בושה • הלב שותת דם, וברדיו הממלכתי - חגיגה

השעה אחת וחצי לאחר חצות, ובאתרי החדשות הכלליים מופיעה ידיעה, לא מרכזית, על 'רב שנדקר באזור הדרום'.

האינטואיציה הראשונית היתה: ודאי אחד מאותם 'חוזרים בתשובה מתחזים' המכנה את עצמו רב, שנקלע לסכסוך דמים עם חבריו לשעבר. אולם זמן קצר לאחר מכן החלו הענינים להתבהר, וכעבור דקות הופיעה ב'בחדרי חרדים' הכותרת המפלצתית: "הלם בעולם היהודי – בבא אלעזר נרצח".

הלב לא מסוגל לקלוט, העין מסרבת להעביר את התמונה הלאה למרכזי המח הגבוהים יותר, והמשפט המפחיד נקרא שוב ושוב משל היה זה חלום בלהות שעד מהרה יפוג. אבל ככל שנוקפות הדקות מתקבעת המציאות האיומה והופכת להיסטוריה עובדתית: יהודי חרדי, מיישוב חרדי, דקר בדם קר את הצדיק רבי אלעזר אבוחצירא. מהדקירה הזו נפטר רבי אלעזר והלוויתו תיערך מחר.

השתלשלות האירועים המצמררת הזו, היתה, קרוב לוודאי, מנת חלקו של כל יהודי שהיה ער בשעות הללו שבין אחת וחצי לחמש לפנות בוקר של ליל כ"ז בתמוז.

שתי מדינות לשני עמים

לאחר שיטוט עצבני בין אתרי האינטרנט, פנו ישראלים רבים, יש להניח, למקלטי הרדיו וביקשו להמשיך להתעדכן בחדשות המבעיתות. השעה היתה שלש לפנות בוקר ובקול ישראל הסתיימה בדיוק מהדורת החדשות.

שקט מתוח השתרר ואז נשמע קול הקורא את ההודעה הבאה:

"הלילה חי מאד מאד, ומחר לא צריך לקום לעבוד. ברדיו מרכלים ומדברים וגם שרים, זה אמנון פאר ופרלמנט של חברים... אז חאלס הסברים וקשקושים, חבל על כל דקה כי הלילה חי מאאאד".

לאחר הזמריר המורכב והמפעים, הופיע קולו של השדרן המבוגר פאר, כשהוא מלווה בחבורה של אורחים וחברים המרכלים, מלהגים, ועסוקים בנושאים חשובים כמו 'לילה לבן עם ירמי קפלן' ופסטיבל כלשהו.

הדקות חולפות, השדרן ממשיך ללהג, ולאט לאט מתחזקת התחושה כי מבחינתם של קבוצת אנשי הבידור היושבים סביב שולחן השידור לא ארעה, שעה קלה קודם לכן, טרגדיה לאומית בבאר שבע. עשרות אלפים, שעם בוקר יהפכו למאות ומליונים, של יהודים מסתובבים ברחובות הלומי צער וחוסר אמון, חרושת שמועות מוטרפת סובבת סביב זהותו של הרוצח הנתעב, ומנקודת הראות של קבוצה מסויימת באזורים מסויימים בארץ, מדובר, כפי הנראה, בעוד איזושהיא ידיעה איזוטרית בחדשות השייכת לציויליזציה אחרת, לא מקומית, לא עדכנית.

הקוריוז העצוב הזה מוכיח, לא בפעם הראשונה, כי במדינה זו חיים [עדיין] שני עמים בשתי מדינות. בעוד ש'במדינה החרדית' הרחוב כואב את הרצח שפצע את הלב הקולקטיבי של כולם, וגופי המדיה החרדית עסוקים כולם זה שבוע רק בענין זה, עסוקה חבורה של אנשים 'במדינת תל אביב' ב'דבר האמיתי': חגיגת מוזיקה מרכזית המתרחשת ב'לילה חי מאד' המשודרת בתחנת הרדיו הממלכתית, השייכת כדאי להזכיר, לכולנו.

ברח לו השטרסלר

לפני שנים לא ארוכות האזנתי לתכנית אירוח בגלי צה"ל בה השתתף האמן והפסל יגאל תומרקין. המראיין היה העיתונאי יאיר לפיד ששוחח עם האמן זוכה פרס ישראל על חייו, תכניותיו ויצירתו. התכנית, צריך להודות, היתה מרתקת ושאלותיו של המראיין היו מחכימות ומעוררות.

בסוף השעה הראשונה העלה לפיד סוגיא עדינה, שהטרידה אותו לדבריו, שנים: "הגד לי תומרקין, ילדים עולים לך על הפסל ומשחקים עליו [האנדרטה בכיכר רבין למשל]. אתה שבע רצון מכך, אתה שווה נפש או שמא זה מכעיס אותך"?

תומרקין לא היסס וענה בתיעוב: "אתה יודע אלו ילדים מטפסים לי תמיד על הפסלים? הדוסים הקטנים, ילדים חרדים, שחורים, זה מגעיל אותי. כל הזמן הם משחקים לי על הפסלים שלי". אנחת רווחה נשמעה מפי לפיד והוא אמר בערך כך: ארבעים דקות אני מראיין אותך יגאל, ואני מחכה מתי כבר יברח לך משהו רע על חרדים. אנו משוחחים על נושאים שונים, אמנותיים וחברתיים, וקללה אחת עדיין לא יצאה מפיך. בכנות, חששתי שמא ארע לך משהו. כעת הכל בסדר.

הסיפור הקצר והלא חשוב הזה גירה את זכרוני האפיזודי השבוע, כשקראתי כי פרשן הכלכלה של הערוץ השני נחמיה שטרסלר, האשים [שוב] את החרדים בכל מחדלי הכלכלה של מדינת ישראל.

מפאת כבוד אחי החרדים, אני נמנע מלחזור על דברי ההבל של ה'פרשן', אך עם זאת שתיקתה של מנחת החדשות שהקשיבה בסבלנות לדבריו המקוממים של שטרסלר, וחוסר תגובה חרדית הולמת מביאים אותי לנסות ולהגיב ברוח דבריו של לפיד: באמת שטרסלר, כבר שבוע שההפגנה מתפתחת, צוברת תאוצה, תופסת את סדר היום הציבורי, ומפיך לא ברחה מילה רעה על החרדים. כעת הכל בסדר.

לא בבית ספרנו

הסוציולוג, פרופ' ע.א יקירי. כמו עוד מאמרי פובליציסטיקה רבים גם אתה מעלה את שאלת מקומם של החרדים במאבק החברתי המתפתח ברחובות. ואמנם, מלבד דמויות שוליות [כמו הזמרים לפידות ודביר] הרחוקות מהמיינסטרים החרדי, הצעיר החרדי אכן לא משתתף כמעט בצעדי המחאה הדורשים צדק חברתי, סוף לקיפוח וכו'. מדוע זה כך? האם החרדים לא סובלים מיוקר המחיה, ממחירי הדלק, היטלי המסים וכן הלאה?

והתשובה פרופ' חביב כך נדמה, נעוצה בסמנטיקה של גופי המדיה החרדיים. עמודי השער וכותרות החדשות בעיתונות היומית ובאתר האינטרנט החרדי הגדול בעולם, לא עוסקים בימים האחרונים במחאה.

המדיה החרדית, למרבה ההפתעה, היא הגוף האובייקטיבי היחיד עדיין במדינת ישראל, כשהמשתנה הוא השאלה הכלכלית. הדיווחים עניניים, קורקטיים, ונטולי היסטריה וצבע. כשצרכני תקשורת שואבים ידע אמין, תקף, ובלתי מוטה, אין להתפלא שההתנהגות של המגזר הגונה, שפויה, ונורמטיבית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!