פינת פאר: "הסיוט התחיל כשלקחתי בחור מעדה אחרת"

מיכל ויואל הם זוג מקסים בשנות השלושים לחייהם, הורים לשלושה ילדים. מיכל מורה ויואל, אברך ואבא מקסים, כמו שמיכל אומרת.

"החיים היו קשים תמיד", היא פתחה בכאב. "התייתמתי מאבא בגיל עשר. בכל חיי ראיתי אמא ממורמרת ועצבנית מהחיים ומהמצב. בגדול, מאז שנולדתי ועד לרגע זה שאני מולך - חיי סבל אחד גדול. הקושי היה בזה שאני הקטנה מתוך עשרה אחים. ראיתי המון מהצד. כמעט והפכתי ליועצת בעצמי.

אחים שלי הם הסיבה שלא מיהרתי להתחתן עד גיל 26 שזה מבוגר מאוד בעולם שאליו אני משתייכת, במיוחד לאור הסיבה שכל אחי ואחיותיי נישאו בשנות העשרה לחיים.

עצרתי את הרצף, ראיתי מאחיי והוריי שזוגיות היא דבר מורכב וקשה - אז העדפתי את חיי החופש. הלחץ היה כבד מצד כולם. נפגשתי והתאכזבתי במשך שמונה שנים בכל פעם מחדש.

בגיל 27 הסכמתי להצעה של בחור מעולה, מושלם, חכם. ה'בעיה' שלו היתה שהוא לא היה מהעדה שלנו. נפגשנו, זרמנו, התארסנו. ומכאן חיי הפכו לסיוט. אמא שלי הפכה לאויב הכי גדול שלי.

אחרי שהתארסנו היא אמרה לי בקול חזק וברור שלי מגיע משהו קצת יותר טוב. תחשבי שוב, תתייעצי שוב, עדיין לא מאוחר להתחרט ועוד אלפי(!) משפטים נגד ההחלטה שלי ונגד החתן ומשפחתו. היא התעלמה ממני וממנו לחלוטין. היו לי ימים של עצב מהול ברחמים על אמא שלי. השקט בבית היה בגלל ההחלטה שלי. אני ידעתי שהוא שלי ואני עליו לא אוותר לעולם.

נלחמתי, התפללתי, התחתנתי.

בחתונה אמא שלי היתה עם פרצוף תשעה באב למרות שהתאריך בכלל היה יום לפני פורים. החלטתי להתעלם, לשמוח ולמחול. כן, למחול לאמא שלי על שהרסה לי את התקופה הכי יפה בחיי ואת היכולת להתחיל את החיים ברגל ימין. הניתוק אחרי החתונה היה כואב והוא כואב כבר שלוש שנים 24/7. אותנו היא לא מזמינה, לא מכירה, פשוט מחקה אותי - אותנו. אנחנו כאן לקבל אומץ לחזור לנסות לבקש קשר מאמא למרות הכל ובגלל הכל".

התרגשתי.

היה שקט בקליניקה. שקט של הכלה, הבנה והמון רצון טוב.

"אתם זוג מקסים", פתחתי ואמרתי. "המעלה של מי שסולח למרות הכאב - היא מעלה גדולה מכל".
פתחנו את הנושא ועשינו דיאלוג לשתי אופציות. אופציה ראשונה שאמא תטרוק את הדלת או שלא תפתח בכלל. במצב זה אנחנו מניחים ליד הדלת זר פרחים עם מכתב שבו כתבנו את הכאב שיש לנו והרצון לחזור לקשר מכיל, מבין, כאמא לבת.

האופציה השניה שהיא תסכים להכניס אתכם כזוג וכאן אנחנו בעדינות רבה מלבנים את הציפיות והאכזבות. למדנו כיצד להתמודד כזוג מול מציאות של ניכור או השפעה שלילית על הזוגיות והחיים בכלל. הדגשנו שחובת כיבוד הורים היא חובה בתנאי שחיינו קודמים לכל.

בפגישה השניה הזוג סיפר שהאמא שמחה מאוד מהמפגש שהיה מרגש ומשמח. הסברנו איך לבטא הרגשות, איך להדגיש את הכאב והגעגוע לאמא. הבהרנו שלעולם זוגיות קודמת לכל. הבהרנו שהקשר הוא חיובי כשהוא במידה נכונה. האמא מצדה הסבירה לזוג שהכל נבע אצלה מהפחד להישאר לבד.

הזוג חזר להיות בקשר עם האמא. שמחתי בפגישות הבאות לבנות בין הזוג לאמא קשר נכון ואמתי. זכיתי להיות שותפה וליצור עוד משפחה מאושרת ושמחה.

בשמחות אצל כולנו.
שלכם,
פארלי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!