הורים דואגים: הילד לא משתף, איך נגן עליו?

אחד הפחדים הגדולים ביותר של הרבה מאוד הורים, הוא שהילד לא ישתף אותם במה שעובר עליו. כמובן ישנם סוגים רבים של הורים. כאלו שחוששים רק ממצבים קיצוניים כמו פגיעות ותקיפות חלילה, אך יש הורים שחשוב להם לדעת כל דבר שהילדים שלהם עוברים. יש פעמים כאלו שההורים שמים לב לשינוי אצל הילד, אך מכיוון שהוא לא משתף אותם, קשה להבין מהיכן נובעת המצוקה, וכך נוצר תסכול אצל ההורים, בנוסף לזה של הילד.

אין ספק כי אחד התפקידים החשובים של ההורים זה 'להיות שם' בשביל הילדים. הבעיה מתחילה בכך שילדים, מצדם, בעיקר בנים, נוטים לשמור לעצמם את החוויות הטובות והלא טובות, אז איך אנחנו בתור הורים יכולים להגן על הילד אם אנחנו לא באמת יודעים מה עובר עליו?

לא מזמן פנו אליי קבוצת הורים עם שאלה מלאה דאגה אמתית: אנחנו רוצים להיות שם בכל מצב עבור הילדים, אבל יש ילדים שממש לא משתפים ולא מספרים. איך אנחנו יכולים להצליח להגן על הילדים שלנו? איך נדע בכל זאת מה עובר עליהם? ויתירה מכך, מה נעשה אם וכאשר נדע שקרה משהו ממש לא טוב?

אשתף אתכם בסיפור שקרה לפני תקופה קצרה.

הוא הגיע לחדרי במצב רוח סגור ולא משתף. פשוט דומם. אהרון הוא ילד שמח בדרך כלל, ולא מתאים לו להתנהג בסגירות כזו. ניסיתי לשאול מכיוון אחד, ניסיתי להבין מכיוון אחר, והוא לא ענה בשום צורה. ראיתי שהמצב לא מתקדם ועברתי לחלק היצירתי. הצעתי לאהרן שכל אחד יצייר ציור. הוא הסכים. תוך כדי שאנחנו מציירים, הוא התחיל לדבר קצת. בסוף כבר התגלה לי העניין כולו והבנתי מה קורה כאן. מסתבר שאהרן הוא ילד דחוי חברתית ללא סיבה אמתית הנראית לעין. פתחנו את הנושא הזה במסגרת פגישות האימון שעוד היו לנו והצלחנו להגיע לתוצאות נפלאות ולסיים את הסיפור הזה בצורה הטובה ביותר.

אז נכון, לפעמים ילדים לא משתפים, אבל אנחנו כהורים יכולים להשתמש בדרכים שונות ויצירתיות, כדי לקבל מהם מידע בצורה נעימה ולא לוחצת, ואם יש הורים שמתקשים לדעת בעצמם כיצד לגשת לילד, זו לא בושה לבקש עזרה. כמובן שמבחינת שיתוף על אלימות ופגיעות, יש צורך לדבר עם הילדים בצורה רגועה ולהבהיר להם עד כמה החובה היא לשתף הורים בכל דבר קטן שאינו כשורה. זה כבר מעבר למריבה עם חבר או לחרם נוראי שעשו על הילד בכיתה.

הורים יקרים,

אם אתם רוצים להיות שם באמת, נסו להיות קשובים בעיקר ל"בין השורות". הילד אומר רק חלקי דברים, וגם זה רק לפעמים. יש מצב שהילד מתבייש ומחכה שאנחנו כביכול נבין לבד וניתן לו גב, ובעיקר שנראה לו את הדרך הנכונה עבורו. כמובן שכל מקרה לגופו, וחלילה במקרים שהילד משתף בנושא שאתם לא יודעים להגיב, אל תהססו לרוץ להתייעץ עם איש מקצוע.

אני סומך עליכם ההורים, שאתם מבינים היטב גם את המילים שלא נאמרו בטור זה, ותהיו ערניים לכל שינוי ואפילו הקל ביותר אצל ילדיכם.

בברכת הצלחה והורות מועילה,
יצחק לוי מאמן ויועץ בתהליכים חינוכיים.
[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!