משגיחי הישיבות לוקים בחוסר ידע בנפש האדם

ישב אצלי השבוע בחור כבן 15, נפשו שבורה לרסיסים, עיניו לא מפסיקות לזלוג דמעות ללא הרף. "זהו, אני עוזב את השיבה לתמיד, אחרי כזו התנהגות של המשגיח אני יותר לא מגיע לישיבה", היה נחרץ.

מה עשה המשגיח? שאלתי.

"הוא לא עשה, הוא עשה עושה ויעשה לעוד הרבה בחורים חוץ ממני", שיתף הבחור. "לי וגם בעצם לחברותא שלי, קשה ללמוד סדרים שלמים, אז אני לומד קצת ואז משוחח עם החברותא שלי מדי פעם ושוב לומד. לפני כשבוע זה היה, התחלתי ללמוד ושוב דיברנו, ואז שמעתי צעקה 'מילא אתה לא לומד, אבל למה להפריע לתלמיד אחר, גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, מה יצא ממך?' הוא צעק. התפללתי להשם שהאדמה תיפער את פיה ותבלע אותי ולא אסבול מהבושות האיומות האלו.

"זו כבר לא פעם ראשונה שהוא צועק עלי, אבל כך לצעוק עלי לפני כולם, את זה אני לא מוכן יותר, הוא ממש שבר אותי לרסיסים. עזבתי מרצוני את הישיבה, אני כבר שבוע שלם בבית ולא מוכן לחזור לישיבה".

לאחר שיחה ארוכה החלטנו יחד שעדיף שיעבור לישיבה עם פחות לחץ ועם משגיח יותר נחמד.

הסיפור הזה לצערי אמיתי. ואני רוצה להדגיש כבר כאן בתחילת הכתבה שאני לא מתכוון חלילה להכליל את כל המשגיחים ואנשי החינוך שאני מכיר, או שישנם. כי הכרתי ואני שומע על משגיחים מדהימים ששומעים ללב התלמידים שלהם ונותנים להם הרבה ידע להמשך החיים.

על פי רוב, משגיח מתקבל לעבודה לא על שום סמך היכרות או יכולת גישה לבחורים והכרת מבנה נפש האדם, אלא על סמך ידע בספרי מוסר או חסידות, או שהוא נקרא אדם תלמיד חכם בעל שיעור קומה. כל מה שקשור להכרת מבנה נפש של הבחורים זה לא מה שמחפשים אצל משגיח.

ודאי חשוב שיהיה משפיע רוחני, אבל לקחת אדם גדול איך שיהיה ואין לו שום הבנה בנפש של אדם, איך הוא יכול להיות משגיח?

אני נתקל בחדר עבודתי בבחורים שנפגעו מחוסר יכולת של המשגיח להבין, להכיל, לשוחח ולעודד את הבחור בישיבה. בחור הוא לא רובוט, יש לו נפש והנפש שלו זקוקה ליחס, להבנה ולהכלה.

זמן הבחרות הוא גיל ההתבגרות, בזמן הזה ישנם המון שינויים פיזיים ונפשיים שמשפיעים על מבנה הנפש של הבחור, והנה מגיע משגיח שאין לו ידע והכרה על מבנה הנפש ובכמה משפטים בהנפת יד או בקריצת עין, פשוט יכול להרוס חיים של בחור.

אני כבר לא מדבר על עידוד ותמיכה רגשית שבחורים במיוחד צריכים בזמן ההתבגרות. ללא שום ספק, לפחות חצי מהנוער הנושר לא היה נושר אם היה לו את התמיכה שהוא היה צריך מהישיבה ומהמשגיחים.

וכשאני אומר תמיכה זה כולל מספר דברים: לא לפגוע ולא לצעוק על בחורים רק בגלל שהוא לא למד מספיק או דיבר וכו', לתת עידוד ותמיכה ללא הפסקה לבחורים. בחור חייב לפחות פעם בשבוע לערוך שיחה עם המשגיח שלו ולהרגיש מספיק פתוח לפניו, כדי שהוא יספר לו באמת מה עובר עליו ולא יצטרך להסתיר.

חושבים שתפקידו של משגיח מסתכם בשיטת המקל, בלהדגיש את מה שלא טוב אצל בחורים. ומי החליט שזה נכון? שכחנו את שיטת הגזר - אהבה, הכלה ורחמים.

מה שקורה כתוצאה מכך, שישנם בחורים שמתפללים ולומדים רק מפחד המשגיח וכו', וכשזה מתפרץ אז כלום לא נשאר.

פעם היה אצלי בחור שירד מהדרך לגמרי, והוא סיפר לי כך: הייתי בישיבה בחור טוב, אך היה לי קשה מאוד לקום בבוקר לתפלה. בשביל להספיק את הסדר בוקר בזמן, הייתי לצערי מתפלל במהירות בחדר. בכל פעם המשגיח היה מגיע וצועק ומאיים שאם אני לא אקום לתפלה הוא יסלק אותי מהישיבה. אבל אפילו לא פעם אחת הוא ניגש אלי וניסה לדבר איתי, למה קשה לי לקום כל בוקר לתפלה, אולי יש לו איך לנסות לעזור לי, לתמוך בי, שום כלום, רק איומים

צעקות והפחדות שאני יעוף מהישיבה. ניסיתי פעם מצדי לדבר עם המשגיח, והוא ישר אמר לי 'פה זה ישיבה נורמלית לא טיפולית'.

היה אצלי פעם בחור שנשר כי היו לו מספר שאלות באמונה שהוא פשוט לא העז לדבר על זה עם אף אחד בעולם, ובפרט לא עם המשגיח חלילה... הוא שמר את זה בפנים עד שהכל התפוצץ.

אותה בעיה הייתה פעם בכל החיידרים, אברכים היו מתחתנים, מחפשים פרנסה קלה והיה צריך לבחור מתוך שלוש אפשרויות: מלמד, סופר או מוהל... בגלל שאלו היו האופציות, אז כל אחד שרק רצה להיות מלמד בחיידר ללא שום הכשרה מתאימה נהיה מלמד.

כמה נזקים שזה גרם אי אפשר לתאר, המצב ברוך השם השתנה לטובה בחמש השנים האחרונות, ומורים ומלמדים הולכים ללמוד בכל מיני מכונים כמו אחיה או אצל הרב סגל איך להתמודד עם הגיל הרך.

השינוי הזה חייב לבוא גם בישיבות, כי בכל יום שעובר נפגעים נפשית מאות ואף אלפי בחורים.

אדם לא מבצע סתם דברים ובפרט בחורים צעירים, קיימת סיבה שהיא גורמת להתנהגות שלו. אין סתם, הוא צריך רק את האדם הנכון שישמע לו וינסה לעזור לו.

וגם כשמדובר על המשגיחים המועטים שכן רוצים לעזור, היה כדאי שילכו ללמוד הדרכה בסיסית במבנה נפש האדם, מה זה גיל ההתבגרות. אם המשגיחים של היום היו מדברים פעם בשבוע או בשבועיים שיחה אישית עם כל בחור שנמצא בישיבה אפילו למשך עשרים דקות, לשאול, להתעניין לראות אם נוח לו או קשה לו, אם הוא צריך עזרה - הנוער שלנו היה נראה אחרת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!