הוא פשוט לא הכיר את המושגים כבוד ושררה

כבוגר הישיבה הקדושה "כנסת חזקיהו" או בשמה המוכר "כפר חסידים", נתבקשתי ע"י העורך לשתף את הקוראים ברגשות, בזיכרונות, בשבר וביתמות אותם חווים בימים אלו תלמידי ובוגרי הישיבה לדורותיה, צורבים לצד ישישים, חלקם צועדים לאורו מעל ששים שנה וחלקם אך זה עתה הציבו רגלם על מפתן הישיבה, כאשר לכולם היה אותו המשגיח האהוב על המקום ועל הבריות למגדלור הרוחני.

כבן וכאח צעיר לבוגרי "הכפר" כבר מערש ילדותי ידעתי ש"משגיח" יש אחד. כבר כילד רך, דמות המשגיח השתקפה אצלי כדמות מלאך ד' צבקות, ואף כשזכיתי אני בעצמי להיכנס כתלמיד מן המנין בישיבה הקדושה, הרגשתי מקרוב שהמשגיח זה לא רב או משגיח במובן הפשוט של המילה, זה מעין מלאך, האדם השלם, פאר המידות, שכל מהותו תורה ויראת ד'. רק לשהות במחיצת "המשגיח" להביט באורחותיו ולהתבונן בדמותו האצילית, זה כבר היה ספר מוסר שלם. המשפט שהיה שגור על לשונו תדיר היה "אנחנו תושבי העולם העליון" ואכן כך נהג כמי שחי בעולם זמני בלבד, עולם הזה –פרוזדור, עולם הבא – טרקלין, כפשוטו, ואכן השם שנבחר לספרו "לעבדך באמת" מקפל בתוכו את כל אישיותו הרמה וב"אמת" הזו הוא אכן הצליח.

חובת האדם:

כבחורים לא ידענו להעריך את גדולתו ועוצמתו, כפי שהיטיב להגדיר לי זאת השבוע אחד האברכים "גדלותו – פשטותו" ואכן ההגדרה קולעת. המשגיח היה שונה מאחרים, לא בחיל ולא בכוח וגם לא בקולות וברקים, הכול בפשטות כמובן מאליו, הוא היה מדגיש לבחורים שלא יצפו לשמוע ממנו מערכות מוסר או הגיגים ורעיונות שנתחדשו לו "מטרתי להביא את הדברים שידיעתם חשובה לכל אחד, ובפרט את אלו הנחוצים לבירור חובת האדם בעולמו" הוא בסך הכול היה מנסה לעשות את מה שהקב"ה ציפה שיעשה כשעל הדרך היה מגייס את מי שנקרה בדרכו, ל...כ...ו...ל...ם היווה "עמוד ענן" לנחותם הדרך אשר ילכו בה. לכל אדם בכל גיל ובכל מעמד העביר באומנות, את המסר החשוב שלשמו אנו נמצאים בעולם. בין אם היו אלו אברכים בני עליה, בחורי ישיבה, ילדי ת"תים, ילדי מוסדות חיזוק, יהודים מ"עמך" ואפי' לתינוקות שנשבו בקיבוצים חילוניים.

לפני כעשור השתתף בסיום מסכת ראשון שנערך בקיבוץ החילוני המובהק "עין חרוד" לאחר קרוב למאה שנה, בהם לא נשמע קול התורה בקיבוץ. בברכתו למשתתפי השיעור המרוגשים אמר שיש דת יהודית ויש דת נימוסית. דת נימוסית הכוונה היא כיצד יש להתנהג, דת יהודית, זה כיצד בורא העולם מבקש שנתנהג.

"החכם – יש לו את האפשרות להדריך אחרים מה נאה ומה מגונה כפי הבנתו, אך ביחס לדעות האמיתיות, השכל האנושי לבד לא מספיק לבדוק... ועל זה נאמר "תורת ה' תמימה - משיבת נפש". תורת ה' היא שלמה, היא מדריכה את האדם הן בדעות האמיתיות, הן במידות הראויות ואז היא משיבת נפש לקב"ה". דברי המשגיח שנעמו לשומעיהם נתקבלו בהתרגשות רבה. זו היתה אומנותו להתאים את הדברים בדיוק לסגנון השומעים. זכיתי שלפני מס' שנים המשגיח שימש כסנדק לבני נ"י. היה זה ביום שישי חורפי והיה עליו לשוב לרכסים שבצפון, היתה לי איזו שהיא אי נעימות שהטרחתי אותו ביום שישי כה קצר ובגילו המופלג, ויתירה מזו במקביל ביקשוני מהת"ת לזכות את הילדים היקרים בביקור ובשיחה קצרה שלא זוכים להם כל יום. לתדהמתי, המשגיח מיד ענה בחיוב, הרי איך אפשר לסרב לתשב"ר. ואכן, עם בואו ההתרגשות אחזה את הילדים והמשגיח הרגיש זאת היטב, בירך אותם והחל לפצוח עימם בשירי רגש, כי רק את השפה הזו הם הבינו באותם רגעים נעלים. אכן בהזדמנות אחרת אמר שעם ילדים או בחורים צעירים שקשה להם להתרכז הרבה זמן הוא נוהג לשיר ואת זה הם ודאי יאהבו. זו היתה "שירת התורה" של המשגיח.

קשה לתאר את הפשטות והצניעות בה נהג, הוא לא התאמץ לזה, הוא פשוט לא הכיר את המושגים כבוד ושררה, הרי בעולמו של הקב"ה הכתר והכבוד לא שייכים לנו. המפגש הראשון שלי (כמדומני..) פנים אל פנים עם מו"ר המשגיח היה בחודש אלול תשמ"ז, באמצע הסדר, כשאני רואה אותו במלוא הדרתו, מטפס בקצה ה"אולם" (בכפר קראו לבית המדרש – האולם) על סולם גבוה, ע"מ להוריד את אחד הספרים הפחות שימושיים שהיה על מדף בגובה רב, ניגשתי אליו והצעתי שאולי אני אוריד עבורו את הספר ואז הוא ענה לי בפשטות "למה אתה חושב שתעשה את זה יותר טוב ממני?" זו היתה תפיסת חייו למה להשתמש באחרים?

סיפר נאמנו הרב אברהם דנציגר שליט"א, שלאחרונה, עת סבל מכאביו, ניסה למצוא למשגיח כדורים שיקלו עליו. אמר לו המשגיח בפשטות "אולי יש לך כדור שבכוחו יהיה לעזור לי שלא אצטרך לכך שכל העת יעזרו לי...?"

הוא סיפר באחת השיחות על אברך שמיהר לכולל ובדרכו נכנס אל בית הדואר ו"הרשה לעצמו" לעקוף בתור, כי הרי הוא ממהר לכולל ללימוד התורה הקד'... אמר לו אברך אחר "אני לומד בכולל בשביל להבין שלא עוקפים את התור בדואר" המשגיח חזר מס' פעמים על הסיפור, פשוט להראות את הדרך בה ילך בן תורה...

כאילו ילדו:

פגשתי את המשגיח בשבת מברכין אלול, תשע"ג בשבת לבחורים בני עלייה שנערכה במושב יד בנימין. אמרתי לו שהשבוע אנחנו פותחים שנת לימודים וביקשתיו אם יוכל להעביר באמצעותי "מסר" קצר שאוכל למסרו לצוות המלמדים באסיפת פתיחת שנה"ל. ענה לי המשגיח, תגיד להם שחייבים לאהוב את הילדים, שכל תלמיד יהיה בבחינת 'בנו יחידו', כמה שהיה אוהב את בנו יחידו, כך יאהב את תלמידיו... (קשה לי לדייק במילים, אבל זה היה המסר...).

לפני כשנתיים ימים, נכנסתי אל הקודש לביתו שברכסים והזכרתי לו את הדברים הנ"ל שאמר לי והוספתי שאף שמעתי להבלחט"א ממרן רה"י הגראי"ל שטיינמן שליט"א דברים דומים כשנכסנו לביתו עם צוות המלמדים כעשור לפני כן וציטטתי בפניו את דברי מרן ראש הישיבה שליט"א "בשביל לחנך את הילדים צריך לאהוב אותם, יש שחושבים שמשמעת זה העיקר, בצבא יש משמעת, לכן הם יוצאים מחונכים? ההיפך הם יוצאים מושחתים, תאהבו את הילדים ורק כך הם יקבלו ממכם" המשגיח שמח לשמוע את הדברים ואמר "ואני אומר, לא רק שצריך לאהוב אותם, צריך גם לכבד אותם" ואכן כך נהג עם תלמידיו לאורך השנים.

כשראה שיש צורך בחיזוק הקימה לתפילת שחרית בזמנה, היה עולה לפנימייה ועובר בחדרים באצילות ומכובדות עד שהבחורים לא הרגישו מאוימים כלל, היו שהרגישו באי נעימות והיו שהרגישו את גודל ההפסד. אני זוכר איך אמר לאחד הבחורים "חשבתי שהתעלפת, הרי איך יכולת להפסיד את זמן קר"ש"... והבחור הבין כבר את המסר. גם להיכנס לחדרים זה לא היה דבר של מה בכך, היה דופק בדלת, ואם היו שואלים לזהות הדופק היה עונה בפשטות "דב יפה" מבחינתו הוא היה עכשיו באמצע שליחות חשובה להזכיר לבחורים כמה חשובה קר"ש ותפילה בזמנה וכפי שכבר אמרנו צריך לכבד את התלמידים והצורה הפשוטה הזו לדעתו היתה הכי מכובדת.

בכלל, מעורבותו בחיי הבחורים, היתה לשם דבר. לבוא לאכול עם הבחורים את סעודות השבת, לשיר עימם ובפרט את הסעודה השלישית זה לא היה דבר נדיר. בכלל, היה יושב בישיבה ומדבר עם הבחורים בלימוד, משתתף בשיעורים ובעיקר מחזק אותם בספרי מוסר ודברי חיזוק איש איש בסגנונו ובמעמדו. יכלה הדף ולא יכלו הרגשות והגעגועים ונותר החלל העצום שהמשגיח הותיר אחריו לתלמידי ובוגרי הישיבה לדורותיה, שוחרי המוסר ושומעי לקחו די בכל אתר ואתר.
המה סעו למנוחות ואותנו עזבו לאנחות. חבל על דאבדין.

יהיו הדברים לעילוי נשמתו של מורנו זקן המשגיחים, הגה"צ רבי דב יפה זצוק"ל, משגיח דישיבת "כנסת חזקיהו – כפר חסידים" וישיבות קול יעקב ו"קרן אורה" שבכרמיאל וחבר מועצת גדולי התורה.

צבי רבינסקי, מנהל רשת התתי"ם 'תורת הבית' בבית שמש

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!