גם הראשל"צ למד על נחישות הסיעה המרכזית בעניין השבת

ביום רביעי שעבר ישב שר הבריאות יעקב ליצמן במליאת הכנסת ושימש בקודש כשר תורן מטעם הממשלה. מאחוריו, בשיפולי המליאה, התרוצצה מצליפת הקואליציה עליזה בראשי וניסתה לקושש קולות בניסיון להדוף את הצעות האופוזיציה. היא כבר ידעה שח"כ גפני משחק ברוגז בגלל שדחו לו את ההצבעה על חוק סגירת המרכולים בשבת. אבל רק הוא. חבריו לסיעה לא הצטרפו לחרם. ח"כ אשר המשיך בעסקים כרגיל (הוא וגפני מזמן לא סופרים זה את זה) ואפילו בעל בריתו של גפני, ח"כ מקלב, הסתפק בהודעה שאם חוק גפני לא יעבור הוא לא יצביע בעד חוק הלאום העתיד לעלות בכנסת בעוד כמה חודשים. ככה זה כשמנהלים מלחמות יחיד.

ואם דגל כסיעה לא מחרימה הצבעות, על אחת וכמה אגודת ישראל. להפתעתה כי רבה הבחינה בראשי שגם ליצמן בנעלמים. כלומר: מתוקף תפקידו כשר תורן הוא יושב במליאה אך נמנע בהצבעות. לשאלתה הזועמת ענה לה עוזר אגודאי צעיר כי הוא מקוזז עם חבר אופוזיציה שנעדר מהמליאה. ההסבר לא הניח את דעתה, אלא להפך. שרים וחברי כנסת מהאופוזיציה מתקזזים זה עם זה כאשר שניהם רוצים שלא להיות במליאה מסיבה שהזמן גרמא. אבל ליצמן ממילא מרותק למליאה, אז למה לכל הרוחות הוא מחפש קיזוזים?

מאוחר יותר לאט באוזניה אחד מעוזרי הח"כים בדגל התורה את ההסבר הבא: גפני אמנם פעל על דעת עצמו כשהחליט לא להצביע בעד הקואליציה עד שיעבירו לו את חוק המרכולים. אבל כשמדובר בשבת, ליצמן לא יכול להיות מיקל בזמן שגפני מחמיר על עצמו. כך או כך, בראשי הלחוצה נאלצה להשיג את הקול החסר לה ממקום אחר.

בדגל התורה נזכרו בסיפור הזוטר הזה כאשר שמעו בחדשות רשת ב' ביום שישי על האולטימטום של ליצמן לראש הממשלה בנושא עבודות הרכבת בשבת. ההודעה נחתה עליהם כרעם ביום סגריר. העבודות ברכבת בשבת רח"ל מתקיימות כבר שנה ונוצרה סוג של רוטינה בנושא בין השרים הרלוונטיים והסיעות החרדיות. האחרונות מוחות נמרצות, הראשונים משיבים שמדובר בעבודות של פיקוח נפש וחזל"ש. במקרים שהתקשורת החרדית העצמאית מציפה את עמודיה בתיאורים ובתמונות (שצולמו על ידי נוכרי ידידותי) על חילולי השבת, יש מחאה נמרצת יותר ופעמים שאף מוקמת ועדה משותפת לדיון בנושא. נקודת השיא הייתה כינוס של שלוש מועצות גדולי התורה שננעל כזכור במכתב נלהב למען שמירת השבת אך לא בצעדים מעשיים. ופתאום, אולטימטום שכזה.

בדגל מעריכים שההכרזה של גפני, לוחם השבת החדש, על היעדרות מההצבעות הייתה זרז בהחלטה של ליצמן לשבור את הכלים ביום שישי ולקחת מחדש את ההובלה בנושא השבת. השערה זו היא מגדל הפורח באוויר. החלטות בנושא השבת מתקבלות בדרגים הרוחניים הכי גבוהים של הסיעה המרכזית, ופעמים שליצמן שומע עליהן רק אחרי שהתקבלו. תשאלו את יוחנן ויצמן. ההחלטה להפתיע ולהודיע שאם העבודות לא תפסקנה יתפטר שר הבריאות מתפקידו ביום ראשון לא התקבלה במשרד שברחוב ירמיהו, אלא במקום אחר.

וראיה לדבר: ביום שני השבוע השתתף ליצמן במסיבת עיתונאים משותפת עם שר האוצר, שם הוכרז על רפורמה מקיפה בנושא הביטוח הסיעודי. ליצמן שם על זה את כל יהבו מיום הקמת הממשלה הנוכחית. לפרוש מהממשלה יומיים קודם ולאפשר לכחלון לחגוג על זה לבד, בוודאי ובוודאי שלא עלה על דעתו. הוא קיבל הוראה מלמעלה וביצע.

בלשכת ראש הממשלה קראו היטב את נוסח האולטימטום ולא נפלו מהכיסא. קודם כל הם הבחינו שליצמן לא מדבר על פרישה מהקואליציה אלא על התפטרות אישית מהממשלה. הם גם הבחינו בשתיקה הרועמת של דגל התורה והבינו שהמהלך של ליצמן הוא סוג של 'תחזיקו אותי כי אני כבר לא יכול יותר'. ממבט זה היה נוח יותר להיכנס למו"מ זריז שסופו היה ידוע כבר מתחילתו. מצד אחד לא יוכרז על הפסקת עבודות בשבת כדי לא לחזור על מהדורת אירועי תל אביב לפני שמונה חודשים (פקקים ביום ראשון וכמעט מרי אזרחי חילוני), מצד שני, חייב להיות צעד מעשי שיבהיר שכללי המשחק השתנו. בתוך שעתיים הושגה הפשרה הגואלת: צמצום ניכר בעבודות השבת ועבודת גויים במקום הצורך. שעתיים לפני הדלקת נרות שבת כבר ידעו בבית שברחוב בלפור שהמשבר מאחוריהם.

אם היה ספק ללשכת ראש הממשלה שדגל התורה פועלת עצמאית בנושא השבת עם יוזמת גפני ולא שותפה לאולטימטום של ליצמן, הגיע יתד נאמן של יום ראשון ופיזר את הספקות. אף מילה וחצי מילה על המשבר שהעסיק ביום שישי את המערכת הפוליטית. לא היה דיווח על האולטימטום, וגם לא על הפשרה שהושגה. השתיקה שידרה מסר ברור מאוד: זו לא המלחמה שלנו. מילא שח"כ בודד (גפני) יעשה קצת שרירים מול הקואליציה, אבל שום דבר מעבר לזה העלול לערער את יציבות הממשלה.
הסיבה לכך נכתבה במדור זה לפני כחודש ונמחזר אותה בקצרה.

עד שחוק הגיוס המתוקן לא יעבור, דגל התורה וש"ס לא יעשו צעד אחד שיקרב את מועד הבחירות. שבת היא ציפור הנפש של העם היהודי אבל גיוס בני ישיבות זה הנפש עצמה. בלי חוק גיוס שימשיך את הסדר דחיית השירות של בני הישיבות והאברכים, אין למפלגה חרדית מה לעשות בכנסת. אם מאה וארבעים אלף בני ישיבות יהפכו לעריקי גיוס לא יהיה צורך להיאבק על תקציבים עבור הישיבות, כי אלו יתבטלו באופן מיידי. האנרכיה שתשרור תשמח מאוד את אנשי הפלג החותרים לכאוס כדי לתפוס את השלטון (ושלא יספרו לכם סיפורים אחרים), אבל לכלל הציבור החרדי זה יהיה אסון קולוסאלי. משכך, גם אם אלף רכבות ייסעו בשבת, הקואליציה הזאת לא תקרוס עד שהחוק יעבור. אפשר למשוך קצת לכאן וקצת לכאן. אפשר ששר אחד יפרוש ויתמוך רק מבחוץ אך הקואליציה עדיין תשרוד. ככל שזה תלוי כמובן במפלגות החרדיות.

הראשל"צ והשבת



בכל מקרה, הנחישות של הסיעה המרכזית בנושא השבת ראויה להערכה והיא מהמפורסמות שאינן צריכות ראיה. ובכל זאת, הנה ראיה שטרם פורסמה. שבוע לפני ראש השנה התכנסו, כזכור, שלוש מועצות גדולי התורה לדיון בנושא השבת. אחת ההצעות שהוכנה לפני הדיון הייתה החרמה של רכבת ישראל שהפכה להיות מוקד חילולי השבת הציבוריים של השנה האחרונה. שפע שוק נסגרה מזמן, אל על לא טסה בשבת ('סאן דור' לא נחשבת), ורק הרכבת עומדת במריה.

במהלך הדיון, ההצעה לא הועלתה לדיון. משיחות מוקדמות עם אנשי שלוש המועצות הסתמן כבר מראש שלא יהיו צעדים מעשיים אלא הצהרה כוללת בלבד. אולי מפני האמור לעיל על החשש לזעזועים בקואליציה בטרם עת.

ההצעה שנותרה בחלל האוויר ניסתה למצוא פן מעשי במקום אחר. ללשכתו של הראשל"צ הגר"י יוסף הגיע שליח מיוחד עם בקשה למכתב בו יכריז הראשל"צ על איסור לנסוע ברכבת ישראל עד שתפסיק את העבודות בשבת. התשובה לא הייתה חד משמעית והשליח הבין שיתכן והמכתב ייצא תוך זמן קצר.
הזמן חלף והמכתב בושש לבוא. ביני וביני המשיכו מקורבי הראשל"צ לשלוח ל'המודיע' את הידיעות השגרתיות על ביקוריו ופעילותו. להפתעתם, הידיעות לא נכנסו. אחד מהם שפנה ישירות לבכיר בעיתון קיבל במייל חוזר את הדברים הבאים: אנו מחכים למכתב ועד שהוא לא יתקבל לא נוכל לפרסם את ידיעותיכם. דוגרי. בלי העמדות פנים ומשחקים.

עברו שלושה וחצי שבועות ולפתע הותר הנדר. הידיעות חזרו להתפרסם כמימים ימימה. מה קרה לפתע? בחול המועד סוכות הגיע כבוד הנשיא ראובן ריבלין לסוכתו של הראשל"צ לביקור חג. במהלך הביקור השמיע הראשל"צ באוזני אורחו דברים חריפים ביותר על חילולי השבת במרחב הציבורי של המדינה ואף הזכיר את הרכבת כמוקד לחילול. האם זו הייתה הסיבה היחידה שלאחר החג שופרו היחסים עם לשכת הראשל"צ, או שמא הזמן שחלף לימד שהיוזמה ממילא לא תמריא? כנראה שזה וזה גרם. המערכה נגד רכבת ישראל תבוא לידי ביטוי - אם ימשיכו חילולי השבת - באפיקים אחרים.

רפורמה, או מהפכה



יומיים לאחר יישוב המשבר בנושא השבת הפתיעו השרים כחלון וליצמן את המערכת הפוליטית במסיבת עיתונאים דרמטית על הרפורמה החדשה בביטוח הסיעודי. המסיבה כונסה בהתראה של פחות משעה. וזאת למרות שהעבודה על הניסוח הסופי של שלבי הרפורמה הושלמה כבר בבוקר יום ראשון לאחר ישיבת הממשלה. הסיבה להודעה החטופה ידועה לכל בר-בי-רב-דחד-יומא במערכת הפוליטית.

לראש הממשלה בנימין נתניהו יש נטייה מגונה לתפוס טרמפ יחצני על כל הישג של אחד משריו. אם ישראל כץ מתכנן חנוכת תחנת רכבת חדשה בעתלית או מחלף חדש בצומת הרוזמרין של כביש בגין בירושלים, חזקה עליו שהוא יקבל הודעה מלשכת ראה"מ שנתניהו יגיע ואף יישא את הנאום המרכזי. כץ המסכן למד את הלקח, ואת גזירות הסרטים שלו הוא מתכנן כעת בהתאם ללו"ז הטיסות של ראש הממשלה. זה נוחת בלונדון, וכץ גוזר סרט בהרחבת כביש שלושים ושמונה.

לכחלון וליצמן לא היה את הזמן הדרוש להמתין לנסיעה הקרובה של נתניהו לחו"ל. מעל ראשם נופף יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן בחרב ההשבתה של המשק. העילה: הפסקת הביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים מהם נהנו בעיקר העובדים החזקים במשק. חברת חשמל, מקורות, רכבת ישראל, ועשרות תאגידים ממשלתיים גדולים אחרים. כל אלה התקשרו עם חברות הביטוח והשיגו לעובדיהם פוליסות לביטוח סיעודי פרטי בתנאים העדיפים פי כמה וכמה ממה שמקבל אזרח רגיל במסגרת הביטוח הסיעודי של קופות החולים.

לפני ארבע שנים הורו באגף הפיקוח על הביטוח במשרד האוצר שלא להמשיך את הפוליסות הקבוצתיות לביטוח סיעודי. הנימוק היה שתוקף הפוליסות פג ומחודש כל שלוש שנים ועובדים שיזדקנו יגלו יום אחד שחברות הביטוח לא מעוניינות לצרף אותם מחדש. בגלל ליקוי מהותי זה נדרשו החברות להציע ביטוח חדש לכל החיים. משסירבו, הודיע הפיקוח על ביטול הפוליסות בתוך שנה. בגלל לחצי ההסתדרות נדחה יישום ההחלטה פעם אחר פעם במשך ארבע שנים.

השנה כבר היה ברור שהמשחק נגמר ואי אפשר להאריך את הפוליסות. ניסנקורן, ברוב חוצפתו ההסתדרותית, דרש שהמדינה תשלם את העלות הנוספת של הפוליסות החדשות לכל החיים. הוא גם שם אולטימטום: תום השנה האזרחית. המועד בו פג התוקף של הפוליסות הישנות.

כחלון הטוב והמטיב לא יכול היה להרשות לעצמו הפגנות בשנת הבחירות. ובטח שלא השבתת המשק. במקביל היה עליו גם את הלחץ של ליצמן שדורש מתחילת הקדנציה לחוקק חוק ביטוח סיעוד ממלכתי כהמשך ישיר לחוק בריאות ממלכתי. כלומר: כשם שהמדינה אחראית לבריאותו של כל אזרח בישראל, בין אם הוא משלם מיסים ובין אם לאו (לעובדים יש מס בריאות של חמשה אחוז המצטרף לתשלום השוטף לביטוח הלאומי), כך היא אחראית לטיפול הסיעודי בו עד יומו האחרון. בארצות סקנדינביה זה עובד כך.

עלות התוכנית של ליצמן היא כשבעה מיליארד שקל לשנה. ליצמן הציע להעלות את מס הבריאות בחצי אחוז בלבד ולשחרר בכך את אזרחי ישראל מהדאגה ליום בו יפלו לעול כספי כבד על משפחותיהם. סקרים שנערכו העלו שרוב הנשאלים מוכנים לשלם את החצי אחוז ובלבד שיזכו בשקט הנפשי שרק מי שטיפל בחולה סיעודי יודע כמה הוא נחוץ.

אבל לכחלון יש כמה וכמה קווים אדומים. הוא לא פוגע בבג"ץ ויהיה אשר יהיה (ע"ע חוק הגיוס). שנית, הוא לא מעלה מיסים גם אם המטרה צודקת וראויה. חשוב לו להגיע למערכת הבחירות עם התווית של השר הטוב והמטיב שלא גובה יותר מיסים אלא רק מעניק הנחות והטבות. לאור הכישלון בהורדת מחירי הדירות, זה חשוב לו יותר מבעבר.

הפתרון שגובש בשבועות האחרונים, היה לא ביטוח בריאות ממלכתי מלא אלא משהו באמצע שיאפשר לכולם להציג שקיבלו משהו. בעלי הפוליסות הוותיקות שמעל גיל שישים יצורפו לביטוחים של קופות החולים בלי בדיקות רפואיות וחיתום נוסף. מי שמתחת לשישים שיתכבד וירכוש לעצמו ביטוח פרטי מחברות הביטוח. לחולים הסיעודיים יוענקו הטבות כלכליות ניכרות כמו תוספת של אלף וחמש מאות שקל לחודש (לבעלי הכנסות נמוכות בלבד) ויוקם מערך בדיקות רפואיות אחד לכל סוגי הביטוחים - של הביטוח הלאומי. של החברות הפרטיות ושל משרד הרווחה. על הדרך הצליח ליצמן להכניס סעיף נוסף של מימון טיפולי השיניים לגילאי שבעים וחמש ומעלה, למעט טיפולים מורכבים. מאחר ובגיל שבעים וחמש יש שיניים רק לבודדים, וכל היתר זקוקים לטיפולים מורכבים, מדובר בסעיף נחמד שיותר טוב מכלום.

ההסכם הוא לא הביטוח הממלכתי שהיה החזון של ליצמן. ביטוח ממלכתי הוא העברת כל הטיפול בחולה הסיעודי לידי המדינה ללא עלות של המטופל. אבל השיפורים שהוא הצליח להכניס למערך הסיעודי הקיים אינם מבוטלים. תוספת של אלף וחמש מאות ₪ לחודש פלוס עשר שעות טיפול נוסף לחולים קשים זה לא משהו שניתן לבטל. ההסכם מאפשר לליצמן למחוק מעל סדר יומו את הסעיף שלו בהסכם הקואליציוני הדורש ביטוח סיעוד ממלכתי ולטעון שבחיים הפוליטיים לא משיגים מאה אחוז ממה שרוצים. חמישים אחוז זה גם הרבה. את היתרה הוא ישיג, אולי, בקדנציה הבאה.

הולכים לכחלון



ביום שני השבוע נועדו ארבעת בכירי יהדות התורה לדיון פנימי סגור בחוק הגיוס. בשבוע שעבר נפגשו גפני וליצמן עם השר משה כחלון ומשום מה שכחו להזמין את סגן השר מאיר פרוש שחבר בוועדת יריב לוין לחוק הגיוס החדש. על הדרך הם שכחו גם את ח"כ מקלב אבל הוא, איש צנוע שכמותו, מוחל על כבודו כאשר גפני מייצג אותו גם בלי ידיעתו. את פרוש אף אחד לא מייצג חוץ ממנו, לפיכך הוא דרש כינוס פנימי קודם שילכו שוב לכחלון בנושא הגיוס.

היה זה דיון מתוח וסוער בו נדונו כל האפשרויות לקידום החוק התקוע. מה זה תקוע? הביטו אל הלו"ז של החודשים האחרונים בנושא זה. חוץ מישיבה אחת של ועדת לוין, ופגישה אחת בין כחלון וה"ה גפני את ליצמן, לא נעשה דבר. לא דנו עם אף אחד ולא לקחו עורך דין ברמה של ויינרוט או מירון שינסה למצוא נוסחה משפטית שתעמוד במבחן בג"ץ. בשבוע שעבר צוטט כאן גפני שאמר: אין לנו מושג מה לעשות, לכן אנחנו לא לוחצים על הליכוד. אם לא מתייעצים עם אף אחד, ברור לחלוטין למה אין מושג.

אנקדוטה: במהלך הדיון השבוע הציע פרוש לשכור עורך דין בעל שיעור קומה ולהתחיל לחפש נוסחאות משפטיות. התשובה שקיבל מחבריו הייתה: מי ישלם את זה? צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין. מאתיים אלף שקל מימון מפלגות לחודש יש גם יש והכל הולך למימון שני סניפים בירושלים ובני ברק, אבל כשצריך לדון בנושא הכי קיומי לציבור החרדי, פתאום יש בעיה של כסף. באיזה עולם הם חיים, למען ה'?!

הנושא המרכזי בדיון היה, כמה צפוי: פסקת ההתגברות. גפני חזר על עמדתו הידועה שאין היתכנות שכחלון יסכים לכך, ולכן יש לחתור לתיקונים קלים בחוק והגשה להצבעה במליאה. גפני גם מעריך שהחוק יפסל על ידי בג"ץ אך לדעתו זה יקרה רק בעוד כמה שנים של דיונים, וחיי שעה הם גם כן חיים. אם יפסול בג"ץ את החוק, אמר, נחוקק אותו שוב, וחוזר חלילה.

מנגד טענו פרוש ואשר שאי אפשר לסמוך על כך שהפסילה החוזרת תהיה בעוד שנתיים-שלוש, ויש חשש כבד שהיא תהיה לאלתר. מה שיגרום לכך שבדיוק בערב בחירות יעמוד נושא גיוס בני הישיבות בראש סדר היום הציבורי, לשמחתו הרבה של יאיר לפיד.

ההצעה שגובשה בקווים כלליים הייתה פשרה בין שתי העמדות. מצד אחד לא לדרוש מכחלון להסכים כבר עכשיו לפסקת ההתגברות. מצד שני, לקבל הבטחה שבמידה ובג"ץ יפסול גם את החוק החדש הוא יסכים לפסקת ההתגברות. סוכם להיפגש עם כחלון בשבוע שעבר ולהציג בפניו את העמדה החדשה.
ומה יעשו הנלבבים אם כחלון ידחה גם את הדרישה המתוקנת? כאן תגיע יהדות התורה המאוחדת לרגע האמת שלה. האם היא מוכנה ללכת לעימות עם כחלון עד כדי משבר, או לסגת אחור ולהסכים לפתרון זמני של תיקון החוק באופן קוסמטי בלבד. רק אז נדע האם הזמן שהקדשנו להליכה לקלפי ביום הבחירות שעבר היה לקיום דברי חכמים בלבד, או שהייתה לו גם תועלת מעשית.

הצ'ק שלא נפרע



בערב שבת קודש עמד יהודי נכבד ברחוב שפת אמת בבית שמש והביט אל השמש השוקעת. כל רגע שקירב אותו לכניסת השבת הוריד לו עוד אבן קטנה מהלב. מדי פעם הוא הציץ אל הכיס עם הטלפון ובדק אם חלילה מישהו לא מחפש אותו בשיחה נכנסת. רק כשצופרי השבת הכריזו על כניסת המלכה הוא הלך לבית הכנסת והרגיש כמי שנולד מחדש.

מקבל השבת המאושר היה ראש עיריית בית שמש משה אבוטבול. לפני שלושה שבועות הוא הכריז בפומבי שאם דגל התורה תודיע לו שהמועמד שלה לראשות העיר הוא משה מונטג הרי שהוא, אבוטבול, מתחייב לפנות עבורו את הזירה ולא להתמודד לקדנציה נוספת. ההתחייבות הוגבלה בזמן: עד 'יעלה ויבוא' הראשון של ראש חודש כסליו. דקה אחת לא אחר כך.

ההכרזה של אבוטבול הייתה אחד הצעדים הפוליטיים היותר מבריקים של השנה, בטח במישור המקומי. אבוטבול חשש שצמרת מפלגתו תסגור דיל פוליטי עם יהדות התורה של בית שמש תמורת אלעד או עיר אחרת והחליט לטרוף את הקלפים. אם כבר נגזר עליו ללכת הרי שלפחות הוא יכתיר את יורשו. בנוסף הוא העריך שש"ס לא תעמוד מנגד, ותודיע מיד שאין דילים ושהוא המועמד היחיד שלה לראשות העיר. את היעד הזה הוא השיג תוך שבוע מיום ההכרזה.

המחיר של ההימור היה שדגל התורה תרים את הכפפה ותקבל את ההצעה. במקרה זה הוא היה אכן מקפל את החפצים והולך הביתה. בשיחות סגורות עם מקורביו העריך אבוטבול שהמצב הפנימי בדגל התורה לא יאפשר לה לקבל החלטה כבר עכשיו על זהות המועמד שלה לראשות העיר, ובכך הוא לא ייאלץ לפרוע את השטר עליו חתם.

רק בצמרת דגל התורה יודעים עד כמה ההימור שלו היה מסוכן. לאורך כל השבוע שעבר התקיימו דיונים קדחתניים בין חברי הכנסת של הסיעה והנהלת התנועה האם לקבל את ההצעה של אבוטבול גם אם המחיר שלה הוא תכתיב מרגיז של גורם מבחוץ בקרב פנימי בין שני נציגים של התנועה. שני הנציגים - מונטג וגרינברג - לא טמנו את ידם בצלחת, וערכו סבב שיחות עם צמרת התנועה. זה טוען שמדובר בשעת כושר שאסור להחמיץ אותה וחייבים לקבל את ההצעה הנדיבה, וזה טוען שהכל דיבורים וכל מהותה של ההצעה היא רק לסכסך בתוך התנועה. נחשו לבד מי טען מה.

ההחלטה שלא לקבל את ההצעה התקבלה ביום חמישי שעבר. מי ששמע עליה רשמית וסופית לראשונה היה מונטג, שנועד באותו יום עם ח"כ אורי מקלב בלשכתו בכנסת. מקלב הודיעו שהתנועה דבקה בהחלטתה שלא לעסוק בבחירות המקומיות עד מוצאי פסח הקרוב.

ביום שני השבוע ישבנו בלשכתו של ח"כ דגלאי מרכזי ושמענו מפיו לא פחות מחמש סיבות מדוע לא קיבלה התנועה את ההצעה הנדיבה. כן. קראתם נכון. חמש סיבות. וכל אחת מהותית יותר מחברתה. הראשונה הייתה החשד: מה פתאום נציג פוליטי מבטיח משהו בלי לדרוש שום דבר בתמורה?! אם אבוטבול מוותר על ראשות העיר, מה הוא מבקש מאיתנו? שאלו בכירי התנועה, ולא קיבלו תשובה מהנציג המקומי. משכך הסיקו שיש כאן מלכודת שיידעו על מהותה רק כאשר יפלו לתחתיתה.

שנית: הכבוד התנועתי. יש מצבים שמפלגה אומרת לעצמה: שווה להפסיד ובלבד לשמור על עקרונות. אחד העקרונות אומר שאף גורם חיצוני לא יכתיב למפלגה מה לעשות, גם כשהמחיר עלול להיות יקר.

שלישית: המצב הפנימי בדגל התורה הוא סבוך ומורכב. לרגל חולשתו של מרן הגראי"ל שטיינמן (שבמועד כתיבת השורות עומד כל העולם היהודי בתפילות לשלומו בעקבות ההחמרה במצבו) נדרשים חברי הכנסת של התנועה לקבל תשובות לשאלות קשות במספר כתובות: ברחוב רשב"ם וברחוב ראב"ד, וצריך ליידע גם חברים נוספים במועצה. לגדולי התורה לא נכנסים סתם כך בלי תיאום מוקדם. בני הבית צריכים לדעת במה המדובר ולפעמים (רק לפעמים) גם להם יש מה לומר. בלו"ז הצפוף יחסית שאבוטבול נתן, זה בהחלט לא היה בר ביצוע בלי מאמץ ניכר ביותר.

רביעית: בדגל התורה יש מסורת, עוד מימי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שנכנסים לשאול שאלות רק בבין השמשות. כלומר: רק כאשר צריך לסגור על הרכב רשימה או הצבעה חשובה בכנסת. עם כל הכבוד להכרזה המוקדמת של אבוטבול על פתיחת מערכת הבחירות, זה עדיין לא הזמן להיכנס לגדולי ישראל ולקבל הכרעות מוקדמות בתכתיב מבחוץ.

וכאן אנו מגיעים לסיבה החמישית והמכריעה: בדגל התורה מעריכים כי יקבלו את ראשות העיר גם בלי הטובות של ראש העיר הנוכחי. מאחורי הקלעים יש שיחות עם שלומי אמונים על דיל אלעד-בית שמש שדווח כאן מספר פעמים: שלומי אמונים יקבלו לקדנציה נוספת את אלעד ובתמורה יתמכו במועמד דגל לראשות בית שמש.

מי יהיה המועמד טרם הוחלט, אבל ברור מי לא יהיה. בדגל התורה הבהירו לנציגים המקומיים שהם דורשים דומיית אלחוט - לא מאמרים וראיונות זה נגד זה ולא בחישות וערבובים. מי שיפר את ההחלטה יצא מהמשחק באופן מוחלט. החלטה נבונה שיש רק לתמוה מדוע לא התקבלה עד עתה.

הטור פורסם בעיתון בקהילה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!