חילול השם: הישיבה עם השש בש, החאפלות והקלפים

פגשנו השבת את התפילה המפורסמת של יעקב אבינו ..."הצילני נא מאחי"....התפילה שמזכירה לנו שלפעמים הסכנה הגדולה ביותר היא דווקא מהאח / האדם הקרוב ביותר אלינו ולאו דווקא מהאחר הרחוק.

אבל מה קורה כשהאח החרדי הקרוב כל כך, בו זמנית נמצא הרחק ומתגלה רק לעיני החילוניים? שם "הרחק בניכר" הוא מחלל שם שמיים ומזין את השנאה בין החילוניים – חרדים ובו זמנית ניזון ממנה לצורך המשך קיומו.

ההיכרות הראשונה שלי עם "האח" הזה הייתה כמה שנים לפני שחזרתי בתשובה, במסגרת עבודתי הראשונה כעובדת סוציאלית, בהוסטל לחולי נפש בשכונת מצוקה בעיר באזור המרכז. בבניין הצמוד להוסטל שכנה ישיבה קטנה, אם אפשר בכלל לקרוא למחדל התורני ולחילול השם הנורא שהתחולל שם ישיבה.

מהר מאוד נאמר לי ע"י ההנהלה שיש להרחיק ככל האפשר את דיירי ההוסטל מבחורי הישיבה. מעולם לא נשמע בה הניגון המתוק של לימוד שיעור תורה, מעולם לא נראו בה הנערים מחזיקים ספרים בידיהם ומשוחחים בלהט עם החברותא על סוגיה קשה בגמרא. רוב הזמן נראו החב'רה עם סיגריות בחוץ, רדיו טייפ עם מוזיקה של "חאפלות" במרכז החצר, קופסאות שש בש וקלפים. לעיתים היה מגיע מישהו דמוי רב שהיה קורא להם פנימה.

באותה עת, במקום קולות טהורים של לימוד נשמע רעש בלתי נסבל ואינסופי של גרירת שולחנות וכיסאות והמולה כאוטית. לצערי אני מתקשה לשכוח את הפעם ההיא שבאתי לעבודה וכל הדיירים אחוזי בהלה לחשו לי בבעתה "משטרה משטרה". בהמשך נודע לי מאם הבית שבלילה הגיעה ניידת למקום ופשטה על ה"ישיבה". נמצאו בה סמים ונלקחו בחורים למעצר. עם הזמן הבנתי שהתושבים קשי היום היו טרודים מדי בבעיותיהם שלהם מכדי להתלונן בעירייה על קיומו של המטרד המסוכן.

כמה שנים אחר כך כשזכיתי לפגוש את משפחת אדלשטיין ובפרט את הגר"י זצ"ל התאמצתי בכל הכח לשטוף עם המראות הטהורים את הניסיון המר ההוא. כמה אהבתי לראות את הנכדים של הגר"י זצ"ל חוזרים בליל שבת מהשנה הראשונה בישיבה ומחכים בשולחן השבת להזדמנות לספר לסבא הגדול חידושים מהישיבה. במסגרת הסיורים הראשונים שלי בבני ברק שמחתי כל כך לראות ישיבות אחרות, לשמוע קולות אחרים לחלוטין בוקעים מהן.

מאז ועד היום, ברוב הפעמים שיוצא לי לדבר עם אחינו החילונים, ולספר להם על האור והמתיקות בעולם התורה, אני נתקלת בכאלו מרירים שפגשו אף הם את האח ההוא... את החילול הנורא ההוא....מתברר למרבית הצער שאותה "ישיבה" לא הייתה וכנראה לא תהיה היחידה מסוגה. כמוה ישנן עוד ישיבות ועוד אי אילו ארגונים קטנים עם מהות דומה. רובם יבחרו מלכתחילה באזורים החילוניים שם אין מי שיידע איך נראה עולם התורה האמיתי. שם הם ינחמו את עצמם בעובדה שממילא החילונים שונאים את החרדים, אז מה זה כבר משנה אם הם יוסיפו עוד כמה טונות של בולי עץ למדורה? שם הם ניזונים מהשנאה ומזינים אותה כפליים בו זמנית.

כל זמן שאנו לא מצילים את עצמנו מהאחים המזיקים והמסוכנים האלה, אין לנו מה להתפלא על הגורמים שמסיתים נגדנו בכל פינה ובכל ערוץ ומלבים את השנאה נגדנו.

כל זמן שאנו לא קמים ועושים מעשה כדי לנתק עצמנו מאותה השפעה מזיקה, אין לנו מה להתפלא על אותם גורמים שמגיעים לערים החרדיות לא כדי לראות עירה של תורה, אלא כדי לחפש משהו להיתפש בו להוכיח את צדקתם בשנאתם כלפינו.

לקראת חודש תשרי הסתובב ברשת ובקבוצות הווטסאפ במגזר החילוני שלט תמים שצולם בבני ברק המדווח על תקיעות לנשים במהלך החג. מן הסתם כשלא מכירים את ההלכה ואת אורח החיים החרדי, השלט הפך מהר מאוד לדוגמא נוספת להדרת נשים. אלו שהפיצו את השלט לא הכירו את החיוב של שמיעת 100 תקיעות שופר בחג, ולא ידעו שישנן נשים המעדיפות להתפלל בבית ולהיות עם הילדים במקום לקחת אותם לבית הכנסת כשתפילת החג, ארוכה מדי ומעייפת מדי עבורם.

אורח החיים החרדי בניגוד למגזרים דתיים אחרים, אינו מוכר דיו וכמעט לא מוכר בכלל לציבור החילוני. לצערנו מי שנמצאים לנגד עיניהם פעמים רבות הם אותם אחים פרועים. מהם גם התקשורת נהנית לערוך מטעמים.

כדי שנדע להינצל מאותם אחים צריך קודם כל להכיר את גודל הסכנה וגודל הנזק. אם לא נשכיל להתמודד עם אחים אלו, בל נתפלא ששנאת האחים במדינת היהודים הולכת וגדלה עד כדי כך שמאיימת להטביע את כולנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!