מי הקליט ומי הדליף: יעקב ריבלין עושה סדר

שני אנשים רמי דרג במדינת ישראל קמים כל בוקר ושותים עם העיתונים והקפה הראשון, שתי כפיות של רעל עכברים. הם נפגשים בדרך כלל בימי ראשון בבוקר בישיבת הממשלה ומחליפים מבטים של שותפים לסבל שלא יודעים רגע אחד של שקט וקורת רוח. אין להם יום שקללתו אינה מרובה מקודמו. ושניהם, כולל גם סביבתם הקרובה, שואלים בשקט את עצמם האם הם מתקרבים לקו השבר הנפשי שיאלץ אותם להרים ידיים ולהודיע על פרישה סטייל אהוד אולמרט. האיש שהיה פעם ראש ממשלה ויום אחד התייצב מול המצלמות ואמר: אינני יכול יותר. עשרים שנה קודם לכן עשה זאת מנחם בגין כמעט באותן מילים. ללמדך שגם לברזל המחושל ביותר יש את נקודת השבר שגורמת לו להתקפל.

מבין השניים, נתניהו הוא המחושל יותר. בניגוד לדרעי שברקורד שלו יש כבר שתי פרישות - האחת כפויה (בשנת תשנ"ט) והאחת מבוימת (לאחר פרסום הקלטת הידועה במערכת הבחירות האחרונה), נתניהו הלך רק פעם אחת הביתה, וגם זה רק לאחר תבוסה מבישה בקלפי. במצב הנתון הוא לא ילך אפילו אם המשטרה תעביר ליועץ המשפטי סיכום חקירה קטלני. נתניהו הוא מסוג האנשים שגם אם בניין שלם קורס עליהם ורק רגל אחת שלהם מבצבצת מבין ההריסות הם ממשיכים לנענע בה. הוא ימשיך להיאבק עד הנשימה האחרונה.

מה גם שאין לו כל ברירה אחרת. הוא למד את הלקח של אולמרט שפרש מראשות הממשלה עוד לפני שהורשע, ואז, ללא חומות המגן של המעמד הרם (רק ראש ממשלה יכול לברוח כל שבועיים לחו"ל, לביקור מדיני חשוב, ולהתיש את גורמי החקירה והפרקליטות) הגיע בתוך שנה לשטיפת כלים בכלא מעשיהו. את נאום האיני פורש או אינני יכול יותר הוא יישא, אם בכלל, רק לאחר תוצאות הבחירות הבאות או לחילופין ביציאה מבית המשפט העליון לאחר דחיית הערר על ההרשעה שלו במחוזי.

אצל דרעי תמונת המצב שונה לחלוטין. פרישה מהחיים הפוליטיים לא תסבך אותו מבחינה משפטית כמו נתניהו אלא ההפך. התיקים נגדו קלושים ורופפים, אלמלא היה איש ציבור במעמד של שר וראש ממשלה, התיקים או שלא היו נפתחים או שנסגרים בכופר כספי מול פקיד שומה. דרעי בוודאי זוכר שבגל החקירות הקודם נגדו בשנות התשעים, עם תיקים כבדים פי כמה, הציע לו פרקליט צמרת בשמה של פרקליטות המדינה לפרוש מהחיים הפוליטיים בתמורה לסגירת התיקים. הוא סירב וכל היתר היסטוריה. היום, אם רק היה מצייץ שהוא מוכן לכך, הוא היה חופשי כציפור דרור ומשתחרר מהכיסא החשמלי המופעל עליו הוא יושב.

עוד לפני פרשת הקלטת האחרונה שהתפוצצה השבוע היו גורמים בש"ס ובסביבתה שחשבו שכך יעשה, שהרי חייו בפועל כבר אינם חיים. יורדים לחיי רעייתו כדי לפגוע בו (נאום דרעי השבוע), כל שבוע מוצאים לו חקירה חדשה. זה חיים זה? כל חיי הכבוד והשררה של משרת השר ויו"ר התנועה לא שווים עשרה אחוז מהגיהינום אותו הוא עובר.

דרעי כנראה קלט שיש המצפים שזה מה שהוא יעשה בזמן הקרוב. לפיכך הוא כינס את כל נציגי ש"ס בשבוע שעבר ונשא בפניהם נאום לוחמני ביותר. הוא טען שמנסים לחולל נגדו הפיכה והבטיח שהיא לא תצלח. לוותיקי התנועה הזכיר הנאום את נאום ה"אני לא פורש" של שנת תשנ"ט. דרעי אז צדק מאוד. הוא לא פרש. הפרישו אותו. היום אין בהנהגה הרוחנית של ש"ס מי שמעוניין בכך. מקורבי דרעי אומרים שאם הוא לא היה חושש לעתיד התנועה הקדושה ואם היה רואה מישהו שמסוגל להחליף אותו, הוא אכן היה פורש. למה לו כל הצרות האלה?

בנאום הלוחמני של השבוע שעבר דרעי לא נקב בשמות החותרים נגדו אבל עצם הביטוי הפיכה מלמד שמדובר על אנשים מבפנים. כשמנסים להפיל שלטון מבחוץ זו מלחמה עם ישות זרה. הפיכה מתבצעת רק בעיר הבירה או בארמון המלוכה עצמו. אם דרעי היה מתכוון לאלי ישי בלבד הוא לא היה מדבר בלשון הווה. ישי בחוץ כבר שנתיים והיכולת שלו לחולל מהפכים פנימיים בש"ס היא אפסית.

מחוללי ניסיון ההפיכה שבשמם לא נקב הם ככל הנראה אנשי יוזמת השלום הספרדי שכל מטרתה, כפי שהוכח כאן בשבוע שעבר, הייתה לערוף את ראשו באמתלה של איחוד המחנה הספרדי. התוכנית הייתה עולה יפה אלמלא שבצד השני קצת מיהרו והעלו דרישות מוזרות שאין הדעת סובלתן.

דרעי מיהר לחגוג על כישלונם בנאום הלא פורש של השבוע שעבר. הוא לא ידע שמתנגדיו, ולא אלה שקשורים דווקא לאלי ישי, יפעילו נגדו מנהרת נפץ חמשה ימים לאחר מכן. למי שלא עקב אחר החדשות השבוע נספר שמדובר בקלטת של שיחה בינו לבין הרב יעקב כהן, הבן של, בה מתח דרעי ביקורת חריפה על ראשל"צ לשעבר שמתגורר היום בצפון ירושלים. מפני כבוד התורה לא נספק פרטים נוספים על תוכן השיחה.

דרעי ידע על קיומה של המנהרה הזאת לפני כחודש וחצי (העיתונאית שרה רוט רמזה עליה מספר פעמים) אך השתעשע בתקווה שהאיש שחפר אותה לא יאפשר להפעיל אותה מחשש שהוא עצמו ייפגע. ההערכה שלו הייתה מוצדקת בחלקה. ההקלטה אכן פגעה קשות בבן השיח השני, שהצטייר כמי שמקליט שיחות ומעביר אותן לגורמים שפוגעים בש"ס ובעקיפין גם במועצת החכמים. מה שדרעי לא ידע זה שהשיחה הועברה לגורמים אחרים שכנראה לא היה אכפת להם לפגוע גם במעביר ובלבד שראשו של דרעי יונח שוב תחת הגיליוטינה.

השיחה התקיימה לפני כחמישה חודשים. הרקע לשיחה היה נסיעה משותפת במסוק של מרן הגר"ש כהן והגרש"מ עמאר לעמנואל. הייתה זו ראשית ההתקרבות בין שני האישים בתיווכו של הרב יעקב כהן. הקירוב לא נתקל בהתנגדות של דרעי, שבעצמו פעל למינויו של הגרש"מ עמאר לרבנות ירושלים, אך הוא רצה להזהיר את בן שיחו לבל ירחיק לכת יותר מדי לטעמו. בתוך דברי האזהרה הושמעו משפטים שאם דרעי היה יודע שייצאו לרשות הרבים הוא היה מעדיף לחתוך את לשונו קודם שיאמר אותם.

השיחה הוקלטה והחלה להסתובב בחוגים שאינם ידועים כאוהדיו הגדולים של דרעי. בסביבתו של דרעי מעריכים כי ההקלטה הועברה לתקשורת על ידי יהודי המלומד בניסים והמקורב לאדם עם חזון משיחי. להערכה זו אין ביסוס משפטי והיא מבוססת כנראה על הקשרים שהחלו להירקם בין הרב יעקב כהן לאותם חוגים. המטרה של הרב כהן הייתה כנראה לשם שמים: לקרב בין הלבבות ולהשכין שלום. אותם חוגים ניצלו את היוזמה התמימה למטרות אחרות.

החידה שלא תיפתר לעולם היא מי העביר את הקלטת לערוץ השני. כשם שלא נפתרה עד היום השאלה מי העביר להם את הקלטת של מערכת הבחירות בה נשמע מרן הגר"ע יוסף מעלה תהיות קשות האם להחזיר את דרעי להנהגה. מה שכתבי הערוץ הסכימו לחשוף זה שהיא הוקלטה, לטענתם, על ידי הרב יעקב כהן והועברה על ידו לגורמים שהעבירו להם. אמירה נחרצת זו נועדה לאשר שאין בפרסום ההקלטה עבירה על חוק האזנות הסתר האוסר על שימוש בהאזנות לשיחות של אחרים. אחד מסעיפי החוק קובע שאין צורך שמשני עברי הקו יידעו שישנה הקלטה. די בכך שצד אחד מקליט כדי לאפשר לו להעביר את ההקלטה לצד שלישי. במקרה זה, לטענת אנשי הערוץ, ההעברה לצד שלישי הייתה בידיעת המשוחח ומכאן הרשות לצד זה להעביר להם. מי שמכיר את המערכת המשפטית המסודרת של הערוץ השני יודע שהם נזהרים מתביעות דיבה והאזנות סתר. וכאשר אלו מוגשות נגדם הם בדרך כלל יוצאים כשידם על העליונה.

בסביבתו הקרובה של הרב יעקב כהן דוחים בתוקף את ההאשמות. לטענתם כבוד הרב הוא טכנופוב ידוע. כלומר: אחד שלא בקי כלל בטכנולוגיה. "כשהוא רוצה להחליף צלצול בטלפון הכשר שלו הוא מתקשר אלי שאסביר לו איך עושים את זה", שח לנו אחד ממקורביו. "אין לו בטלפון שום פונקציה של הקלטת שיחות וגם אם הייתה לו אין לו מושג איך עושים את זה", אומר המקורב. הזכרנו לו שיש אופציה אחרת - הטלפון היה על רמקול ועל השולחן עמד מכשיר הקלטה שגם רבנים יודעים להפעיל בלחיצה פשוטה. "לא היה ולא נברא", הוא עונה בנחרצות. גם את האפשרות שהשיחה הועברה למצב ועידה המאפשר לצד שלישי להאזין הוא דוחה בתוקף רב.

הקייס המרכזי של מקורבי הרב כהן הוא הטיעון שלא יתכן שמי שבעצמו נפגע מהפרסום הוא שיעשה זאת. ואכן אין ספק שהוא נפגע מכך. הקלטה ופרסום של שיחה אישית מאוד היא צעד שגם החסיד הנאמן ביותר בביתר עילית וברחוב הקבלן לא יראה אותה בעין יפה. במיוחד כאשר יוצאים דברים שיש בהם פגיעה בגדול בתורה. קייס נוסף: הרב לא יעשה לעולם דבר שיש בו כדי לפגוע בתנועה הקדושה שמו"ר אביו (מרן הגר"ש כהן, י.ר.) עומד בראש ההנהגה הרוחנית שלה.

אז מי הקליט ומי העביר? הנה ההסבר הרשמי שנשלח לכל כלי התקשורת (בצירוף מכתב אזהרה של עורך דין המאיים לתבוע כל מי שיאשים את מרשו בביצוע ההקלטה) מטעמם של מקורבי הרב כהן. "הרב מעולם לא הקליט שיחות ואף אינו יודע לעשות זאת. נבדקת האפשרות כי טלפון חילופי ששימש את הרב קודם לכן הקליט שיחות באופן אוטומטי ושמא כשהוחזר למעבדה הוצאו ממנו חומרים פליליים והופצו על ידי גורמים מרושעים החפצים לפגוע בתנועה. אנו נגיש תלונה במשטרה בדרישה לחקור את מקור ההקלטה וההדלפה". ואכן, בצהרי יום רביעי השבוע הוגשה התלונה למשטרת ישראל. האם העיתונאים סגל ושרקי שפרסמו את הקלטת צריכים להכין ביגוד וציוד אישי לתא המעצרים של מגרש הרוסים? אנחנו לא ממש בטוחים.

תהיה זהותו של המקליט והמעביר אשר תהיה, עיתוי הפרסום בוודאי נבחר בקפידה. שיחה שהוקלטה לפני מספר חודשים לא יוצאת ביום שחור אחד בלי שלמפרסם תהיה סיבה עכשווית טובה מאוד לכך. קשת ההשערות כאן היא נרחבת. מתגובה על נאום ניסיון ההפיכה של השבוע שעבר ועד לתעודת הפטירה הרשמית של יוזמת השלום הספרדי שהונפקה לפני שבועיים. למקורבי דרעי יש השערה שעל פניה נשמעת הגיונית יותר. בשבוע שעבר פרסם עמיתנו העיתונאי יוסף יצחק אליטוב על מפגש של פעילים עם השר דרעי שבמהלכו נאמרו דברים חמים ביותר על הגרש"מ עמאר. ציטוט: "מה אתם חושבים? לא כואב לי על מה שקורה עם רבה של ירושלים רבי שלמה עמאר? הוא חלק מההנהגה שלנו. בשר מבשרנו. חייבים לשתף פעולה יחד. גם כלפי שמיא. אם לא נפעל לעשות שלום בציבור הספרדי איך נזכה לסיעתא דשמיא?".

לדברי המקורבים, הפרסום השבוע נועד לסכל את המשך ההתקרבות בין דרעי והגרש"מ עמאר. הם טוענים שבבית שבשכונת גבעת המבתר מסתובב פעיל תנועה שהודח ונשבע בשעתו לחסל את דרעי. להערכתם, הנ"ל שכבר התמחה בהעברת הקלטות לתקשורת החילונית עשה זאת גם עכשיו (בחודשים האחרונים פורסמו כמה ציטוטים של גורם מסוים ששוחח עם ח"כי ש"ס והוציא מהם דברי ביקורת על דרעי. המקורבים טוענים שמדובר באותו האיש ובאותן שיטות). לטענתם הוא החליט לטרפד את המשך ההתקרבות על ידי פרסום הקלטת מלפני מספר חודשים בה מתח דרעי - בשיחה סגורה עם מי שחשב שהוא ידיד שלו - ביקורת על הראשל"צ לשעבר. אם זו הייתה המטרה היא כמעט הושגה במלואה.
מאחר ופרסום הקלטת יצא לפי החשד ממקורבי הבית בגבעת המבתר היה מי שהחליט להחזיר מלחמה שערה באותה מטבע. ביום שלישי השבוע פורסמה, ושוב בערוץ השני, קלטת עם דברים שאמר מרן הגר"ע יוסף על רבה של ירושלים כחודשיים לפני פטירתו. נאמנים למסורת הזהירות מפגיעה בגדולי תורה לא נצטט משם מילה וחצי מילה. הקורא שלא שמע יכול להבין מאליו שלא מדובר במחמאות.

אם אכן הקלטת השנייה יצאה מחוגי ש"ס (מה שלא סביר שאירע), מדובר בטעות חמורה. מצד אחד הם טוענים שפרסום השיחה בין דרעי והרב כהן נועד לקטוע את מהלך ההתקרבות בין הגרש"מ עמאר לש"ס. מצד שני הם מפרסמים קלטת שמוחקת לחלוטין כל סיכוי שבעולם להתקרבות עתידית. כנראה שהגיעו למסקנה שהקרע ממילא לא ניתן לאיחוי ואפשר להפעיל את נשק יום הדין.

הצד השווה לכל הקלטות של מלחמות היהודים בש"ס הוא נבזות ועזות מצח. מפיצי הקלטות מוציאים דברים מהעיתוי והקונטקסט בו נאמרו. כאשר מרן הגר"ע יוסף אמר דברים קשים על דרעי זה היה בזמן שהאחרון היה בגלות ומרוחק ממנו. שנים לאחר מכן הם התקרבו ודרעי מונה ישירות על ידי מותח הביקורת עצמו לראשות התנועה. כנ"ל הקלטת של דברי הגר"ע על רבה של ירושלים. הדברים נאמרו בזמן הבחירות לרבנות הראשית כאשר הגר"ע יוסף הריץ את בנו יקירו הגר"י יוסף לתפקיד. מנגד הגרש"מ עמאר פעל לפי השמועות שהובאו לגר"ע יוסף, למען מועמד אחר.

הוצאת הקלטת השיחה בין דרעי והרב יעקב כהן היא מזן אחר ושייכת למדור השביעי של עולם החוצפה. שני אנשים שעמדו בקשרים הדוקים ביותר (הרב כהן הוא זה שעמד מאחורי המהלך של החזרת דרעי לש"ס ועוד יסופר) מנהלים שיחה חופשית על נושאים העומדים על הפרק. בשיחות מסוג זה אומרים דברים שבחיים לא יאמרו למיקרופונים. ייגע כל קורא בעצמו - האם בשיחות פנימיות עם בני משפחתו הוא לא אומר דברים שאוי ואבוי לו אם יידעו עליהם אנשים אחרים? אם כן הרי הוא מלאך שבטעות ירד לעולם השקר וצריך לחזור מיד לעולם האמת. בחיים הנורמליים אדם מדבר באופן חופשי עם חבריו ובני משפחתו בשיחות סגורות. הטעות של דרעי הייתה שהוא לא ידע מי חבר שלו ומי לא. על הטעות הזאת הוא שילם השבוע מחיר נורא.

ומדוע בכלל לשפוט על סמך דברים שנאמרו בשיחות סגורות ובחדרי חדרים מול מעשים שנעשו לאור יום? את הפיוס בין דרעי והגר"ע יוסף והפיוס של האחרון עם הגרש"מ עמאר כבר הזכרנו. בין דרעי לגרש"מ עמאר אין אולי חביבות מיוחדת אבל מעשיו של הראשון כלפי השני מהותיים הרבה יותר משיחה סגורה עם חבר זה או אחר. למי ששכח, דרעי היה זה שסגר את הדיל בין ש"ס לבית היהודי על בחירת הגרש"מ עמאר לרבנות ירושלים. קרוב לוודאי שהוא לא עשה רק לשם שמים. הבחירה בגרש"מ עמאר מנעה מאנשי 'יחד' לצרף אותו למועצת החכמים של התנועה החדשה והוציאה אותו מהחיים הפוליטיים. הגרש"מ עמאר ידע זאת ולקח את הבחירה שלו. דרעי מצידו שילם על כך מחיר משפחתי ומפלגתי יקר. שני רבנים חשובים, אחד בן משפחה והשני ידיד מנוער, לא דיברו איתו קרוב לשנה על כך שמנע מהם להתמודד על כס רבנות ירושלים.

בזה ובאבא

בבוקר שלאחר פרסום הקלטת יצא דרעי לביקור שתוכנן מראש בעיירת הקודש והמחלוקת נתיבות. איך הוא אסף את הכוחות לקום בבוקר מהמיטה ולהמשיך בעסקים כרגיל, רק הוא יודע. אולי בגלל שלא היה זה סיור שגרתי של שר פנים ברשות מקומית אלא חלק ממהלך שנועד להשכין שלום במוקד ספרדי שעומד בדרגה שנייה אחרי ירושלים ובני ברק. נתיבות היא מעוזם של מקובלים ורבנים בעלי השפעה אדירה על עשרות אלפי מאמינים. דא עקא שבגלל שועלים קטנים מחבלים כרמים לא תמיד שורר השלום בין החצרות ואוי לעיניים שכך רואות.

העימותים בין החצרות גלשו גם למערכת הבחירות. אם חצר פלונית תומכת במועמד אלמוני - חזקה על החצר השנייה שתתמוך במתחרה שלו. אם זה מזכיר לכם את הבחירות לראשות עיריית ירושלים אינכם טועים. זה אחד לאחד ועוד חמור יותר. ממילא, הצד שתמך במועמד המנצח גורף את כל הקופה מראש העיר הנבחר והמפסידים מקבלים מהרשות המקומית את השארית שבשארית.

דרעי לא יכול היה לוותר על הסיור הזה גם כשהראש שלו במקליטים ומוקלטים. הוא נפגש עם הרבנים לבית אבוחצירא, עם הרנטגן (רבי יעקב איפרגן) ועם בני משפחת הצדיק ומחזיק התורה הגדול רבי יורם אברג'ל ע"ה. במקביל נועד גם עם ראש העיר יחיאל זוהר וניסה ליצור מתווה של שלום בעיירה המסוכסכת.

בפגישה המשותפת הייתה לדרעי העצוב סיבה לקצת נחת. אומרים שהיה שם טקס של התרת קללות וכל כהאי גוונא, אבל האמת שלא זה מה שחשוב, המיסטיקה הזו בין כך מעניינת רק את תושבי הדרום ודומיהם. החלק החשוב יותר היה דברי התמיכה והעידוד שקיבל דרעי מהמקובלים ובפרט מהאדמו"ר רבי ברוך אבוחצירא. האחרון שיבח אותו במילים חמות במיוחד ואיחל לו את כל הטוב שבעולם.

המפגש היה סגור לתקשורת, ודוברות התנועה הוציאה לפרסום רק את דברי השבח. אבל נאמרו שם גם דברים אחרים שאף הם נעמו לדרעי אך משיקולים טקטיים פוליטיים הוחלט לצנזר אותם. הדברים התייחסו לאירוע האקטואלי של הקלטת שפורסמה ערב קודם לכן. הדובר היה רבי ברוך אבוחצירא שהתייחס ישירות למערכת היחסים בין הגרש"מ עמאר לדרעי. "רבי אריה עושה הרבה למען רבני ישראל. בגלל שהכניסו את העניין של הרב עמאר אני רוצה לומר שבלי הרב אריה הוא לא היה הרב של ירושלים. אני אז קראתי לרב אריה ואמרתי לו: חייבים למנות את הרב עמאר לירושלים. בהתחלה זה היה לו קשה בגלל התחייבות לאחרים. אבל אמר לי: אם אתה מבקש אני אעשה. והוא עמד בדיבורו. הרב עמאר שיהיה בריא יודע את זה. הוא בכלל פחד להתמודד, אז קראתי לו ואמרתי לו כבודו חייב להתמודד ובעז"ה הוא ייבחר וכך היה. אז לכן כל המשטינים והמקטרגים יהיו כאין וכאפס וכולם בטלים במאה אחוז".

ולשומעים נעם עד מאוד.

באה השמש

כמה שעות לפני פרסום הקלטת ניהל דרעי את ישיבת הסיעה השבועית הקבועה. מאחר ולא היה לו צל של מושג על הפרסום הקרב ובא (הוא קיבל בקשה לתגובה חצי שעה לפני השידור) הוא עסק בענייני היום והשעה דאז בלבד. הנושא המרכזי היה המשך ישיר לפגישה בשבוע שעבר עם הנציגים המוניציפליים והפתיחה הרשמית של מערכת הבחירות המקומיות.

דרעי נשמע לוחמני בעליל. הוא הכריז שש"ס תציב מועמדים לראשות העיר בכל מקום שזה אפשרי. "אלעד כי זו עיר עם רוב ספרדי. בית שמש (שיש בה רוב אשכנזי חרדי, י.ר.) בגלל שיש לנו שם ראש עיר מצוין שעושה רבות ומפתח את העיר. אנחנו נתמוך בו שם בכל הכוח. גם ברכסים (שם יש ממילא הסכם רוטציה, י.ר.) וגם בעמנואל" (מי בכלל רוצה להתמודד בעיירה מוכת האבטלה והסבל?).

מי שהאזין מרחוק לדברים והרגיש את עצמו בעננים הוא ראש עיריית בית שמש משה אבוטבול. פתאום הוא מקבל כל כך הרבה מחמאות. דומה שרק דרעי והוא עצמו ידעו על מה ולמה.

מספר ימים קודם לכן הכריז אבוטבול שאם דגל התורה תציב כמועמד מטעמה לראשות העיר את משה מונטג, הוא יפרוש לטובתו מהתמודדות. הצהרה זו חוללה מהומה רבתי בש"ס ובדגל התורה. בש"ס לא הבינו איך ראש עיר מטעמם מוותר על התמודדות בלי לשאול את ראשי התנועה. בדגל לא הבינו איך מישהו בתוך התנועה - במקרה זה מונטג - מגייס גורם חיצוני בקרב שלו מול עמיתו שמואל גרינברג. "מאבק פנימי בתוך התנועה סוגרים אצלנו ולא מבחוץ", אמר לנו אחד מח"כי התנועה.

אם המטרה של אבוטבול הייתה לזעזע את המערכת הש"סית ולגרום לה להתייצב סביבו הרי שהיא הושגה במלואה. עד להכרזה המפתיעה על הוויתור למונטג ש"ס לא יצאה מגדרה כדי לתמוך בראש העיר מטעמה. אולי מפני שהוא לא משתייך לנערי יו"ר התנועה ובאי ביתו. בכל מקרה, תמיכה פומבית הוא לא קיבל עד אז.

לאוזניו של אבוטבול גונבו, כנראה, ידיעות על דיל המתרקם בין ראשי המפלגות החרדיות על בית שמש תמורת אלעד. דרעי לפי הידיעה אמור היה לוותר על בית שמש לליטאים ובתמורה לקבל מהם את ראשות העיר באלעד המובטחת להם מכוח הרוטציה עם סיעת שלומי אמונים.

אבוטבול החליט אפוא לשבור את הכלים ולהודיע לראשי ש"ס שאם זה המשחק אז הוא רוצה להיות זה שמחלק את הקלפים, ולא זה שמחלקים אותו. ההצהרה על ויתור לטובת מונטג הזעיקה אל לשכת דרעי רבנים וראשי ישיבות מבית שמש, כולל שני חברי מועצת החכמים שפנו טלפונית ודרשו להודיע לאלתר שאבוטבול הוא המועמד של ש"ס לראשות העיר ואין שום דילים ברקע. דרעי קיבל את הפניות והחליט לחתוך. אין דילים ואין עסקים. אבוטבול יתמודד בבית שמש בתמיכת אגודת ישראל שכבר ניתנה ובאלעד יתמודד מי שטרם הוחלט לגביו, מול כל מועמד של יהדות התורה. אבוטבול הודיע מיד שהוא מושך את הוויתור על ראשות העיר למונטג ומתמודד על הראשות מול כל מועמד חרדי או חילוני אחר.

במערכת היחסים הפנימית בתוך סניף 'דגל' בבית שמש ההצהרה של אבוטבול כי התמיכה של דרעי מבטלת את הוויתור שלו למונטג, הייתה שובר שוויון בין שני הנציגים הבכירים של התנועה בעיר. בתחילה היה זה שמואל גרינברג שהוביל בנקודות לאור הסקר המקומי שפורסם כאן לפני שבועיים ואשר נתן לו יתרון מכריע בגיוס קולות החילונים והדת"לים לעומת מונטג. אחרי שבוע הגיעה התגובה של מונטג עם הקלף המכריע שרק הוא יכול לקבל מאבוטבול את ראשות העיר על מגש של כסף. עם הקלף הזה נפגש יו"ר המחלקה המוניציפלית של דגל מנחם שפירא למשך ארבע שעות בשבוע שעבר עם אבוטבול, אך השניים לא הגיעו להסכמה. שפירא הבהיר שדגל לא מוכנה שמישהו יתערב לה במינויים הפנימיים וכי רק היא תחליט מי יהיה המועמד מטעמה. הנסיגה של אבוטבול השאירה את מונטג פצוע בצד הדרך. גם אין לו את הקלף של מועמד מוסכם לראשות העיר וגם מאשימים אותו בתוך התנועה בגיוס תמיכה מבחוץ.

בשבוע שעבר ירה גרינברג את הכדור האחרון וכנראה המכריע. סקר של כלי תקשורת מקומי שנערך לפני מספר ימים העניק לו רוב של שישים ואחד מול שלושים ותשע למונטג בסקר הפופולריות וההתאמה לראשות העיר. זה עדיין לא מקנה לו את ראשות העיר אך זה כנראה מבטיח דבר אחד. שאם דגל התורה תחליט להציב מועמד מול אבוטבול, זה יהיה הוא ולא מישהו אחר.



הטור מתפרסם בעיתון בקהילה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!