רוצים להבין איך מ-1,000 דולר באפריל הביטקוין מתקרב היום ל-10,000 דולר?

בתחילת אפריל הוא עוד נשק ל-1,000 דולר, היום הוא דוהר במרץ לקראת שווי של 10,000 דולר למטבע יחיד, ולא נראה שמישהו יכול לעצור אותו. בשנה האחרונה, הביטקוין זכה ביושר במוניטין של מטבע תנודתי במיוחד, אבל לקראת סופה של 2017 נראה כי כל מהמורה שהביאה לירידה בערכו התבררה כמכה קלה בכנף; הביטקוין התפצל (פעמיים), כמה מהבורסות שלו נפרצו, אנשי פיננסים בכירים השמיצו אותו. אבל כרגע נראה שג'יימי דימון, אחד המתנגדים הקולניים יותר למטבע, יכול לאכול את הכובע - הביטקוין לא הולך לשום מקום. ויש לכך כמה סיבות טובות.

ביום ראשון פרץ הביטקוין את מחסום ה-9000 דולר. הבוקר, שני, הוא מזנק ב-18% ל-9723 דולר.

הביטקוין הסתבר כטכנולוגיה הנכונה בזמן הנכון. אי-אפשר להתעלם מהגלובליות של התופעה: רוב רובה של כריית הביטקוין (יצירת המטבעות החדשים) מתרחשת במדינות מתפתחות שבהן מחיר החשמל נמוך, בעיקר בסין. אבל כורי ביטקוין ביתיים - כאלה שיכולים לקנות ולתפעל את הציוד הדרוש - אפשר למצוא ברוסיה, באפריקה ואפילו בישראל.

מנגד, בורסות הביטקוין הגדולות ביותר נמצאות במדינות המפותחות, ויפן היא המדינה המתקדמת ביותר בכל הקשור לאימוץ הטכנולוגיה ולשימוש יומיומי במטבע. במדינות שבהן המטבע המקומי אינו יציב, ביטקוין משמש "זהב דיגיטלי" - מקום שאפשר להניח בו את הכסף כאשר האינפלציה דוהרת. הביטקוין בהחלט לא עונה להגדרה של "מקלט בטוח" כמו זהב או כמו הין היפני, אבל כנראה שביטחון זה עניין יחסי.

עבור אותם אנשים בזימבבואה, למשל, שבשבוע שעבר שילמו עבור ביטקוין מחיר כמעט כפול מערכו בבורסות במערב - בעקבות ההפיכה הצבאית במדינה - זו היתה כנראה השקעה בטוחה. מה גם שביטקוין אי-אפשר להחביא מתחת לבלטות, ולכן גם לא לבזוז אותו משם.

רבים טוענים שהביטקוין הוא תופעה בועתית חסרת משמעות כלכלית אמיתית, כמו בועת הצבעונים במאה ה-17. ההשוואה לא נכונה. אולי ביטקוין הוא מוצר השקעה בועתי, אולם הדפוס של עלייתו ונפילתו הוא דפוס תנודתי להחריד, ולא דפוס של עלייה מונטונית שנגמרת בפקיעה חד פעמית – הוא כבר נסק אלפי אחוזים וקרס בעשרות בשנים האחרונות, כך שכל מי שנכנס להשקעה יודע בוודאות שהוא מועד לעליות וירידות, בניגוד לגישה שהיתה, לדוגמה, כלפי מחירי הבתים בתחילת המילניום ועד 2007. ביטקוין תנודתי בהרבה ממחירי בתים - באותה מידה שהוא יכול לעלות היום או מחר על 10,000 דולר ולהגיע גם ל-100,000 דולר, הוא יכול לחזור וליפול ל-1,000 דולר, ואפילו ל-100 דולר.

ביטקוין, אפשר לומר, הוא תופעה שמאותתת על אובדן אמון מסוים – במערכת הכלכלית, הפיננסית, באמינות של ממשלות. עלייתו לאחר המשבר הפיננסי הגדול ובמקביל לתופעות של בדלנות, קיטוב והתפצלות, איננה מקרית.

למרות האמור, כאשר בודקים את רשימת הבורסות שבהן נפח המסחר בביטקוין הוא הגדול ביותר (לפני נתוני אתר cryptocompare.com), התוצאה מראה כי ביטקוין נוכח במיוחד בכלכלות העשירות: במקום הראשון ניצבת coinbase האמריקאית, עם כ-25%; ואחריה נמצאות הבורסה הטייוואנית Bitfinex והבורסה Bitstamp שיושבת בלוקסמבורג, עם נתח של כ-10% מהמסחר, נכון להיום.

וכאן, בלוקסמבורג, אולי טמון רמז נוסף מהותי לסיבה לנסיקת הביטקוין. המדינה הקטנטנה משמשת מקלט מס לעשירי העולם, וגם הביטקוין משמש אותם. בעולם של ריבית אפסית בעלי ההון מחפשים מקום להחנות בו את הכסף - ורצוי שיניב כמה שיותר תשואה.

ממש כפי שהציור "סלבטור מונדי" נמכר החודש ב-450 מיליון דולר - ללא קשר לאיכותו, ואף שיש ספק אם ליאונרדו דה וינצ'י אכן צייר אותו - כך לבעלי ההון יש אינטרס משותף להמשיך לרכוש ולהעלות את ערכו של המטבע. הביטקוין עדיין אינו מועדון סגור של ההון כמו עולם האמנות, אבל נראה כי הוא בהחלט בכיוון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!