החייל, הילד, האדמו"ר וקרליבך: זו אהבת ישראל • דעה

בדרכי מבית הכנסת חזרה לבית בליל שבת הלך על-ידי במדרכה ילד חרדי. מכונית חלפה על פנינו בנסיעה. הילד החל למלמל לעצמו בשקט ובטון עצוב: "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת", וחזר על הפסוק כמה פעמים.

פעם קודמת שנתקלתי בפסוק הזה, שלא בלימוד, היה לפני כחצי שנה, גם אז בליל שבת. המקום והסיטואציה היו שונים. אותו ליל שבת אני בדרכי ל'טיש' באחת מהחסידויות במאה שערים בירושלים. נושא עלי את נשקי האישי, פתאום החלו צעקות מכל עבר: "שאבעס", "מחלליה מות יומת" ועוד. לקח לי כמה שניות להבין שמחלל השבת שמסתובב כרגע במאה שערים הוא אני.

* * *

הילד שפגשתי בליל שבת האחרון ואותם נערים שפגשתי בליל שבת לפני כחצי שנה חונכו כאחד על קדושת השבת, והכאב שאמור להיות לנו, לכל יהודי, מחילול שבת. ודברים אלו באמת ראוי שנלמד מהם!

מתי בפעם האחרונה נחרדתי כשראיתי חילול שבת? אפילו לדון לכף זכות שבתוך הרכב בטוח יש יולדת, בשעה טובה, כבר הפסקתי. אולי אפשר לקרוא לזה 'שחיקה'. לא שאני, חלילה, אחלל שבת, כמובן אשמור שבת לפי כל פרטי ההלכות ואף אחמיר על עצמי ואתרחק מכל ספק חילול-שבת. אבל לראות אדם אחר מחלל שבת? לצערי לא מספיק מזיז לי. שנזכה ללמוד מהם!

אך הילד מליל שבת האחרון כנראה למד דבר נוסף, אותו לא למדו הנערים מלפני חצי שנה. הוא למד גם לכבד ולאהוב את האחר. "ואהבת לרעך כמוך".

* * *

בעודי ממשיך בדרכי הביתה, נזכרתי בסיפור על רב גדול שבכל פעם שראה רכב נוסע בשבת הזדעזע ולחש "שבת, שבת!". שאלו אותו תלמידיו מדוע הוא לוחש, הרי אותו מחלל שבת לא שומע את קריאתו. השיב להם הרב שאינו יכול לתקן את חילול השבת של אותו אדם ע"י צעקה עליו, וגם צעקה כזו לא תגרום לו להפסיק לחלל את השבת, אך מצד שני איך הוא יכול להתעלם מחילול שבת שמתרחש מולו? לכן הוא קורא בלחש "שבת, שבת", וכך גם הוא עצמו לא יתרגל למציאות שאנשים מחללים שבת.

* * *

היום, ט"ז במר-חשוון, אנו מציינים את יום פטירתו של אוהב ישראל הגדול הרב שלמה קרליבך זצ"ל. הרב קרליבך היה ענק שבענקים באהבת ישראל, וכל חייו סבבו סביב אהבת ישראל. הרב קרליבך הסתובב בעולם וחיבר יהודים רחוקים ליהדות, הדליק להם את האור בעיניים, הדליק בהם ניצוץ יהודי בלב. את כל פעולותיו, בכל מקום בעולם, עשה הרב קרליבך בקירוב, בלי להתנשא על אף אחד ובלי לתת לאחר הרגשה שאינו שווה.

תפקידנו הוא להאיר את העולם. אסור לנו להיות אדישים כלפי חילול שבת או כל עבירה אחרת, כשרואים יהודי עובר עבירה ל"ע זה צריך לצבוט לנו בלב. אך מה דרך הפעולה שלנו? כיצד נגיב כלפיו? אלו שאלות שצריך לחשוב עליהן.

כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ואם הדבר לא ישמע - מוטב ונלחש לעצמנו "מחלליה מות יומת" או "שאבעס" ולא נצעק על אותו אדם, צעקה שלא תביא אותו לשיפור מעשיו.

ואם תרצו, קוראים נכבדים, לחבר את כל זה לאחד מהנושאים המדוברים בשבוע האחרון במהדורות החדשות, העצרת לזכר רבין - אני מניח שלא יהיה קשה. כולי תפילה שנדע תמיד לאהוב, להכיל ולהקשיב. כן, גם כשחולקים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!