הקנאה אוכלת אתכם? תתחילו להתבונן
לפעמים אנחנו באדם על מי שהוא עצמו, לפעמים אנחנו מקנאים במה שהמציאות מביאה איתה סביבו: תשומת לב מאחרים ועוד • כשמתחילים לחוש קנאה, חייבים לעצור ולהתבונן במטרה להבין את המקור שלה • נילי גינגולד אלשיך בטור מעורר, שמניח אצבע על המקום הכי קודר בתוכנו
pixabay
לא פעם ולא פעמיים עולה בנו תחושת קנאה. כאשר אנו חשים בכך, חשוב מאוד לנסות להבין מהיכן היא מגיעה.
כתוב ״קנאת סופרים תרבה חוכמה״. אם אנו חשים קנאה בדבר שלא מועיל לנו - עלינו להתפלל כיוון שאנו לכאורה חסרי אונים מול הניסיון ומבקשים שה׳ יעזור לנו מול אותה קנאה, וכאמור, חובה לברר עם עצמינו מדוע אנו מקנאים.
לעתים קנאה נובעת מפני שאין אנו מאמינים שאנו יכולים להשיג את מה שיש לאותו אדם -
או שאין אנו מאמינים בעצמנו. בדרך כלל איננו מקנאים באנשים שאין לנו גישה אליהם,
אלא באנשים שהם קרובים, שכן אנו מודדים את עצמנו מולם.
לא פעם הקנאה היא אינה בדבר הספציפי שיש לאדם מסוים, אלא במציאות שהיא מביאה. לדוגמה: אדם שהוא מלא קסם, יש לו כמות גדולה מאוד של חברים, וכולם רוצים להיות חברים שלו, יוצא מצב שאנחנו מקנאים בתשומת הלב שהוא מקבל, בכמות האהבה שמורעפת עליו – שאגב לא תמיד היא אמיתית כמובן, אבל זה לא משנה את הקנאה שלנו.
או נניח אדם עשיר, אנחנו לא מקנאים דווקא בכסף שלו אלא יותר ביכולת שלו לקנות כל מה שלבו חפץ.
כשאדם מבין שמה שיש לו זה מאת ה', וכנראה זה מה שהוא רוצה שיהיה לו, ויש לו את החברים שמתאימים לו וגם אותם ה' שם בסביבה שלו, הוא אינו נמצא במצב תחרותי או בקנאה כלפי אדם אחר. הוא מבין שמה שיש לו זה מדויק לו, נכון לו והכי טוב בשבילו.
לעתים, אדם אינו מעריך מה שיש לו, ואם נוצר מצב שה' לוקח את מה שכבר כן היה לו, מגיעים הגעגועים והרצונות לדברים שהיו לו, ובזמנו לא סיפקו אותו.
לכן חשוב לומר תודה לה' מתוך התבוננות עמוקה. אתן דוגמה אישית ממני: באחת הפעמים שהתפללתי, בברכת 'פוקח עיוורים' שבברכות השחר, החלטתי ללכת בחדר כשעיניי עצומות. כעבור מספר רגעים בהם התנגשתי בדברים והרגשתי חוסר ביטחון, פתאום הערכתי הרבה יותר את מה שה׳ נתן לי. לעיתים כל שעלינו לעשות זה פשוט לעצור רגע ולמנות את כל מה שיש לנו, ואז נבין כמה אנחנו עשירים, כמה אנחנו נאהבים, כמה עלינו להודות כבר על מה שיש, וכשמגיעה קנאה להתבונן בה, לפרק אותה, להבין את מקורה ולהתפלל שנזכה לנתב אותה למקום חיובי, לא להיות בתחרות עם הסביבה אלא עם עצמנו, איפה אנו עכשיו ואיפה היינו רוצים להיות בעוד כך וכך זמן. האם המטרה שהצבנו לנו הגיונית ובכלל, האם היא נכונה עבורנו? וכמובן כמו שכבר כתבתי בתחילה, קנאת סופרים תרבה חוכמה. השאיפה לדעת יותר תורה וללמוד, זהו דבר מבורך, ויש בו מן הברכה.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות