ביהמ"ש ביטל רכישה של חנויות בתחנה המרכזית החדשה בת"א

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דרורה פלפל, החליטה באחרונה לבטל שלוש רכישות של חנויות בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב שבוצעו ב-89'-91', לאחר שחברת התחנה המרכזית החדשה וחברת ת.מ.ח.ת, שבשליטת איש העסקים קובי מימון, לא רשמו את הנכסים בטאבו במשך 18 שנה.

מדובר בתביעה שהוגשה ביולי 2006 על ידי איתמר מרקור, באמצעות עוה"ד יגאל טמיר ואילן אלמקייס. ב-89'-91' רכש מרקור שלוש חנויות בתחנה. הוא קיבל אותן לידיו ב-93' - שתיים בקומה השלישית וחנות נוספת בקומה השישית. לטענתו, בנוסף לתמורה ששילם בגין רכישת החנויות, העביר 1.5% מהעסקה לצורך רישום הנכסים בטאבו.

עם זאת, לאחר 18 שנה הנכסים עוד לא נרשמו בטאבו, על אף שהובטח כך בחוזר המכר וחרף מכתבים רבים ששלח לחברות במהלך השנים. בתביעתו ביקש מרקור לבטל את החוזה שנחתם עם החברות לרכישת הנכסים ולפצותו בכ-10 מיליון שקל.

חברות התחנה המרכזית החדשה ות.מ.ח.ת טענו כי חלה התיישנות על התביעה, ולכן יש לדחותה. בין היתר, טענו כי התביעה הוגשה מסיבה כלכלית, מכיוון שמרקור טעה בכדאיות העסקה, בלי קשר לרישום הנכסים בטאבו. לעניין זה השיב מרקור כי "העניין שלי היה להוציא את המרב מהנכסים - באמצעות השכרה לשוכרים מתאימים, מכירה או השבחת הנכסים ומכירתם". לשאלה אם כיום היה מבצע עסקה דומה השיב: "לא קיימת כדאיות כלכליות לרכישת הנכסים, בין היתר, בעקבות המחדלים שהתפתחו בתחנה".

השופטת פלפל דחתה את טענות החברות וקבעה כי "הפרת ההתחייבות לרישום זכויותיו של התובע בחנויות נחשבת להפרה יסודית של הסכמי המכר, כפי שהוסכם בהם בלשון מפורשת. כפועל יוצא מכך, היה התובע זכאי לבטל את הסכמי המכר גם מבלי ליתן לנתבעות ארכה לקיומם".

ההזנחה מבריחה את בעלי העסקים

התחנה המרכזית החדשה בתל אביב סובלת מהידרדרות ממושכת, הזנחה ולכלוך רב. מבחינות רבות, נחשבת התחנה לפיל לבן - בשל גודלה והשטחים המתים בתוך התחנה, בנייתה שארכה 26 שנה וכניסתם של אנשי עסקים קטנים המוכרים סחורות זולות. כיום התחנה היא בעיקר מרכז בילוי לעובדים זרים, ולא אחת נקשרו לה מקרי פשע שונים.

על אף כל זאת, נדרשים בעלי החנויות בתחנה לשלם דמי ניהול של 50-60 שקל למ"ר בחודש. לאור התשלומים הנגבים וההזנחה המתמשכת, הביקושים לתחנה ירדו וכך ירד בהתאם ערך הנכסים. כך, נכסים שהושכרו בעשרות אלפי שקלים בחודש בשנות ה-90, מושכרים כיום בעשרות אלפי שקלים בודדים.

מכאן התקשתה השופטת לאשר את גובה הפיצוי, וביקשה מהצדדים לערוך תחשיבים לגבי היקפי הכנסות והוצאות בהשכרת הנכסים.

לטענת עוה"ד אלמקייס וטמיר, תביעה זו עשויה לקדם אינטרסים דומים של בעלי נכסים בתחנה הסובלים מהזנחה ומירידת ערך. "זו אחת הפעמים הנדירות שבית משפט מסכים לבטל חוזה מקרקעין, גם אם זה נחתם לפני יותר מ-20 שנה", אמר עו"ד טמיר. "בית המשפט קבע כי אין התיישנות כל עוד החברות לא מילאו את חובן. מדובר בהחלטה חריגה, שכן היא מעניקה אור ירוק לבעלי מקרקעין נוספים היושבים בתחנה ואזרחים שביצעו עסקות פרטיות לבטל עסקות שביצעו ולקבל את כספם חזרה, בשל אי רישום הנכסים בטאבו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!