מצטרפים לשיגעון: האוצר מסדיר את דיווחי המס על הביטקוין

בספטמבר האחרון דיווחה חברת יונאו (younow) האמריקאית על כניסתה לעולם המטבעות הדיגיטליים. יונאו היא חברה המחזיקה פלטפורמת שידורים חיים, ומאפשרת לגולשים לצלם את עצמם בזמן אמת בערוץ שהאתר מקצה להם ולקבל פידבק מהגולשים. המהלך הנוכחי מאפשר לגולשים שלה לסחור ביניהם במטבעות דיגיטליים בשם Props בהתבסס על פלטפורמת המסחר הדיגיטלית של אתריום — מטבע מתחרה לביטקוין שנהפך לשם נרדף לתחום. הצעד הראשון במסגרת כניסתה לתחום היה הכרזה על מכירה של המטבע.

יונאו, חברה שהמייסד שלה הוא ישראלי לשעבר ומעסיקה עובדים בישראל, אינה החברה הראשונה או האחרונה שביצעה מהלך של כניסה לעולם המטבעות הדיגיטליים. את ההשקה של המהלך החדש היא ערכה בוועידה בציריך. לא במקרה נבחר היעד הזה: שווייץ נחשבת לאחת משתי מדינות שנוח לעבוד בהן עם ביטקוין. במדינה יש עמדות "כספומטים", באמצעותן ניתן לבצע העברות דיגיטליות של המטבע, ויש בה עיריות שמאפשרות לתושביהן לשלם מסים באמצעות המטבע.

ובישראל - רשות המסים ומשרד האוצר צפויים להסדיר ולפשט את הדרך שבה יש לדווח על רווחים ממטבעות דיגיטליים. בחוזר של מס הכנסה שיצא לפני כשנה והגדיר את הביטקוין כנכס שיש לשלם עליו מס של רווחי הון בשיעור של 25%, הוכנסו סעיפים נוספים שמקשים על הפעילות במטבע.

בין היתר, הוגדר כי יהיה צורך לדווח ולשלם מס על כל עסקת ביטקוין תוך 30 יום מביצוע העסקה. תקנה מסורבלת זו דורשת מהסוחרים בביטקוין לשחזר את מחיר הקנייה והמכירה של כל עסקת ביטקוין אחת לחודש. במקביל קבע החוזר השתת מע"מ על כל עסקת ביטקוין. בחוזר גם נקבע כי אם ההכנסות של אדם ממטבעות וירטואליים עולות לכדי עסק, כולל מי שעוסק בשיווק ומכירה של מטבע וירטואלי, הן יסווגו כ"הכנסה פירותית", כלומר הכנסה מעבודה שחלים עליה שיעורי מס שולי.

התקנות האלה הופכות את העיסוק במטבע למסורבל. בניגוד לקנייה ומכירה של נכסים אחרים, למשל מניות, שבהן הבנק אחראי לבצע ללקוח את ניכוי המס במקור — במקרה של הביטקוין הבנק לא קיים. הרוכש מתבקש לבצע את ההליך בעצמו — משימה מורכבת כשמדובר במטבע השואף להיות מצרך יומיומי. במקביל, במסגרת המהלך הנוכחי המע"מ על מטבעות דיגיטליים צפוי להתבטל, שכן קשה לדמיין מצב בו אדם הרוכש דולרים ישלם עבורם מע"מ. המהלך גם צפוי להסדיר את התקנות כך שכל אזרח שמכר ביטקוין יידע שעליו לדווח על כך פעם בשנה, ולשלם מס רווחי הון.

מטבע דיגיטלי, או מטבע אמיתי?

רשות המסים והאוצר נדרשו לנושא, בשל היעדר מדיניות ישראלית רשמית בנוגע למטבעות הדיגיטליים. הדבר יוצר חוסר ודאות עבור תעשיית המטבעות המבוזרים (cryptocurrency), והופך את ישראל ללא אטרקטיבית עבור חברות אלו. הצורך ביצירת ודאות עבור שוק זה נובע מהחשש שישראל תפסיד רווחי מס מחברות הפועלות בה ועוסקות בתחום. ואולם נשאלת השאלה אם יצירת ודאות רגולטורית תמשוך משקיעים — או שדווקא מיסוי רווחי ההון מהמטבע הדיגיטלי יביא לבריחתם מישראל.

שאלת המיסוי של המטבעות הדיגיטליים נוגעת לשאלה אם ביטקוין ודומיו הם מטבעות — ולכן מיסוי שלהם אינו סביר, כפי שלא סביר למסות את מי שקונה ומוכר דולרים על רווחיו — או שהם נכסים, ולכן הגיוני למסות את הרווחים מהם. התשובה לשאלה זו תלויה בזהות הנשאל.

חסידי המטבעות הדיגיטליים, ובעיקר אלה שהרוויחו הרבה כסף ממכירת ביטקוין, יגידו שאין שום היגיון במיסויים, כפי שאנו לא משלמים מסים על שימוש בשקלים או דולרים. ואולם ברשות המסים מאמינים כי מדובר בנכס לכל דבר, שעיקר המסחר בו כיום מונע ממטרות השקעה.

בימים אלה מתבררים בבית המשפט בישראל שני תיקים הנוגעים לאזרחים שהרוויחו כסף רב מהביטקוין, וטוענים שהמיסוי על רווחיהם אינו חוקי לאור העובדה שמדובר במטבע. עד היום אף מדינה לא העזה להגדיר את הביטקוין או את המטבעות הדיגיטליים האחרים כמטבעות רגילים. הסיבה לכך היא שמדובר במטבע שאין מאחוריו בנק מרכזי או מדיניות מוניטרית מסודרת, ומיליוני ספקולנטים רוחשים סביבו.

האנונימיות שמאפשר המטבע הופכת אותו למועד לשימוש בעסקות הלבנת הון. הכרה בו כמטבע תגביר את האטרקטיביות שלו עבור מי שמעוניינים לעסוק בו בלי שאף אחד יידע מכך. ולכן לא צפוי שישראל תהיה המדינה הראשונה שתעשה זאת.

מערכת אנונימית - וחשופה לחלוטין

סימן שאלה גדול נוגע ליכולת של רשות המסים לאתר את האזרחים שצריכים לשלם מס על שימוש במטבעות הדיגיטליים. סימן השאלה הזה נובע מהדואליות הקיימת במטבעות הדיגיטליים. מצד אחד, חלק מעקרונות היסוד של המטבע הדיגיטלי, המשוחרר מכבלי המערכת הבנקאית, הוא שאיש אינו יודע למי יש אותו ובאיזו כמות — כל מה שאפשר לראות הוא מספר סידורי אחד שהעביר כסף למספר סידורי אחר.

מן הצד השני, המערכות עליהן הוא עובד מביאות לכך שלא יכול לעבור בו ערך מבלי שהדבר ייחשף ברשת, לכל העברה יש רשומה דיגיטלית המאובטחת ומבוזרת בין אלפי מחשבים בעולם. במלים אחרות, כולם יכולים לדעת דרך הרשת כמה כסף עבר באמצעות הביטקוין ומתי — אך איש לא יודע מי העביר את הכסף ומי קיבל אותו.

מצב זה יוצר אתגר גדול לניסיונות המיסוי של המטבע. במערכת הפיננסית הרגילה הבנקים הם הכתובת של רשות המסים. הביטקוין נולד בין היתר כדי לשחרר אותנו ממיליארדי הדולרים שנגבים בעמלות על ידי הבנקים בכל העולם. זה הערך הכלכלי העצום שלו למשתמשים בו — אבל זו גם הסיבה לכך שאין לרגולטור למי לפנות בנוגע לשימוש בו.

השימוש בביטקוין כסחר חליפין

לרשות המסים אין פתרונות קסם לאיתור מעלימי המס. הנחת הבסיס של המהלך היא שהאזרחים הישראלים הם נורמטיבים ופועלים על פי חוק. אם בסופו של דבר הם ירצו להכניס את הכסף מהביטקוין לחשבון השקלי הרגיל שלהם — שם הוא ייחשף. האנונימיות הזאת מביאה לכך שאין הערכות באוצר או ברשות המסים לגבי היקפי השימוש במטבע על ידי ישראלים, או היקף ההכנסות שהמדינה יכולה להרוויח ממס רווחי הון בגובה של 25% שיושת על הרווחים ממכירתו.

כדי להבין את משמעות המיסוי הזה, במקרים בהם רוכשים איתו מוצר אחד, צריך להבין כי במצב כזה השימוש בביטקוין מבחינת רשויות המס הוא שווה ערך לביצוע עסקת ברטר. כך למשל, רכישה של מקרר במטבעות ביטקוין תביא לכך שרוכש המקרר יבצע הערכה כמה שווה הביטקוין במועד העסקה — וישווה את ערכו לערך בו היה המטבע במועד בו הוא רכש אותו — ועל כך הוא ישלם מס רווחי הון.

ברשות המסים ובמשרד האוצר מאמינים כי כדי שהתעשייה הישראלית תוכל לעבוד עם המטבע הדיגיטלי באופן יציב, יש צורך להגדיר את הרווחים ממסחר בביטקוין כמס רווחי הון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!