בקואליציה מאחורי חוק ההמלצות, שהיו אמור לעבור השבוע כמו סכין בחמאה. או בהקשר החרדי: כמו שהיינו רוצים ומצפים שחוק הגיוס והמרכולים יעברו.

הראשונים שזיהו כי נתניהו מנופף באקדח נטול כדורים – היו החרדים. במוצ"ש שעבר, יריב לוין עוד איים על דרעי כי ראש-הממשלה נחוש שלא להיכנע והצהיר ששום חקיקה לא תעבור בשבועיים הקרובים. החברים החרדים בחנו האם יש דברים בגו כשהם נזהרים שלא לחצות את הגבול. דרעי לא הופיע לישיבת הממשלה, ולאחריו גם גפני – לא התייצב לישיבת ראשי מפלגות הקואליציה. נתניהו הגיב בהתקפלות נחושה ומיהר לזמן ישיבה דחופה שבמסגרתה ביקש להגיע להבנות ברורות שימנעו הסלמה. החרדים שישבו בחדר, ויתר השרים שהתבוננו מבחוץ הבינו שנתניהו, כמוהם, נצמד לכיסאו ואינו חפץ בבחירות.

הסקרים שהתפרסמו בעיתוני סופ"ש שעבר העידו שהניצחון של נתניהו אינו מובטח כפי שהסתמן עד לא מכבר. לפחות לפי מדד הסקרים, מסתבר שהציבור הולך ומאבד אמון. מצביעי הימין הרך, לא רווים נחת מהתנהגותם הבוטה של האדונים ביטן ואמסלם – וזה עוד בטרם פורסמו החשדות נגד הבריון מראשון לציון (הביטוי כמובן לתפארת המליצה, ואינו משקף את אופיו של האיש החביב והאדיב, סמל ואות לנימוסים והליכות). ההפגנה ברחוב רוטשילד – תרמה גם היא להחלטה של כחלון, ולאחריו בנט ושקד, לשמוט את השטיח. כשעשו זאת הם גילו שבניגוד למה שמכר להם הקוסם, השטיח לא מעופף, והקרקע מתחתיו – יציבה.

במשבר חוק ישראל היום, נתניהו לקח את הסיכון ופיטר את לפיד ולבני, כשבאופק נראתה אופציה טובה יותר של חזרה לחיקם הטבעי של השותפים הטבעיים. מהשבוע הזה, נקלטה במערכת הפוליטית התובנה שנתניהו חלש מאי פעם והקלפים הולכים ונשמטים מידיו. בסיטואציה הנוכחית לא רק להם – אלא גם לראש הממשלה, אין המלצות ממשיות על אופציות יותר טובות. חרף נפילת חוק ההמלצות ולמרות מסקנות המשטרה שצפויות להתפרסם בקרוב ואמורות להיות ברורות וחותכות (בבשר החי), הרי שנתניהו נכון להיום, לא יוותר על רגע של נשימה עצמונית. כמוהו, כחולה סופני הנאבק על חייו כשהוא מודע לכך שהאלטרנטיבה, עלולה להיות הרבה יותר גרועה.

הטור מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!