דרעי ייבחן רק בעיני המצביעים // אבי בלום

היסוד הנפשי

איש גדול בתורה ורב בשנים גם מיתר חבריו למועצות חכמי וגדולי התורה, ניפק לפני מספר שנים את אחת מהאמירות הערכיות בנוגע לעסקנות הפוליטית – ככל שערכים ופוליטיקה יכולים בכלל ללכת ביחד, שלובים זה בזה.

כשהוצגו בפניו נתונים ערוכים ומגמתיים נגד נציג ציבור, הוא ביקש להרחיק מהתנועה דווקא את המתעד ולא את המתועד. להיכשל – עלול כל אחד, הסביר מרן הגראי"ל, אבל ללכת ולהכפיש את השני, להוציא נגדו הקלטות ולהלבין את פניו – זו כבר שחיתות פנימית מובנית שאינה מאפשרת כהונה ציבורית.

הדברים הנוקבים הללו, יפים גם לפרשת ההקלטות שמלווה אותנו מאז השבוע האחרון, וזכתה השבוע להתייחסות פומבית ראשונה מפיו של המוקלט, יו"ר ש"ס אריה דרעי. המקליט עצמו, או ליתר דיוק בן השיח שנחשד בכך, וכבר הספיק להכחיש ולהגיש תלונה ומכתב אזהרה (שמופנה, ולא בכדי כנראה, לכל מאן דבעי), הרב יעקב כהן, טרם דיבר בציבור. מסרים של פיוס שהועברו ליו"ר התנועה, טרם נענו וניתן להבין גם מדוע. במשך מספר חודשים הכחיש הרב יעקב את השמועות על קלטות שמסתובבות. כשהתפרסמה לבסוף ההקלטה, הוכלמו גם פני המקליט-המכחיש, אולי אף יותר מהמוקלט.

דרעי, הוא זה שדיבר לראשונה, בישיבת התנועה, והפתיע אפילו את מקורביו. התקשורת כונסה בעילה רשמית של הכרזה בסוגיית מרכולי השבת ומינוי הפקחים מטעם משרד הפנים, אולם דרעי הפתיע עם התייחסות רשמית ראשונה להקלטות המביכות. התזמון לא היה מקרי, עם נחיתתו בארץ של נשוא הרכילות, רבה של ירושלים הרב עמאר. דרעי התנצל-התנצל-התנצל (בפני הגרש"מ עמאר, ח"כ יעקב מרגי וכל מאן דשמע...) ומעבר לזה הוא לא מתכוון להוסיף מילה. היה לו די והותר, וגם לנו.

אם נעשה אנלוגיה בין דברי ראש הישיבה הישיש בבני ברק למציאות המשפטית, הרי שניתן לומר כי דרעי טען שלדבריו בשיחה לא היה "היסוד הנפשי", של עבירת הזלזול בגדול בישראל. אם שיחותיהם של חברי הכנסת החרדים היו מוקלטות, דברים דומים היו נשמעים בחלחלה על אישים תורניים מגוונים. הסאב-טקסט של דרעי היה, שאי אפשר להפוך תוכן של שיחה פנימית, לזלזול פומבי בגדול בישראל. ימים וסקרים יגידו אם הטיעון הזה שכנע גם את המצביעים.

טיעון היעדר היסוד הנפשי של כוונת מכוון לביצוע המעשה, רלוונטי לא רק למישור הציבורי, ותקף בימים אלה גם במישור המשפטי. הכתבה המרתקת והייחודית עם עו"ד וינרוט ב'עובדה' (שווה צפייה אחרי סינון כדבעי בשרתים הכשרים למהדרין) שיקפה כמה יסודות נפשיים-פסיכולוגיים של בני הזוג נתניהו, אך טמנה בחובה גם את הטיעון המשפטי המסתמן של ראש-הממשלה. וינרוט סיפר שם, כביכול בדרך אגב, שהעניק לנתניהו בשעת מעשה חוות דעת משפטית שמאפשרת קבלת מתנות. העניין הפעוט הזה, לכאורה, עומד בבסיס טיעוניו של ראש-הממשלה בתיק 1000 – ומבסס את גרסתו שלמעשיו לא היה יסוד נפשי של כוונת מכוון לביצוע העבירה.

בכמה סיבובים משפטיים של וינרוט בשנות השיא שלו כפרקליט (נבחרי) המדינה, הטיעונים הללו חילצו בשלום כמה וכמה אישי ציבור. מאיר שטרית יצא זכאי בגין טיעון דומה מכתב האישום שהוגש נגדו בפרשת חשבוניות ההסתדרות. גם אהוד ברק שנחלץ בשעתו מפרשת העמותות, הסתמך בין השאר על כך שהפעולות נעשו על סמך חוות דעת משפטית מתירה. הנורמות מאז, הלכו והוחמרו, כמו בתחומים אחרים שמושתקים בעיתונות החרדית – וכל שניתן לומר בעניינם הוא, שבעטיים הלכו לעולמם (הציבורי) כמה וכמה שדרנים עוינים. כפי שהיסוד הנפשי של דרעי ייבחן רק בעיני המצביעים, כך טיעוניו של נתניהו יעמדו לבסוף למבחן החוקרים והפרקליטים.

דם במים



יום חמישי שעבר, בשעה שמונה. יו"ר הקואליציה ח"כ דוד ביטן שסועד דרך קבע ארוחות בוקר, צהריים וערב באולפנים ומנשנש חטיפים, בין לבין, בראיונות נוספים לערוצים השונים, עלה לשידור (בתוכנית פילפוליטיקה, בהגשת יעקב ריבלין והחתום מעלה), והופתע בשאלה שהוא לא מורגל בה.

ציטטנו בפניו שר בכיר בליכוד שאמר לנו בשיחה סגורה כי ההגנה על ראש הממשלה תיפסק ברגע שיוגש כתב אישום. ביטן שמריץ את החוק המבקש להגדיר כל הקלטה ללא אישור הצד השני לשיחה כ"האזנת סתר" אסורה, ניסה לדלות מידע באשר לזהות הפיגורה – ולא נענה.

חלפו כמה שעות, ובכיר שרי הליכוד, לפחות בעיני עצמו, השר ישראל כץ, השמיע אמרה שעד לפני שבועות ספורים, שר בליכוד שהיה מעז להעלותה על דל שפתיו, היה נדון לתגובה בסגנון לו זוכות עוזרות הבית בבית ראש-הממשלה (לכאורה, לפי כתב התביעה של המועסקת החרדית האחרונה).

"נתניהו הוא לא ראש-ממשלה שנוצר סביבו קונצנזוס לאומי. היו מנהיגים בעבר שהייתה סביבם הסכמה רחבה יותר", אמר השר ישראל כץ. אחריו דיבר גם השר לביטחון פנים גלעד ארדן שסירב, אם כי בעצימות נמוכה, להצטרף למסע הציד נגד המפכ"ל אלשיך – שהגיב בעצמו, בעוצמה.
כאשר קול אורלוגין יקרא חצות והמלצת המשטרה, בעתה או מזורזת, בעקבות חקיקה חפוזה, תיפרש על פני גיליונות העיתונים, הקולות הללו רק ילכו ויתעצמו, יוסיפו ויהדהדו. כל שר שהושפל על ידי נתניהו וחושב להיבנות בלכתו – יידה אבן אחר הנופל, ייתן עוד בעיטה בדרך למדרון.

אמור לי מי תומכיך ואומר לך מיהם מתנגדיך. רשימת המתייצבים להגנה אוטומטית על משפחת המלוכה, מלמדת יותר על קאדר הנעדרים, המתחמקים והממתינים ליום פקודה. בראיון ל'עובדה' תיאר הפרקליט-פסיכולוג עו"ד יעקב וינרוט איך בפעם הקודמת, כשגורלו הוכרע בהקראת המלצת היועץ המשפטי לממשלה, נותר ביבי לבדו. הוא ועורך דינו.

ההרגשה בקדנציה הנוכחית היא שהבדידות הזאת התעצמה שבעתיים. בשנות התשעים התמודד נתניהו אחרי שהות של כשנה על כס ראש הממשלה והתחושה הייתה שצריך לתת לו צ'אנס פוליטי, בטרם תיגזר עליו הכרעה משפטית. אחרי יותר מעשרים שנה ולמעלה משמונה שנות כהונה רצופות בראשות הממשלה, האווירה במערכת הפוליטית היא, שהאיש מיצה ומוצה. איש לא יזיל דמעה בלכתו או ינוד למר גורלו.

בדד אלך

הבדידות של נתניהו ניכרת לא רק בזירה הפוליטית אלא גם ברמה התפקודית. לשכתו כולה אפופת חקירות עבר, הווה ועתיד. השהות בקרבתו הפכה לעבודה באזור סכנה. עורכי דינו, מקורביו, אנשי לשכתו ועוזריו, צועדים בסך אל חדרי החקירות. חלקם נחלצים כששיניהם בעורו (של ביבי) ונמלטים ממאסר אחרי סגירת עסקאות טיעון על חשבונו. אחרים שצועדים עמו עשורים רבים, עדיין שומרים לו אמונים.

קשה לראות פוליטיקאי, גם שחיין במים עמוקים כבנימין נתניהו, שנחלץ ללא פגע ממלתעות שסוגרות עליו מכל הכיוונים – כאשר סביבו חגה עדת כרישים ואף לא ימאי אחד לרפואה נראה באופק. הכרישים הפוליטיים מריחים דם ומתחילים לנגוס בבשר. התחושה במערכת הפוליטית היא שהפור נפל וכתב אישום יוגש, גם אם בעוד כשנה פלוס. השאלות היחידות הן, מה תהא רמת ההאשמות במישור הפלילי, ומה תהא התוצאה במישור הציבורי.

אם היועמ"ש לממשלה אביחי מנדלבליט לא יקבל את המלצת המשטרה המסתמנת להגדיר את תיק 1000 כתיק שוחד, ויסתפק רק בסעיפי הסל של מרמה והפרת אמונים, הביטנים והאמסלמים ימשיכו לדרוש את הישארותו של ראש הממשלה – מרובה התיקים, ולא רק הפוליטיים. לא בטוח ששרי הליכוד שממתינים על הקווים, יוסיפו לסבול בדומייה.

כאשר מוסיפים לכל הסלט הזה את המטבל של חקירת הצוללות – במסגרתה יועציו האינטימיים ביותר ננעלים בחדרי החקירות, החששות (או הציפיות, תלוי בעיני המתבונן), רק הולכים ומעצימים. בליכוד חשים זאת, גם בקרב השותפים הקואליציוניים שלא תלויים כשריו בחסדיו - ולפיכך חשים הרבה יותר בנוח בממשלה.

עד שיוגש כתב אישום הדרך ארוכה. המלצת משטרה (שעל פי מקורות משטרתיים, תקדים כל חקיקה אפשרית מגבילה), תגרור לאחריה החלטת יועמ"ש על הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע – מה שצפוי להימשך לפחות שנה תמימה מהיום. בשנה הזאת, נתניהו רק ילך וידעך, יוסיף וייחלש. אין מי שמבין זאת טוב ממנו, ומכאן נובע רצונו, המאוד לא כמוס, ללכת לבחירות, טרם הבשלת החקירות.

סיבוב מסוכן

במציאות השבירה הזאת, קשה להבין איך חברי הכנסת החרדים מתעסקים בזוטות כמו קרב-רב על תפקיד סגן יו"ר הכנסת ומלחמות הקלטות. אפילו אופטימיסט מושבע כדוד ביטן שכל העברת הצעת חוק בקריאה טרומית, שקולה בעיניו כנדוניה של בת הגביר, הודה השבוע בפה מלא שבנושא הגיוס – אין תזוזה.

ההצעה להחיל את פסקת ההתגברות באופן פרטני על חוק הגיוס בלבד, נדחתה על הסף על ידי משה כחלון, שטוען כי לא התחייב לכך במסגרת ההסכם הקואליציוני. העת להחתים הייתה אז, כשכחלון ייחל לסל כלים מלא-מלא לפתרון מצוקת הדיור, ולצורך כך גייס את כל משאביו. אבל לא בוכים על חלב שנשפך, אם כי על דיו שניגר כדם בהחלט אפשר לתת את הדין, כפי שהוכיח השבוע הקצין החרדי יהודה גליקמן.

שתי אפשרויות, ושתיהן לא משהו, עומדות לפני חברי הכנסת החרדים. האחת, העברת פסקת ההתגברות ושימור החוק שנפסל. האחרת, העברת חוק מתוקן וגלגולו מחדש לפתחו של בג"ץ, שמן הסתם יפסול אותו שוב בשל פגיעה בערך השוויון. הסכנה באופציה השנייה שהועדפה בתחילה על ידי כמה מח"כי יהדות התורה היא שאין כל ודאות שההליך בבג"ץ יימשך כשנה ומחצה. בהסתמך על פסיקות העבר עלול בג"ץ להכריע במהירות, ולפסול את החוק בתוך כשלושה חודשים מיום אישורו במליאה. המשמעות תהיה – הליכה למערכת בחירות שסוגיית הגיוס עומדת במרכזה.

כבר נוכחנו לראות לפני שתי קדנציות מה קורה כאשר חקיקת הגיוס נגררת עד לישורת האחרונה. יאיר לפיד שלא שכח מה זה להיות ייעודי, מחכה באותו סיבוב ומפזר מסמרים ושמן על הכביש. כל יום שעובר ומקרב את מועד הגשת כתב האישום נגד נתניהו, מאיץ את הגעתנו לאותו סיבוב מסוכן.
נכון להיום כל הדרכים לתיקון החוק – חסומות. כחלון מסרב להרים יד בעד פסקת ההתגברות, ליברמן מעדיף את פסקת ההתגברות ומסרב לניסוח מתוקן של חוק גיוס מעודכן שיציג אותו כמי שנכנע לדרישות החרדים עוד יותר מקודמו יעלון. היה לו די והותר מהעובדה שבתקופתו הוחלו תקנות עדיפות.

המשלחת של גפני וליצמן לכחלון השבוע, לא השיגה את מטרתה, לעת עתה, אולי גם בשל העובדה שניתן פומבי לפגישה עצמה וגם לתוכנה. מי שלא הצטרף למשלחת היה יו"ר ש"ס אריה דרעי שסבור שההליך מול כחלון צריך להתנהל אחרת. הוא הציע השבוע לא לשלוח למשרד האוצר חברים מהמליאה ומשולחן הממשלה, אלא לשגר את אריאל אטיאס שיסביר לכחלון "ככה שהוא יבין", שהליך תיקון מזורז ללא פסקת הגבלה, עלול להביא לפסילה מהירה של בג"ץ ומיקוד מערכת הבחירות בסוגיית הגיוס – מה שישרת במישרין את היריב הגדול על קולות המרכז, יאיר לפיד.

שאלת היסוד הנפשי רלוונטית אם כך גם לכחלון. אם "הכייס המנומס", כפי שכונה בעבר על ידי חבריו בליכוד, אכן מעוניין לקדם חקיקת גיוס, כי אז ההסברים יפלו על אוזניים קשובות. אלא שישנה גם ההיתכנות שכחלון, בדרכו, מעוניין להגיע לבחירות מעמדת האיש שלא נתן לחרדים את מבוקשם – ולכך יש להגיב בהבהרה ברורה ולא בהסברה נעימה.

דרעי סבור שאת המגעים מול כחלון יש להפסיק ולנהל מעמדת שתדלנות. "כחלון הורגל שכל מה שהוא מבקש בקואליציה הזאת – מתקיים. הוא צריך להבין שגם לנו יש קווים אדומים ולקדם עבורנו את פסקת ההתגברות לחוק הגיוס. צריך להתחיל לדבר, גם איתו, בשפה הרבה יותר ברורה, בנחרצות ולא בשתדלנות", אומר יו"ר ש"ס אריה דרעי.

איך אתה יכול ללכת עד הסוף, כאשר הליכה על הסף עוד עשויה להוביל לבחירות – בשעה שש"ס מתנדנדת על אחוז החסימה, שאלתי.

"אדרבה, שייעשה בירור", השיב דרעי במשפט קצר. אדרבה, תן בליבנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!