בעל הבית השתגע - מה קורה פה?

בימים שכולם מרגישים נרדפים מימין ומשמאל, מהקואליציה ומהאופוזיציה, מזרחים ואשכנזים ומי לא, אף אחד כבר לא יודע מה נכון ומה לא נכון. בחברה כל כך שסועה וכל כך מפולגת, עכשיו, גם אלו שאמונים על שמירת החוק כערך עליון מפנים אצבע מאשימה אחד כלפי השני ואנחנו אמורים לבחור צד. אבל איך אפשר באמת לבחור צד בין מי שמנהיג את מדינת ישראל למי ששומר על בטחונה? איך אפשר בכלל להגיע למצב שבו רשויות החוק מסוכסכות אחת עם השנייה ואיפה זה משאיר אותנו?

ראש ממשלה מול מפכ"ל, שופטים מול חברי כנסת, פרקליטות מול משטרה, מה קורה פה?

אם מסתכלים על הגלובוס הגדול ומחפשים אותנו, את מדינת ישראל, צריך לחפש טוב טוב עם זכוכית מגדלת וגם אז קשה לקלוט עד כמה מזעריים אנחנו על המפה העולמית וכשקולטים את זה, צריך בד בבד לקלוט עד כמה הבעיות פה גדולות לעומת אומות קצת יותר גדולות וותיקות מאיתנו. "אור לגויים" אנחנו אמורים להיות ועדיין, אנחנו אולי אחת המדינות הבודדות בעולם שיש בה מבזק חדשות כל חצי שעה ותכניות שמורכבות כולן מחדשות צעקניות ומלחיצות אחת אחרי השנייה - כאילו אם יתנו לנו חופש לכמה דקות יאבדו את הריכוז שלנו ויאבדו את המומנטום להמשיך ולהחזיק אותנו בבועת הלחץ שמאיימת כל רגע להתפוצץ.

בתור מי שחיה ונושמת פוליטיקיה ואקטואליה, אפילו אני מבינה שעברנו פה איזה קו אדום, קו אדום רציני, והיום בזמנים שכל אחד שלמד לדבר - כבר מחשיב את עצמו לפרשן נעלה, הגענו לקלחת שפשוט לא מסתיימת, ובמקום להתרכז בבעיות החשובות והמהותיות של החברה הישראלית, בעיות שאשכרה אפשר לפתור וגם להגיע לימים טובים ושלווים יותר, אנחנו מוצאים את עצמנו מתעסקים יום ולילה ברכילות ובלשון הרע ועל מי? על עצמנו. על ההשתקפות הזו דרך המראה שאנחנו מנסים לשפר כל הזמן.

לא מזמן ישבתי בפאנל שבו התראיינתי לרשת זרה בשפה האנגלית, ואחרי שדיברנו על כל ההמולה שמתרחשת בימים אלו במדינת ישראל, ביקש המראיין לתת גם מילה אחת טובה לסוף. הפרשנית שישבה למולי אמרה שהדבר הכי טוב שהיא יכולה להגיד הוא שהישראלים יודעים לחיות בהכחשה מעולה לגבי מה שקורה אצלם ואם הם באמת היו קולטים את מה שקורה הם היו משתגעים. אני באותם רגעים שהיא דיברה חשתי מבוכה גדולה, איך היא יכולה להגיד דבר כזה חשבתי לעצמי, הרי למרות הכל עם ישראל הוא עם נפלא עם ארץ נהדרת ותרבות ייחודית; אבל אז נכנסו לי יומיים של עבודה מאסיבית על פרוייקט מסויים וביומיים האלה פשוט התנתקתי לגמרי מהחדשות בטלוויזיה, מהעדכונים באינטרנט ומהווטסאפים שלא מפסיקים להתריע, והפלא ופלא הכל היה נראה הרבה יותר רגוע ושליו פתאום והרי זה לא שלא היו ביומיים האלה אלפי מבזקים על שחיתות פוליטית חדשה, על איום מסוכן מהצפון ועל ניסיונות פיגוע נוספים, היו גם היו, אבל למרבה ההפתעה - אם אתה לא מאזין לאותן חדשות ומתנתק, הרי שאתה יכול לשבת באחד מבתי הקפה לבחירתך ולראות עד כמה העולם נפלא. ואכן, כשהסתכלתי השבוע בבתי הקפה התל אביבים השונים, ראיתי עד כמה הבועה הזו (לא בועת הלחץ שדיברנו עליה) - בועת הניתוק, ראיתי כמה היא מחזיקה מעמד וממשיכה לגדול ולגדול. כמה אנשים פשוט לא רוצים לדעת ומעדיפים לחיות את חייהם ללא מתחים מיותרים.

אז מה הבחירה הנכונה שאלתי את עצמי, האם להיות מנותק וליצור מציאות מקבילה משלך או להיות מחובר 7\24 ואז גם לקחת את הסיכון שמא נאבד השפיות. התשובה היא איזון. פשוט.

למצוא את האיזון. אני לא רואה פלוסים בחברה שמחליטה לא להיות מעורבת, זוהי טעות שיכולה להזיק לאחדות של עם ישראל ולמעורבות החברתית הכה חשובה בימינו, מאידך אני גם לא רואה הטבות בלשבת מחובר לחדשות ולחשוב שכל רגע העולם עומד להתמוטט. חשוב להיות חכם ולא לאכול בכפית מורעלת של זהב את כל ערוצי החדשות שבסופו של יום צריכים להרוויח עוד זמן רייטינג על חשבון הנפש שלנו, אבל כן להיות מעורב למען הקהילה שלך, למען המדינה שלך.

תזכרו שבעל הבית לא באמת השתגע (כמו ששטיפת המוחות היומית מנסה להעביר לנו), אלא שפשוט ישנם ימים טרופים וישנם ימים טרופים קצת פחות, אבל מה שלא יהיה ארץ ישראל זו הארץ היחידה שיש לנו, לעם ההיהודי, והפעולה היחידה שצריכה להיות שותפה לכולנו היא השמירה הבלתי מתפשרת על הארץ הזו למעננו ולמען הדורות הבאים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!