די לפילוג: שום דבר טוב לא יוצא ממחלוקת

בערב פלישת צרפת ובעלי בריתה אל תוך שטחי רוסיה, קצין צרפתי בכיר בא לברר אצל הרב חיים מוואלוזי'ן, האם לדעתו הצבא הצרפתי ינצח או להיפך. הרב ניסה להימנע מתשובה שכן חשש שאם יגיד את דעתו, הוא ייכנס לסכנת חיים עקב זעמו של הקצין, ולפיכך ענה לקצין שאינו יודע מה יהיה. הקצין, שכבר שמע על גדולתו הנדירה של הרב, הפציר ברב לגלות את דעתו, ואף נשבע שגם אם לא ייערבו לאוזניו הדברים, הוא לא ייגע ברב לרעה.

ר' חיים השתכנע וענה לו בסיפור: היו היה אדם עשיר מאד, בעל עסקים מסועפים ומרושתים על פני כל המדינה בה היה חי, ובכדי להתנייד ממקום למקום הייתה ברשותו כרכרה משובחת הרתומה לארבעה סוסים חסונים, והללו בכוחם הרב היו מדהירים את בעליהם ממקום למקום במהירות רבה. יום אחד מימות החורף הגשומים ביותר, נסע העשיר בכרכרתו המונהגת ע"י עגלונו המנוסה, ולמרות הגשמים העזים הסוסים לא עצרו לרגע ממהירותם הקבועה. באמצע הדרך הכרכרה נכנסה לדרך מעט בוצית, ובאחד מעיקולי הדרך לפתע היא שקעה בבוץ. העגלון הצליף בסוסים והללו ניסו בכל כוחם למשוך את הכרכרה אך לשווא.

העגלון יצא ממקום מושבו וניסה לכוון את הסוסים בידיו, תוך כדי שהעשיר מסייע לו מהצד, אך גם נסיונות אלו כשלו. לפתע מגיעה עגלה מרופטת ופשוטה הרתומה בשני סוסים דקי בשר ורעים למרעה, ואך היא מתקרבת לביצה הטובענית. אך להפתעת העשיר, הוא רואה שהעגלה שוקעת בבוץ והסוסים מוציאים את העגלה כמעט ללא מאמץ. הוא פונה למנהיג העגלה ומבקש ממנו עזרה. הלה מורה לו שישחרר את סוסיו מרתמותיהם המחברים אותם אל הכרכרה, ובמקומם הוא רותם את סוסיו. העגלון משך כמה משיכות קלות, והנה הכרכרה יצאה מהבוץ.

העשיר הנדהם לא מבין את פשר הדבר ומברר עם בעל העגלה כיצד ייתכן שסוסיו החזקים כשלו, ואילו הסוסים החלשים הללו הצליחו. ענה לו בעל העגלה: "הבן נא ידידי, הסוסים שלך משובחים מאד אבל המוצא שלהם הוא שונה, שכן יש לך סוס אחד ערבי ממצרים, האחר גזעי מגרמניה, השלישי עם תעודות משוודיה, והרביעי מיובא מבריטניה. וכמה שהם יהיו חזקים, הם לא מסייעים אחד לשני כיון שהם לא שייכים אחד לשני באמת. הסוסים שלי אמנם חלושים רזים, אך הם ביחד מאז שנולדו, אוכלים מאותו אבוס וישנים באותה אורווה, והם מרגישים אחד את השני, ולכן הם מצליחים להוציא את העגלה מהבוץ ביחד!!!"

סיים ר' חיים ואמר: "הצאר ניקולאי לקח את החיילים שלו בגיל 5 מבתיהם ומיני אז הוא מגדל אותם ביחד להיות חיילים נאמנים ונחושים. צבא נפוליאון מורכב מגייסות מפורדים שחלקם מקורם מאוסטרליה, חלקם שכירי חרב אנגלים, וכן הצרפתים. אתה מבין שעם פירוד כזה א"א לנצח עם שמאוחד ושאנשיו קשורים זה אל זה בלב ונפש!!"

בפרשת השבוע שלנו מסופר סיפור יציאתו של יעקב לכיוון חרן ובדרך הוא נעצר לישון בבית אל. ואנו מוצאים שכתוב בפסוק יא "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו". ואילו בפסוק יח מובא "ויקח את האבן". ומבאר רש"י שכל האבנים רבו ביניהם ואמרו עלי יניח צדיק את ראשו, עשה הקב"ה נס וחיברם לאבן אחת. נשאלת השאלה: אם כבר היה נס, למה לא נהפכה האבן לכרית נוצות נעימה ומפנקת??

רואים מכאן יסוד מדהים ומצמרר, ממחלוקת לא יכול לצאת משהו טוב!!! כיון שהם רבו ביניהם, הגם שכבר היה נס לא יוכל לצאת מהעניין דבר חיובי וטוב. כעין זה גם מצינו בבריאת העולם, שבכל יום נאמר 'כי טוב' חוץ מביום השני. מדוע זה כך? כיון שביום השני הקב"ה ביצע הבדלה בין המים למים וחילק אותם, למרות שזהו דבר נצרך לעולם ביותר, בכל זאת א"א לקרוא לדבר מפולג דבר טוב!!

אנחנו העם היהודי שחלפו עליו כ"כ הרבה גזירות קשות, כ"כ הרבה רדיפות הצקות והשמדות, היכולת שלנו לשרוד את הכל, היא רק בגלל האחדות שיש בעם. כמו שכתוב במעמד הר סיני, "ויחן שם ישראל"-בלב אחד, ורק אז קיבלנו את התורה. ואז החל העם היהודי את דרכו בהיסטוריה העולמית כעם הנבחר.

בתקופה עמוסת רגשות כשלנו, שבהם ישנם חלקים ורבדים גדולים בעם המפורדים זה מזה, מגזרים עדות וזרמים כאלו ואחרים, חשוב לזכור שהגם שלא כל הדעות שוות, ולא על כל דבר מסכימים, אסור להגיע למצב של מחלוקת!!! כי ממחלוקת ופירוד לא מייצרים דברים טובים, לעולם!!

שבת שלום

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!