רוצחים ויורשים: חולי נפש בדרך לחופש • טור מיוחד

מיהו אותו נאשם, אשר יכול וביצע מעשים חמורים מאוד. אך מחמת מצב נפשי, אינו מסוגל לעמוד לדין?

מהו אותו מצב נפשי, אשר אינו מאפשר את קיומו של הליך פלילי, של הרשעה בעבירה פלילית ואת העמדתו לדין של הנאשם?

אדם, כדי שיהיה אחראי למעשה פלילי צריך שתהיה לו מחשבה פלילית.

ההנחה היא, כי אדם מתכוון לתוצאות מעשיו והנו מודע במחשבתו למעשה ולתוצאה של מעשה זה.
כול זאת, כול עוד הנחת הייסוד היא כי האדם בריא בנפשו ומודע למעשיו.

לא אלו פני הדברים כאשר אנו עוסקים בחולי נפש או בלוקים בשכלם.

לא כול חולה נפש ולא כול לוקה בשכלו יכנס תחת מסגרת של פטור מאחריות פלילית למעשיו.
השאלה הנשאלת הנה האם אותו לוקה בשכלו, אותו חולה נפש הבין את מעשיו והאם יכול היה להימנע מהם.

במידה והתשובה לשאלה זו הנה שלילית. אזי, לא יישא אותו אדם באחריות פלילית.

חוק העונשין, התשל"ז-1977 . בפרק הסייגים לאחריות פלילית. סעיף 34 ח' - אי שפיות הדעת. אומר כך: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה, אם בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש-

(1 ) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שמעשהו. או-

(2 ) להימנע מעשיית המעשה".

חוק העונשין במדינת ישראל מציב שורה של סייגים להיות האדם אחראי ישיר למעשה פלילי. ואחד מסייגים אלו הנו זה המוגדר אי שפיות הדעת.

מעניין לציין כי הסעיף אינו מציין במדויק מהו המצב הנפשי הספציפי בו צריך להיות מצוי האדם. אלא מניח אמירה כללית של פגיעה ברוח או בכושר השכלי.

אין זו הנחה רפואית להגדרתו של אדם כמפגר או בעל ליקויי נפשי אחר. זו הנחה משפטית
המציבה בחובה את התוצאה של הפגיעה הנפשית. כזו, אשר בגינה לא יכול היה אדם להבין את המעשה שעשה ואת הפסול במעשה או שלא יכול היה, עקב מצבו הנפשי, להימנע מעשיית המעשה.

מהי "מחלת נפש"?

הגדרה ברורה ומדויקת מהי מחלת נפש, אינה משימה קלה. ואין לכך תשובה אחת אחידה וברורה.
גם מומחי פסיכיאטריה עצמם מתקשים לתת הגדרה ברורה למצב זה.

הגישה המקובלת הינה, כי מצבי פסיכוזה מהווים מחלת נפש ואילו הפרעות נפשיות אחרות, כגון נוירוזה או פסיכופתיה, אינם מהווים מחלת נפש. האבחנה בין המצבים נעוצה בעובדה, כי במצבי פסיכוזה ישנה פגיעה חמורה בכושר תפיסת המציאות ופגם חמר בכושר השיפוט, דבר אשר אינו מתקיים במצבים של נוירוזה או פסיכופתיה.

יחד עם זאת, גם הגדרה זו אינה חד משמעית. ונראה כי בסופו של דבר ההפרעות הנפשיות הן עניין של דרגה, שכן יתכן כי אדם לוקה בהפרעה נפשית מסוימת שבשלה תפיסת המציאות שלו לקויה, אולם הדבר אינו מגיע לידי פגם חמור בתפיסת המציאות ולפיכך לא יוגדר כפסיכוטי ולא יחשב "חולה נפש"..

מעבר להגדרת חוק העונשין, מונח חוק עזר שהנו פרוצדוראלי ומבהיר מה על בית המשפט לבצע, אם אכן מתגלה כי נאשם אינו מסוגל לעמוד לדין.

הסעיף הרלוונטי לסוגיה זו מעוגן בסעיף 170(א) לחוק סדר הדין הפלילי.(נוסח משולב), התשמ"ב-1982 . הסעיף קובע כדלקמן:

"קבע בית המשפט, לפי סעיף 6(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, התשט"ו-1955, או לפי סעיף 19ב(1) לחוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969, שנאשם אינו מסוגל לעמוד בדין, יפסיק את ההליכים נגדו; אולם אם ביקש הסניגור לברר את אשמתו של הנאשם, יברר בית המשפט את האשמה, ורשאי הוא לעשות כן אף מיזמתו מטעמים מיוחדים שיירשמו".

כלומר. שני "חוקי עזר" מנחים את בית המשפט בבואו לקבוע כי נאשם אינו מסוגל לעמוד לדין. האחד- החוק לטיפול בחולי נפש. השני- חוק הסעד (טיפול במפגרים).

שני חוקים אלו מתווים את הדרך בה על בית המשפט יהא לפעול באם קבע כי הנאשם אשר בפניו אינו מסוגל לעמוד לדין עקב מצב של אי שפיות הדעת. ואולם, עדיין על בית המשפט לקבוע כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין.

מהו אותו חוסר מסוגלות לעמוד לדין?

כאמור, אין לכך הגדרה ממצה ואין רשימה אחידה של מצבים המניחים חוסר יכולת לעמוד לדין בשל אי שפיות הדעת.

לעניין זה נקבע כי על בית המשפט לבחון:

האם יוכל הנאשם להבין את מהות הליכי המשפט? האם יוכל לייפות כוחו של עורך דין פלילי אשר יפעל בשמו? והאם יוכל להבין מהן העדויות נגדו?

חשוב לציין. ישנו הבדל בין הגדרת כשרות משפטית לעמוד לדין לבין שאלת הכשרות המשפטית בעת ביצוע המעשה.

שכן, נאשם אשר נמצא כי בעת העמדתו לדין אינו כשיר לעמוד לדין. יכול כי ישלח לאשפוז או טיפול מתאים. וכאשר ישתפר מצבו הנפשי יחזור לבית המשפט ויעמוד לדין כאחד האדם על מעשיו.
מנגד. נאשם אשר נמצא כי לא היה כשיר משפטית לעמוד לדין בעת ביצוע המעשה. אזי, אם ימצא כך. יופסקו ההליכים כנגדו.


בע"פ 3230/05 נאמר בהקשר זה כי:

במסגרת בחינת מסוגלותו של הנאשם לעמוד לדין, בודק בית-המשפט אם הוא מסוגל לתפקד כראוי כדי להתגונן נגד האשמה ולקחת חלק פעיל בהליך המשפטי – אם ירצה בכך, עניין המחייב להבין את פשרם של ההליכים המתנהלים נגדו, ולהיות מסוגל לייפות את כוחו של עורך-דין שיפעל בשמו ולתקשר עמו. יחד עם זאת, יש להדגיש, מסוגלותו של הנאשם להתמצא בהליך המשפטי אינה כוללת דרישה להיותו בעל רמת אינטליגנציה כזו שתאפשר לנהל את הגנתו באופן עצמאי או להבין את פרטי פרטיו של ההליך. גם אדם בריא, שאינו משפטן, עלול להתקשות להבין את ההליך על בוריו, ויאלץ להיעזר בשירותיו של סנגור .

כיצד מודע בית המשפט לאפשרות כי הנאשם אשר בפניו "חולה נפש".

פעמים, הנאשם עצמו, בהתנהגותו, בעצם מעשה חמור ונורא אותו ביצע מעורר שאלה זו, אף אם לא אמר זאת מפורשות.

בית המשפט, מעצם המעשה, מעצם נסיבות המעשה, רואה לנכון לבדוק את כשירותו המשפטית של הנאשם לעמוד לדין והוא הוא יוזם את הפנייתו של החשוד/נאשם לבדיקה פסיכיאטרית.

פעמים, יוזם פנייה זו הנאשם עצמו ואף יתכן כי המאשימה תפנה היא לבית המשפט לשם הפניית הנאשם לבדיקה פסיכיאטרית.

כיצד מגיע בית המשפט להחלטה כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין?

במצב דברים זה, נעזר בית המשפט באנשי מקצוע.

הנאשם נשלח להסתכלות, לרוב בתנאי אשפוז. אשר לאחריה מוגשת חוות דעת אודות כשרותו המשפטית של הנאשם ויכולתו לעמוד לדין.

מדובר בחוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי.

חשוב להדגיש. בית המשפט אינו מחויב להחלטה ולקביעה הפסיכיאטרית. גיבוש ההחלטה יכול ויינתן לאחר חקירת המומחה.

ואולם, כדי שבית המשפט יורה על הפסקת ההליכים נגד נאשם צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הינו שהנאשם סובל ממחלת נפש. התנאי השני הינו שעקב מחלתו, הנאשם לא היה מסוגל לעמוד לדין. תנאי להיות הנאשם מסוגל לעמוד לדין הינו יכולתו או אי יכולתו לעקוב באורח מושכל אחרי ההליך הפלילי וליטול בו חלק.

כלומר, יש צורך כי ימצא קשר סיבתי בין מחלת הנפש לבין המעשה.

כך, כדוגמא, מציג מציאות זו בית המשפט בבש"פ 92/00:

"בעניין מסוגלותו של נאשם לעמוד לדין, ניתן בפסיקתנו דגש ליכולתו להתקשר עם עורך דין, למסור לו פרטים, ולשתף עמו פעולה באשר לקו ההגנה שאותו ינקוט. עם זאת הובהר, כי העובדה שנאשם אינו משתף פעולה עם סנגוריו ואינו מנהל קו הגנה, אין בה בהכרח כדי להעיד על חוסר יכולתו לעשות כן ברוח זו, הבהיר בית המשפט המחוזי, כי אי שיתוף פעולה של נאשם עם סנגורו או התעקשותו לבחור בהתנהלות שאינה נראית לסנגור – אין בה כדי לשמש ראיה לאי כשירותו לעמוד לדין".

כלומר, יכולת התקשורת של הנאשם, הבנת ההליך בו הוא מצוי, שיתוף פעולה עם הסניגור. הנם אבני דרך למסוגלותו של נאשם לעמוד לדין.

הפסקת ההליכים כנגד נאשם אשר נמצא כי אינו כשיר לעמוד לדין אינה מסיימת את תפקידו של בית המשפט.

וכאשר קבע בית המשפט כי נאשם אינו מסוגל לעמוד לדין ומפסיק את קיומם של ההליכים כנגד הנאשם. בזאת לא תמה מלאכתו של בית המשפט.

במצב דברים זה. יורה בית המשפט על אשפוזו של הנאשם בבית החולים או על קבלת טיפול מרפאתי.
חשוב להדגיש- באם נקבע כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין, יופסקו ההליכים כנגד הנאשם.

ולמעשה , האישום הפלילי לא יתברר, לא יגיע לידי הכרעה עקב הקביעה במצבו הנפשי של הנאשם.
יחד עם זאת, אלא אם החליט - על-פי בקשת הסנגור או ביוזמתו-שלו - כי יש לברר בכל-זאת את נושא האשמה. אם כך יחליט, ישמע בית-המשפט את הראיות ויזכה את הנאשם לגופה של האשמה אם כך יימצא לו בלא קשר למצבו הנפשי. ואילו אם לא יימצא לו לבית-המשפט כי יש מקום לזכות את הנאשם - אותו נאשם שאינו מסוגל לעמוד לדין - יפסיק את ההליכים נגדו (אף לפני תום בירור האשמה).

סוף דבר

מצבו הנפשי של נאשם בעת ביצועה של העבירה הפלילית הנו נושא מורכב ועדין. שכן, מצב נפשי אשר יוגדר כ- אי שפיות הדעת. יעמיד סייג לאחריות הפלילית. סייג מסוג פטור. ובכך, לא יעמוד הנאשם לדין ולא יתנהל כנגדו הליך פלילי בשל מצבו הנפשי.

קביעה זו הנה הרת גורל ומכריעה. שכן, בגינה, מופסק ההליך הפלילי, והנאשם עובר להליך טיפולי, הליך שאינו הליך ענישתי.

שאלת שליחתו של אדם אשר נאשם במעשים חמורים ועקב מצב נפשי אינו עומד לדין פלילי בגין מעשיו, שליחתו למסגרת שאינה עוסקת בהרשעה ובענישה אלא בטיפול, הנה שאלה הן משפטית והן מוסרית.

מקרים רבים נראו במחוזותינו בהם נמצא כי נעשו מעשים חמורים של נטילת חיים. ואותם חשודים לא ריצו כלל עונש מאסר ומעולם לא הורשעו בביצועה של עבירה פלילית.

יתירה מכך, חלקם אף נראו מהלכים חופשי ללא כול חשש מקיומו של הליך פלילי כנגדם.

יחד עם זאת, יש לזכור. תנאי היסוד לאחריות הפלילית, הנה ההבנה אשר במעשה. ללא היכולת להבין את הפסול, את האסור במעשה נשמט הבסיס לקיומו של הליך פלילי צודק וראוי. בו זה העומד לדין, יבין את אשר עשה. ואם לא כך, הרי אינו מסוגל לעמוד לדין פלילי.

עו"ד פרידמן ברק עוסק במשפט פלילי, משפט צבאי ודין משמעתי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!