שתי הקשישות נישקו את ידיו של נתניהו

לפני שלושה חודשים כשראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע לבקר בדרום ת"א סערו וגעשו הרוחות כששתי נשים מזרחיות מבוגרות, תושבות ותיקות של התחנה המרכזית הישנה, נישקו את ידו של נתניהו כשזה אוחז בידיהן כשהוא הולך איתן ברח' נווה שאנן הכבוש, מסתכל להן בלבן של העיניים ומבטיח להן כי הפעם הוא מציל אותן מהייסורים של כיבוש המסתננים ששולט בחייהן כבר שבע שנים עגומות. אחת אחרי השנייה הן מנשקות את ידו בדמעות וההתרגשות יתרה על המידה. הן עושות את זה כאות תודה וכבוד - כפי שלמדו בבית אבא, האחד בית עיראקי והשני הודי.

גילוי נאות אחת מהנשים היא אימי בת ה-70. כשהלכה יד ביד עם רוה"מ לא הייתי לצידה, לא הייתי אפילו בקרבת ראייה סבירה, עמדתי אי שם מאחור, מאחורי כל ההמולה והאנשים כשאני הולכת לצד שוטרי תחנת שר"ת.

כשהגענו הביתה אמרה לי אימי: "את יודעת מאי, הוא אחז את היד שלי בחוזקה, הוא כיבד אותי, הסתכל עלי והבטיח שיוציא את המסתננים..." יכולתי לראות את ההתרגשות שאוחזת בה כשהיא מאמינה שהנה סוף כל סוף הגיע מישהו להושיע אותה. למזלה היא לא חלק מהרשתות החברתיות, אפילו לחייג בטלפון נייד היא לא יודעת, וכך נחסכה ממנה ההשפלה שהעבירו אותה ואת הקשישה השנייה - אבירי זכויות האדם, אנשי השמאל ואף פעילים ימניים שכל כך התרגזו שהיא (והקשישה השנייה שעמדה מצידו האחר של רוה"מ), העזו ברוב בושה וכלימה לנשק את ידו של ה"רודן" לדבריהם. עשרות תמונות צצו להן ברחבי הרשת, היו אף תמונות שהשוו את אזרחי צפון קוריאה שמנשקים את ידו של מנהיגם, לשתי הקשישות הברבריות והפרימיטיביות מדרום ת"א. מאות תגובות נאצה משפילות ומבזות שאותי תפסו ממש לא מוכנה. כן, אני מודעת לגזענות העדתית שעדיין מרימה את ראשה המכוער, כן, אני בהחלט מודעת להתנשאות והרוע שנשפך, אבל להשפיל קשישות מזרחיות רק בגלל שכיבדו באותה דרך שלמדו בבית הוריהן, לזה לא הייתי מוכנה.

השבוע שודר בתכנית "עובדה" עם אילנה דיין - תחקיר "מטלטל" על תהליך בחירת השופטים במערכת המשפט. לרגע מהיר של פחות משנייה נראה על המסך רגע שלא מעט צופים פספסו, רגע מרגש וקרוב בין נשיאת ביהמ"ש העליון היוצאת מרים נאור לבין שופט ביהמ"ש העליון יורם דנציגר. בשנייה החולפת הזו אפשר לראות את השופט דנציגר מנשק בהערצה גדולה את ידה של הנשיאה נאור. באמת רגע חם מבית אבא. אז זהו שלא. כי לאחר שידור הקטע הזה חיכיתי יום ועוד יום ואפילו עוד יומיים, אבל התגובות לא הגיעו. קולות לשון הרע שנשפכו כמו ביוב גואש רק לפני שלושה חודשים - משום מה נשארו עצורים במרזבים המטונפים. שאלתי את עצמי, איפה אתם כל יפי הנפש כשהשפלתם, ביזיתם ולגלגתם על שתי קשישות מזרחיות מדרום ת״א שהעזו ברוב חוצפתן לנשק את ידו של רוה״מ - כשהוא מבטיח להן שיגאל אותן מסבלן בדרום ת״א. איפה הזעקה המושפלת שלכם היום? למה היא לא נשמעת?

אני אגיד לכם למה היא לא נשמעת. היא לא נשמעת כי מבחינת האליטה יש כבוד ויש כבוד. יש כבוד של תושבי השכונות, המזרחים, הפרימיטיביים והברברים שמנשקים קמעות ומזוזות, מנשקים ידיים של רבנים ונוסעים לציונים של צדיקים - זה כבוד "נחות" אחד. מהעבר השני והמרוחק, יש את הכבוד האליטיסטי והמנותק, זה שחי במגדלי השן ופיתח מנהגי כבוד מוגבהים ומורמים מעם, כאלה של אנשים מכובדים וראויים שחונכו אחרת, בצורה שיש לחנך. אז באמת, תעשו לי טובה ואל תשוו בין אותו מנהג – שבמקרה, אבל רק במקרה, נעשה כמעט במקביל.

בכנות מלאה אומר שאני לא הייתי מנשקת את ידו של אף אחד, להיפך, מי שמכיר אותי יודע שאני דוגלת בשיטה ההפוכה עם כל פוליטיקאי בכל מדרג ובכל רמה, אבל זה לא משנה את העובדה שאגן בכל כוחותיי על הזכות של אימי ושל נשים מבוגרות מעדות המזרח להיות מי שהן ומה שהן ולהתנהג בכבוד למי שירצו ואיך שירצו! לא רק לשופטים עליונים מותר לנשק את ידיהן של הנשיאות, לא רק לחונטה הנצורה מותר להכתיב מהו כבוד, גם לנו ולאמהות שלנו ולסבתות שלנו במקרה מותר.

זהו, תמו להם ימי הצביעות, עכשיו הזמן לימי הבהירות; בהירות שבה עדתיות לא נחשבת כקריטריון לבחינת מעשה כלשהו וכולם מקבלים את אותו "כבוד" שווה בשווה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!