"אתה מנתץ והורס את דברי. זה נפלא"

"ובשעת כתבי דברים אלו נכנס אלי שליח ומסר לי ספר נורא בשם "משמר הלוי" על מסכת זבחים שחיבר הגאון המופלא הרממ"ה שולזינגר שליט"א... והפסקתי כתיבת המכתב לכשתי שעות שבהם עיינתי בספר, ומה נפלאתי לראות, גאונותם של גאוני בני ברק, ופלפוליהם העמוקים, והמעיין בדברים ידמו עליו כפלפולי עתניאל בן קנז ויהושע בן נון, בפתח ספר זה נעצר עולם ומלואו, לא חורבן ולא גלות, אין עוד מלבדו ותורתו, וכולו תורה, שום דבר חיצוני אינו משפיע ואינו נוגע שם, ואולי זהו סוד קיום הנצח של התורה בעם ישראל" [הרב אהרן פפופיר זצ"ל, רב קהילת מהרש"א יוהנסבורג, מתוך מכתב].

בימים אלו מלאה שנה לפטירתו של תלמיד חכם עצום, אולי אחד הנדירים שחיו עמנו בשנים האחרונות, הרב משה מרדכי שולזינגר זצ"ל, בעל 'משמר הלוי'. מה היה מיוחד באיש הזה, ומדוע הוא היה 'נדיר' כל כך? הרב שולזינגר, שנחשב היה לבקי בכל חדרי התורה, מוסר היה במשך עשרות שנים שיעור דף יומי בבית הכנסת ירחי כלה בבני ברק.

עשרות אנשים היו מגיעים לשיעור לא שגרתי זה ובמשך שעתיים היו מתנתקים מהבלי העולם הזה ועוברים לתוך פלנטה אחרת בה מככבים דמויות כמו רמב"ם, רשב"א, קצות, חתם סופר, ערוך לנר, חזון יחזקאל, גאוני בריסק וכן הלאה. וכך כותב אחד ממשתתפי השיעור: "יש לפעמים שמקהל שומעיו מתפלפלים אתו בהבנת איזה ענין עמוק, והוא מקשיב בסבלנות לכל אחד. בין אם השומע אומר דברים של טעם ובין אם השואל או המשיב דיבר מחמת קוצר המשיג, לכל אחד הוא עונה בהתלהבות מרובה".

הלהיטות העצומה לכל פיסת 'תורה' משתקפת כמעט בכל עמוד מעשרות ספרי 'משמר הלוי' ו'פנינים ואגרות'. הנה קטע ממכתב [אחד מני אלפים] העוסק בחליפת מכתבים סביב דברי המהרי"ט אלגאזי: "והנני מודה להשי"ת בשמחה עצומה שיכול אני לכתוב להדר"ג שליט"א שכשלמדנו דברי הרי"ט אלגאזי הנ"ל בלמוד הרבים העיר על אתר אחד החברים המקשיבים...[משמה"ל, כתובות נט].

ובמקום אחר: "הגיעוני בשמחה עצומה מכתביו היקרים מאד, טובים השנים, שתי מתנות שהן הרבה.. ובעניי לא הגעתי לכלל ברור, אמרתי אדברה נא קצת לפני ידידי שליטא ואולי ירווח לי בס"ד". ועוד, "יואיל נא הדרת גאונו שליט"א להרגיעני ולומר לי אם דיברו משאלה זו, ואם דנו עליה והכריעו להיתרא...ושכרו כפול מן השמים ויתברך בכל הברכות האמורות להמאיר עיני הרש בתורה, כדאמרו חז"ל הקדושים במסכת תמורה דף טז, א [משמה"ל, מגילה עמוד צב].

תלמידי חכמים רבים מסתובבים בינותינו. חלקם מפורסמים מאד כגאונים גדולים וכבקיאים עצומים, אך לא על רבים, כך נדמה ניתן לומר כי חייהם מתנהלים על פי סכמה אחרת ומסויימת - "סכמת תורה" בלבד, שכן כמה אנשים יכולים לסיים מכתב בנוסח של "את המכתב הזה כתבתי כשאני מוטל על מיטתי עם חום גבוה בעוה"ר... ואבקש כי מרן שליט"א יזכיר אותי בתפילתו", או להגיב על מכתב בדברי תורה בניסוח של "נתמלא הבית אורה, ויהי לי היום הזה ליום טוב", וגם "חבילי זמירות של תורה נפלו לי בנעימים בקבלת ספרו הנשגב.. אחזתיו ולא ארפנו, ולא זזתי מחבבו".

אסיים בספור אישי. חודשיים קודם פטירתו של הרב זצ"ל, ניגשתי אל ביתו שברחוב השל"ה כדי לכבד אותו בחיבור צנוע על עניני קדשים שפרסמתי באותה עת. הרבנית שפתחה את הדלת נטלה ממני את הספר, והפצירה בי כי אשוב בעוד 10 דקות שכן נבצר מן הרב לגשת כעת. רבע שעה לאחר מכן אני דופק שוב, הרבנית פותחת את הדלת במאור פנים, ומספרת לי כי הרב לא מפסיק להתפעל מהספר. אני נכנס אל תוך סלון גדוש בשולחן רחב וספרים, ואכן הרב, שדומה בצורתו ההדורה למלאך ה' צבא-ות, מזנק לעברי ואומר לי באושר עצום שאותו לא הכרתי, כי הספר נפלא עד מאד. במהירות הוא מוסיף ואומר כי הוא הבחין שכאן וכאן [ועוד ועוד] הקשיתי על דבריו במשמר הלוי, ואני מנתץ והורס אותם לחלוטין, אבל זה נפלא מאד, נפלא ביותר. כמה יפה, וכמה מתוק. איזה נפלא.

הוא ממש צוחק בגיל אמיתי, ללא צל של זיוף, מחבק אותי ומכריח אותי לקבל ספרים רבים שלו בהם מאד חפצתי. לאחר שסירבתי בתוקף כי הוא יסחב את ה'ערימה' אל מכוניתי, הוא נפרד ממני לשלום, וממשיך להביט בשקיקה בלתי נתפסת בספר אותו כתב איש צעיר, מתלמד, שגילו לא מגיע למחצית משנותיו, ושלעולם לא יגיע לסדרי הגודל ולמקומות בהם מצוי הוא.

על הטיילת

נשא רבי לוי יצחק של 2011 את עיניו לשמים ואמר: רבונו של עולם, הבט מן השמיים וראה את המסעדות, הפיצוציות, הפיצריות, והסטקיות הרבות בעיירות הנופש שכולם מלאים נופשים חרדים עד להתפקע.

אם עד לפני עשור לא ניתן היה למצא בעיר טבריה מזנון, מאפייה, שלא לדבר על מסעדה כשרה למהדרין, הרי היום עמוסה הטיילת בבוטיקים כאלו, ואם באילת קשה היה עד לא מכבר, לזהות חנות המחזיקה בכלל במסמך זה המכונה 'תעודת כשרות' הרי כיום ניתן למצא חנויות המבטיחות כי כל הבשרים שברשותם הם של 'הרב מחפוד'.

מי כעמך ישראל המקפיד כי המזון אותו הוא מכניס לפיו ישא חותמת הכשר מהודרת, והגורם, בתנועה מעגלית, לפתיחת עוד ועוד בתי עסק המתעקשים דווקא על הכשר של 'בד"ץ בית יוסף'.

רב אלוף

אגדה ישראלית – יהודית, רב, סופר, איש ציבור, טייקון ישראלי, ואלוף היאבקות עולמי, הרב רפאל הלפרין, הלך השבוע לעולמו.

בתקשורת החרדית העלו על נס את מפעליו הברוכים, הזכירו את עובדת היותו בנו של הצדיק רבי יעקב הלפרין, את מעמדו כצורבן מדרבנן, ואת היותו תמכין דאורייתא פנומינלי וכו'. וכבר בתקשורת הכללית נזעקו לברר מדוע בחרה המדיה החרדית להתעלם מתארו הבכיר של הלפרין כ'אלוף העולם בהיאבקות חופשית' – האם היא 'מתביישת' בזה? ויש מי שרצה לסנגר ולומר כי קרבותיו של הלפרין התרחשו לפני שנים רבות וה'סיפור' כבר התיישן.

אלא שהאמת חשובה ופרוזאית יותר. לפרט החרדי הקלאסי אין כל ענין בתארו הספורטיבי של רפאל הלפרין, בדיוק כפי שלחילוני המצוי אין כל חשיבות במספר הכרכים של 'אבי עזרי' אותם חיבר הרב שך. רפאל הלפרין, שהפך במהירות לרב רפאל הלפרין, הספיק מאז נטש את עולם ההיאבקות, לייצר מפעלי חיים שאנשים רבים לא היו מספקים בחייים שלמים. קשה או אפילו בלתי אפשרי לתפוס כיצד יש דמויות 'מתוך המחנה' שעדיין מתעסקים בתחרויות הספורט של הנפטר אותם השליך מאחורי גוו, כאשר אל מול עיניהם מונחים יצירות כמו 'אטלס עץ חיים', 'רש"י חייו ופירושו', 'דרכי הקב"ה' ועוד, קלאסיקות יהודיות שהפכו לנכסי צאן ברזל בעולם הספרות התורני.

ובעצם מה כבר יש להוסיף עוד על האיש שמרן הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל כתב עליו כי הוא "בקי בש"ס כמו שאני בקי בפרק 'אשרי יושבי ביתך'".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!