דרעי נזהר בכבודם של החוקרים // אבי בלום

הקלטתו אומנותם

כפי שכל הנחלים מוליכים לים וכל הדרכים מובילות לרומא, כך כל ההקלטות, החווטים וההאזנות מתחברים איכשהו לאריה מכלוף דרעי. טכנאים מיומנים באזור חיוג 02 יודעים לספר בשיחות סגורות על הזמנת עבודה שהתקבלה על שולחנם מאולפני יחד (כל קשר למפלגת האם מקרי בהחלט) – לקראת הפקת אלבום אוסף מיוחד, שיושק לקראת הבחירות הבאות ויחולק חינם למאזיני תוכנית צהריים פופולרית באחת מהתחנות החרדיות. כך לפחות על פי השמועה.

על מנת שלא להכשיל אנשים ישרים ותמימים, אזרחים שומרי חוק שמבקשים להתפרנס ממשלח ידם ומאפרכסת אוזנם, רוכזו עבורם באותיות קידוש לבנה כללי האצבע הרלוונטיים של חוק האזנות סתר. הסעיפים הללו, ראוי שיהיו לנגד עיניהם של אלה שהקלטתו (של דרעי) אומנותם – וכאלה בתוכנו, לא חסרים. עם טלפונים כשרים ופסולים.

ובכן, סעיף 2 (תיקון מס' 1, תשנ"ה-1995), לחוק האזנת סתר, תשל"ט-1979, שכותרתו "האזנת סתר שלא כדין ושימוש שלא כדין בהאזנה", קובע כדלקמן:

(א) המאזין האזנת סתר שלא על פי היתר כדין, דינו – מאסר חמש שנים.

(ב) המשתמש ביודעין וללא סמכות כדין בידיעה או בתכנה של שיחה שהושגו על ידי האזנת סתר, בין שנעשתה כדין ובין שנעשתה שלא כדין, או מגלה ידיעה או תוכן שיחה כאמור ביודעין לאדם שאינו מוסמך לקבלה, דינו – מאסר חמש שנים.

(ג) המציב או המתקין מכשיר למטרת האזנת סתר שלא כדין או כדי לאפשר שימוש בו למטרה האמורה, דינו – מאסר חמש שנים.

בסעיף 1 (פרק ההגדרות לחוק) שתוקן גם הוא במסגרת אותה תוספת לחוק שחוקקה בשנת התשנ"ה, עם היראות ניצני ההתפתחות הטכנולוגית, נקבע כי "האזנת סתר", מוגדרת כ"האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה".

בניגוד למדינות מקולקלות אחרות במערב, החוק הישראלי מאפשר לאחד הצדדים להקליט את הצד השני לשיחה, מבלי שהוא מודע לכך. במסגרת טרפת חוקי נתניהו שמתגברת כל אימת שהבוס מסתבך, בניסיון לסגור את האורווה אחרי שהסוסים בורחים, דובר בשעתו על תיקון החוק והפיכת כל האזנה שלא בידיעת הצד השני לשיחה - להאזנת סתר אסורה. המוקלט שבשרי ישראל, אריה מכלוף דרעי, יכול רק להצטער על כך שלא דחף בשעתו את הצעת החקיקה, בשבע אצבעותיו במליאה.

לא בנתניהו וקלטותיו הבוערות עסקינן בפרק זה, אלא בקלטת הלוהטת - עוד אחת בסדרה, לא אחרונה ולא ראשונה - של שיחת דרעי עם הרב יעקב, בנו של נשיא מועצת החכמים, חכם שלום כהן. למי מהקוראים שאוטם את אוזניו ממפגעים רדיופוניים ושומר את עיניו מעיון בעיתונים פסולים, נספר בתקציר שדרעי הוקלט כשהוא מדבר על רבה של ירושלים כעל אחרון הפוליטיקאים, ומחמת יקרת הרבנים המעורבים וכבוד הקוראים הנשמרים, נחסוך מעמכם את הציטוטים המדויקים.

המאפר הלא טבעי של צמרת ש"ס, איש יקר בשם מאיר פנחס, ניסה למרוח תכף לאחר הפרסום שכבת מייק-אפ עבה על הפנים המחוטטות, ללא הצלחה. תוכן ההודעה ששיגר היה ברור ונחרץ: "מביתו של הרב יעקב כהן נמסר בתגובה להקלטות כי הרב מעולם לא הקליט שיחות טלפון ואף לא יודע איך לעשות זאת. נבדקת אפשרות כי טלפון חלופי ששימש את הרב לפני זמן מה הקליט שיחות באופן אוטומטי, ושמא כשהוחזר למעבדה הוצאו ממנו חומרים באופן פלילי והופצו ע״י גורמים עוינים ומרושעים אשר מנסים במזיד לפגוע בתנועה הקדושה, וגורמים לביזוי תלמידי חכמים ושלוחא דרבנן. אנו נגיש תלונה למשטרה בדרישה לחקור את מקור ההקלטה ומדליפה ולמצות עימם את הדין עד תום״.

אין היגיון בשיגעון. מצד אחד, כל יועץ תקשורת מתחיל יסביר לכם שמהדלפת הקלטה שכזאת, המקליט ניזוק לא פחות מהמוקלט. מן הצד השני, הגיוני פחות להעלות על הדעת, שהמהדורה הנחשבת והזהירה בישראל – תחטא בפרסום האזנת סתר. יש עיתונאים שאפשר לחשוד בהם בנפילות קטנות של פרסום האזנות. לא באנשי חדשות ערוצי 2 המתפצלים שהזהירות היא לחם חוקם, ובוודאי שלא בעיתונאי עמית סגל, חושף ההקלטה, שרק בשנה האחרונה מצא עצמו בין כותלי בית המשפט, מתגונן כדבעי נגד תביעת אורן חזן – בנוגע לפרשה אחרת שגם בעניינה אי אפשר להרחיב בעיתונות חרדית טהורה לגופן של עובדות.

סגל הוא מהזהירים שבעיתונאי ישראל. בעבר הלא רחוק, הוא גנז תחקיר מתועד על רב ראשי (בלי שמות, בלי שמות), שנהג לערוך בתקופת כהונתו הממלכתית חופות מפוארות למיליארדרים על חוף הים בקנקון. התחקיר נפסל, בין השאר, בשל העובדה שלא הייתה בהירות בנוגע למקור החוקי של חלק מהחומרים.

תוכן השיחה של דרעי בנוגע לתלמיד חכם ורב בישראל – מקומם אך ורק את מי שלא שוהה בתוככי הזירה. את הטראש-טוק הזה, שמענו גם מהמתאגרפים של יהדות התורה, בתקופה בה רחשה המערכת הפוליטית בשמועות על הדיל המשותף (שהוכחש) של הרב עמאר והרב סתיו בבחירות למשרות הרבנים הראשיים לישראל. כששיחה מהסוג הזה מודלפת, ולא כהאזנת סתר, אזי ההדלפה וזהות המדליף – כמו בחקירות נתניהו, הופכות לחלק מהעניין, לא פחות מאשר תוכן השיחה עצמה.

מאיר פנחס, בשם בנו של נשיא המועצת, טוען בתוקף שהמידע הודלף על ידי גורמים זרים, עוינים ומאיימים. אלא שגם ל'מעשה ניסים' מהסוג הזה, נדרשת סייעתא דארעא לא קטנה. הנס צריך להיות על הקו, בידיעת אחד הצדדים לשיחה, לשים עצמו ב'השתק' – להאזין ולהקליט. הנס יכול גם לקבל את השיחה לאחר מעשה, בסמכות וברשות של אחד משני הצדדים שהיו שותפים לה. בדידם של מלומדים בניסים עסקינן. כאלה שהקלטתו - אומנותם.

הנחת היסוד היא שהאזנת סתר לא הייתה מתפרסמת במהדורה הנצפית בישראל. כל מי שטוען אחרת, מחויב להוכיח שהצדק עמו, או כפי שנתניהו נהנה לצטט את נוסח השלטים נגדו: "אשם עד שתוכח חפותו".

אישה בונה



"אני רואה הרבה מכנה משותף בינינו. לשנינו יש אישה חזקה, תומכת, שמספקת לנו את מקור הכוח להתמודד ולהחזיק מעמד".

את המשפט הזה, שכל יועץ נישואין היה מאחל למטופליו, השמיע ראש הממשלה נתניהו לאוזניו של השר דרעי, בשמחת השבע ברכות של החתונה המשפחתית האחרונה של משפחת דרעי. לפני שאתם יוצאים מגדרכם ומאחלים גם לעצמכם את כל הטוב הזה, חייבים לסייג ולהבהיר כי המשפט נאמר בשעה שרעיית ראש-הממשלה נכחה לצד בעלה, אוזניה כרויות למוצא פיו.

מבלי להיכנס למחמאות שבינו לבינה, כל מי שמכיר את הנפשות הפועלות יודע שההשוואה מופרכת מעיקרה. בעוד הרעיה לבית נתניהו נדחפת לכל פריים, משתלטת על כל משבצת פנויה, הרי שבמשפחת דרעי כבודה של הגברת – כמו כל אם ורעייה חרדית, נותר בבית פנימה. לא ראינו את הגברת דרעי על במות, ולא שמענו אותה נואמת בעצרות.

דווקא בגלל זה, הנאום של דרעי בפני מתכנסי ש"ס ברמדה בסוף-השבוע האחרון (קרדיט לעיתונאי איתי גדסי שחשף ברדיו קול חי את ההקלטה. עוד הקלטה), מספר על עוצמת הכאב ומעיד על עומק המשבר, אולי אף יותר מההקלטה המביכה של שיחת הטלפון עם הרב יעקב כהן. שיחתו בפני נציגי ש"ס ברמדה, אינה רק בבואה של קרבות החצרות, אלא משקפת את תמונת המצב בחדרי החקירות.

דרעי דיבר על ההדלפות שנגעו לחקירת רעייתו יפה, בטון ובאינטונציה שביבי מדבר על שרה. עשרים שנה אחרי ששניהם שיתפו פעולה בקואליציית 96' תחת עננת חשדות, מוצאים עצמם נתניהו ודרעי באותה פוזיציה מבעיתה, של כהונה תחת חקירות. רק שהפעם, נתניהו הוא זה שאוחז באומנות ה"הוא זכאי" של דרעי משנות התשעים, ועד לסקרי השבועיים האחרונים – השיג גם תוצאות פוליטיות דומות. נותר רק לקוות בשבילו שהתוצאות המשפטיות לא תהיינה זהות.

דרעי לעומתו, שמר על זכות השתיקה - במובן התקשורתי של המונח. הוא נזהר בכבודם של החוקרים והקפיד שלא לדבר סרה בפרקליטים. הנאום הכאוב שלו בפני הפעילים, חרג מ'משמעת הקמפיין' שהוא גזר על עצמו. אולי בגלל שבפעם הראשונה, הפוקוס התקשורתי לא התמקד רק בחשד לעבירות מס, שכל שחקן ספרדי שיורד למגרש נחשד בהן לאחרונה, אלא בעסקי המשפחה.

כשנתניהו מבקש שלא לפגוע ברעייתו ובבניו, וברגע שאחרי עולה עם שרה על הבמה לקול תשואות הקהל הליכודי המשולהב, בקשתו סותרת את פעולותיו. לדרעי שמבקש להניח למשפחתו ולא רץ להעלותה על המוקד תוך כדי דיבור – אפשר להאמין. עם הכאב שלו, ניתן להזדהות, וגם לקוות שהסיומת במקרה שלו, תחפוף דווקא לתוצאות החקירות של נתניהו בשנות התשעים.

התקווה הזאת היא לא רק מושא שאיפתו של דרעי לבדו, אלא תקוות היהדות החרדית כולה. את המנדטים של מצביעים חילוניים שהפכו בעקבות ברכת מרן לחברי כנסת חרדים – כבר איבדנו בבחירות האחרונות, כשש"ס ירדה למספר חד-ספרתי. נותרנו עם מה שנדמה כמו באנקר של שבעה מנדטים ספרדים, שנראו בטוחים, לפחות כמו מקביליהם האשכנזים.

אם ש"ס תגשים את תחזית מקצת מהסקרים, ותתקשה לדלג מעל אחוז החסימה – היהדות החרדית כולה תפסיד ותיבעט לאחור. אלא אם כן אינכם לוקחים בחשבון את הפלגים הירושלמים - הספרדי והאשכנזי - שכל התרסקות ממסדית חרדית, תהפוך עבורם לניצחון.

כיבוי אורות



שני שרי ממשלה, אחד מהליכוד ואחד ממפלגה מעט יותר קטנה, נפגשו השבוע ותהו בינם לבין עצמם מי יהיה הראשון שיכבה את האור. בניגוד לאמרה הידועה על האחרון שלוחץ על המתג ומשרה על הבית עלטה, ההערכה שלהם הייתה שבמקרה של נתניהו, הנחשון שיקפוץ ויאמר את מה שחושבים כולם – יביא בעקבותיו את כל השאר. בשפת האסטרטגים הפוליטיים של יועצי בכיר השרים בממשלתו של מלך חובב אלכוהול מההיסטוריה הרחוקה (אחד בשם אחשוורוש), קוראים לתהליך: "כאשר החילות לנפול".

תחושת הקבס של בכירים בליכוד מהתנהלות ראש-הממשלה רק הלכה והתעצמה כשהתבוננו על כבש המטוס וראו מי ומי בממריאים ונוחתים. שרת התרבות מירי רגב שתפקידה העיקרי עלי אדמות הוא לגרום לכך שהייאוש של בני הזוג ייעשה יותר נוח – המריאה ביחד עמם לוויקנד מפנק בלונדון. זו תגרה וזו שכרה.

נתניהו שנאם בפתח מושב החורף על אותם שמאלנים מוקצים - 'חמוצים וטסים', טעם מהחמצמצות המוטסת הזאת בעצמו. הנחיתה בלונדון וההמראה חזרה ארצה, לא הצליחו להמתיק את הגלולה המרה הישראלית. החקירות המזומנות לו עם שובו ליוו אותו בדרך הלוך. בחזרתו, הכה בפניו כמו ממטר לונדוני טורדני, הזימון של שני פרקליטיו לחקירה ממושכת. על דאטפת, אטפוך. על דהחמצת, החמיצוך.

שני השרים המשוחחים נמנים על הרוב הדומם שבין שרי וח"כי הקואליציה. אלה שלא ייראו ולא יימצאו באולפנים המתפצלים כדי להגן על ראש הממשלה, אך באותה מידה גם לא יאמרו מילה רעה בפומבי, לעת עתה. זאת למרות שהביטניזם והרגביזם היו להם לזרא.

באחד מפיתולי החקירות הקודמים של נתניהו, דומה היה שהלהטוטן מרחוב בלפור מאבד שליטה. בתקופת הימים הנוראים החלו המסכה להיסדק. שרים העזו לפטפט לא רק בחדרי חדרים, ביקורת מרומזת הושמעה גם בשיחות חצי-פתוחות. לכמה מהחברים, החלה האווירה להזכיר את ימי אולמרט האחרונים.

את המיני-מרי הזה נתניהו קטע באבו, באמצעות הקהלת חברי מרכז הליכוד בכנסי התמיכה שארגן לו דוד ביטן. ככל שהדציבלים גבהו, כך שקטו קולות הביקורת. לליכודניקים אין די.אנ.איי אובדני כמו החברים מהעבודה, אבל יותר משהם חרדים להגמוניית המנהיג המכהן, הם מקפידים בכבודה של מלכות. מדויק יותר לומר: "בביזיונה". ההגנה על משלטי הג'ובים והתפקידים – היא היא הציונות החדשה. הסקרים שבאו בעקבות אותם כינוסים מיקמו את נתניהו סביב קידומת השלושים, וגנזו בעמקי הלוע של אחרוני האמיצים את חצאי-הגינויים, משפטי הביקורת-לייט שכבר התגלגלו על לשונם.

לפעמים החגיגה נגמרת, וגם תקופת החגים מסתיימת. את מושב החורף נתניהו פותח ברגל שמאל. הסקרים כבר לא מחמיאים. בכמה מהם הוא כושל אפילו בשמירה על הרוב של גוש הימין. האלכוהול והטבק שעמדו במוקד החקירות והכותרות – מפנים את מקומם לפרשת הצוללות. כל עוד מדובר היה בנהנתנות כרונית על חשבון מיליארדרים נחלבים, ניתן היה לראות בכך זוטי דברים, מתנות קטנות ולא על חשבון משלם המיסים. מהרגע בו נכרכים מקורביו ואנשי סודו בחשדות של סחר-מכר באינטרסים ביטחוניים (לכאורה, לכאורה), גם הסקרים מגיבים בצלילה.

הפרדוקס שמלווה את הממשלה על מרכיביה בעינו עומד. מצד אחד, האינטרס של חברי הקואליציה הנוכחית הוא לשמר את המבנה הקיים במידת האפשר, כל אחד מסיבותיו. על ביבי מיותר לדבר. ליברמן לא יוותר על דקה של כהונה כשר ביטחון. כחלון מאמין שהזמן פועל לטובתו, ובנט את שקד – לא ממש סובלים בעמדות המפתח עליהן השתלטו. על האינטרס של החרדים, אשכנזים כספרדים - בהארכת חיי הממשלה, מיותר לדבר. בכל הנוגע לש"ס, כבר דובר וסופר כאן לעיל.

היחידים שמסוגלים לחולל את המפנה הם החמוצים הכבושים. לא מספסלי האופוזיציה, אלא דווקא מתוככי הליכוד. לא חסרים שרים זוטרים וח"כפשים ממורמרים שביבי עולב בהם שנים, משפיל אותם ברבים, מנכס לעצמו קרדיט על הישגיהם ומאדיר את מחדליהם. רבים מהם בטוחים כי בלכתו של ביבי ולכשיוסר הצל, יתאפשר להם לעבור לקדמת הבמה. כשנתניהו ייקרא לחקירה והתמלילים יפורסמו, הם עשויים להרשות לעצמם להשמיע מילה פה, ביקורת שם, ובכך לסדוק את מעטה הטפלון הפנים-ליכודי של נתניהו.

ברגע שהרסן יוסר, והדובר הראשון יראה שהשמים לא נפלו על ראשו, האחרים יבואו בעקבותיו. מהרסיו ומחריביו של ביבי – על פי אותה תזה של אותו בכיר בליכוד, עוד יבואו ממנו, ממפלגתו שלו. לפי אותה פרשנות, כשמשרתי נתניהו יוצאים מכליהם כדי להעביר חוק שימנע מהמשטרה להמליץ על הגשת כתב אישום ולפרסם את מסקנותיה – הם לא מכוונים רק לדעת הקהל שתושפע לרעה, אלא חושבים גם, ואולי בעיקר, על תגובת חברי המפלגה.

נוסח קטלוניה



אין סמליות גדולה יותר משהותו של הראשון לציון הספרדי הגר"י יוסף, לצד הנשיא ריבלין, במסגרת הביקור הממלכתי במדריד. שבוע אחרי שגלימתו הוכתמה ושמו נזרק לזירה הפוליטית כמי שיעזוב את תפקידו ויעמוד בראש מועצת החכמים – מוצא עצמו הראשון-לציון בבירה הספרדית, שמנהיגיה עוצרים וכולאים את קוראי התיגר הקטלונים, מחרחרי המחלוקת הפנימית.

ניתן היה להבין את הגר"י יוסף לו היה מכהן כנשיא מועצת החכמים ובעטיים של סקרים לא מחמיאים, היה חוכך בדעתו לנטוש את הזירה ולעבור דירה למשכן הרבנות הראשית לישראל. ההיתכנות שאיש חכם ונבון כהגר"י יוסף יעשה את הצעד ההפוך, רלוונטית כמו האפשרות שהאזנת סתר תדלג מעצמה - היישר ממכשיר הטלפון לאולפני החדשות.

חשיבות הידיעה הייתה בעצם פרסומה. אם עושה השלום שהפך (בעל כורחו, לטענתו), למחרחר המלחמה, הרב יעקב כהן, היה מעביר את הקלטת שיחתו עם דרעי, במו ידיו או באמצעות שליחיו, לפרסום בחדשות הערוץ השני, ניתן היה לראות בכך פעולת תגמול ישירה; תגובה צינית הולמת לכותרת שפורסמה בסוף השבוע האחרון ואיימה להעביר את מצנפת ההנהגה; הסבר ברור להאשמות של דרעי ב"מהפכה" שניסו לחולל מאחורי גבו – כפי שדרעי עצמו תיאר זאת בלשונו, ב'נאום הרעיה' שנישא ברמדה.

אלא שהרב יעקב כהן, תלמיד חכם ובנש"ק, לא העביר כמובן את ההקלטה, כפי שכבר קראתם לעיל והסקתם נכונה. לפיכך, גם הקונספירציה של תגובת הנגד – חייבת גניזה. הדבר לא היה ולא נברא, לא נאמר ולא הוקלט, לא שודר ולא צוטט. וכל החושד בכשרים, לוקה באולפנים.
את משבר ההידרדרות של ש"ס בסקרים, תלה השבוע יו"ר ועדת החינוך ח"כ יעקב מרגי בפילוג הספרדי הפנימי, בגרסת הזיוף הישראלית-חרדית ולא בגרסת המקור האירופאית. מרגי הסביר שמבנה האישיות של הספרדים (המקומיים, כבר אמרנו?) שונה מזה של אחיהם האשכנזים. בעוד אצל האשכנזים הפילוג מעורר יצרים ומגבש קהלים, הרי שבקרב הספרדים, המחלוקת מרחיקה תומכים משני המתפלגים.

התוכן נשמע נהדר, עד שבאו ההקלטות של דרעי ותיארו את הפוטש שמרגי וניסים (אלקסלסי) ניסו לחולל מאחורי גבו. עם רודפי שלום שכאלה, מי צריך מחרחרי מלחמה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!