המשולח והדרייבר \\ טורו של חיים ולדר

מספרים על משולח אחד שהגיע לעשות את הסיבוב שלו בחו"ל. הוא נכנס למכונית של ה"דרייבר" (לכאורה נהג, אך למעשה מהווה נדבך חשוב ומרכזי בתעשיית ה"שנור") ומגלה שבמקום הגה אחד ישנם שני הגאים.

"מה זה צריך להביע?" הוא שואל את הדרייבר.

"אה זה? שום דבר. יש לי ילד היפראקטיבי בן חמש שמאז שהחל לדבר משגע אותי בבקשה לנהוג במכונית, לפני חצי שנה הוא פשוט אחז בהגה באמצע הנסיעה וכמעט גרם לתאונה, אז הרכבתי לו הגה דמי. אני נוהג והוא "נוהג" ושנינו מרוצים. (תרתי משמע).

הסיפור הזה שכמובן לא היה ולא נברא משמש כמשל מאד יפה לעניין "כוחי ועוצם ידי". הילד הקטן שמסובב את ההגה ימינה ושמאלה ובטוח בכל מאודו שהוא הוא זה שמנהיג את הרכב, מייצג את בני האדם שחושבים שהם, ורק הם באמת האחראים הבלעדיים להצלחותיהם, הישגיהם, כשרונותיהם, רכושם וכבודם. בעוד האמת היא שבורא עולם הוא זה שמנווט ומנהיג את העולם וגם את גורלנו אנו.

2.

ואני הייתי לוקח את הסיפור הזה לעוד מקום. הגה מסמל גם הנהגה. את המנהיג מכנים "האיש שאוחז בהגה". לכל גוף יש הנהגה ולעיתים יש ויכוח על ההנהגה או אפילו מלחמה של ממש.
מי למשל מנהיג את הספינה (המקרטעת) שנקראת מדינת ישראל?

על פי מה שהיה צריך להיות, בכל ארבע שנים נבחרת כנסת וממשלה והן אלו שמנהיגות את המדינה.
אבל כל זאטוט יודע שאין זה כך. שחברי הכנסת אוחזים בהגה שאינו מזיז את המדינה אפילו בסנטימטר. בעצם איזו מדינה? הם לא יכולים להחליט על בנית בית במדינה. הם לא יכולים לסגור עסק בשבת. הם לא יכולים לגרש מחבלים ומסתננים ואפילו לא לשלול תושבות.

אבל עדיין אנחנו הולכים רחוק. ראש הממשלה והשרים גם לא יכולים לקבוע מי יהיה המנכ"לים שלהם ומי יהיה היועץ המשפטי שלהם. אין להם שליטה על כלום. אפילו על עצמם לא, כי בכל רגע יכול שוטר קטן לעצור אותם ולהמליץ על כתב אישום ולשלוח אותם לכלא. על כלום.

בעוד חברי הכנסת השרים וראש הממשלה אוחזים ב"הגה דמי" כמו הילד הקטן מהמשל, ישנם אחד עשר שופטים האוחזים בהגה האמיתי. הם אלה שקובעים אם יבנו בתים והיכן. הם אלה שיחליטו את מי לקבל ואת מי לגרש. הם אלה שיחליט מה יהיה פתוח בשבת ומה סגור, הם באמת אוחזים בהגה.

3.

גם בהנהגה התורנית מדורי דורות היו תמיד כאלה שדימו לעצמם שהם אוחזים בהגה, לעומת אלה שאחזו אותו באמת. זה החל מאז היותנו לעם, כאשר קורח ועדתו קראו תיגר על הנהגתם של משה ואהרן. וזה נגמר באותו רגע שהאדמה פצתה פיה ובלעה אותם.

במהלך הדורות היו כל מיני "אוחזים בהגה". אם זה המשכילים והרפורמים ואם זה מצד משיחי שקר למיניהם ולהבדיל אנשים שניסו לאחוז בהגה בפראות ולטלטל את הספינה בחוסר אחריות רק כי הם חשב שככה נכון, כמו למשל "הני בריוני" בתקופת ביהמ"ק השני שכונו "סיקריקים", שניסו לתפוס בהגה בכוח והובילו את עצמם לפי פחת בעוד אוחזי ההגה האמיתי כרבי יוחנן בן זכאי הצילו את היהדות בדרכם הם ע"י בניית "יבנה וחכמיה".

בדורנו יש גם סיקריקים שהחליטו בניגוד לכל גדולי הדור, שלא להשתתף בבחירות ולהזיק בידיים לציבור שומרי התורה. הם מנהלים מאבקים ובטוחים בכל ליבם שהם האוחזים בהגה, בעוד הם לא אוחזים בשום דבר.

4.

כעת תרשו לי להמציא המשך משלי לסיפור שפתח את הטור. אני סופר, לא? וממילא הסיפור דימיוני.
נניח שאותו משולח הוא גם סוג של צ'אלמר חביב. ואחרי שהוא שומע מה"דרייבר" את ההסבר להגה השני שאינו מחובר לשום מקום, הוא נזכר שגם הוא מעולם לא אחז בידיו הגה, וגם לא יצא לו להחזיק בכיסו את אותו סמרטוט נייר המכונה "רישיון". הוא אומר לעצמו "אם אני ממילא משלם לדרייבר (ולא נדבר כאן על הסכומים, זה לטור אחר) אז מדוע שלא אהנה מנהיגה פעם אחת בחיי?"
אומר ועושה. הוא מתיל להזיז את ההגה לכאן ולכאן. הדרייבר פוזל לימין, לא כל כך מאמין למה שהוא רואה, אבל לא מוציא "הגה" מהפה... הוא בחייו ראה דברים הרבה יותר מוזרים מאיש בן שישים ש"נוהג" בהגה שלא מחובר לשומקום.

אך אז קורה הדבר הבא: המכונית נוסעת במהירות חמישים קמ"ש, והפתי המשולח צועק ימינה ומושך את ההגה שלו בחדות לכיוון הרחוב מימין. ה"דרייבר" כאינסטינקט מושך את ההגה שלו שמאלה... והמכונית נתקלת בעוצמה בעמוד תאורה מהצד השמאלי...

5.

"מה עשית?" צועק ה"דרייבר" על המשולח "תראה מה קרה?" "מה עשיתי?" עונה לו המשולח "אני לא עשיתי כלום. רק סובבתי הגה שאמרת לי שהוא לא מחובר לכלום וההוכחה הכי טובה שהרכב באמת לא פנה ימינה. השאלה האמיתית היא מה אתה עשית? בשביל מה סובבת את ההגה האמיתי לצד שמאל? בשביל מה? "כי אתה לקחת את ההגה שלך ימינה אז נבהלתי ובאופן אינסטינקטיבי משכתי שמאלה" עונה לו הדרייבר.

"זאת אומרת שבתוך תוכך גם אתה האמנת שההגה של הבן הקטן שלך עובד אה? אחרת בכלל לא היית נבהל ולא היית מזיז את ההגה האמיתי"....

6.

האמת שכל הטור הזה מכוון לתפנית הזו שבסיפור. אני לא כותב סתם כך סיפורים. הם מובילים לאיזה מקום (אפילו הסיפורים על הצ'אלמר...). בשבוע שעבר כתבתי כאן על מפקחת דתיה שהחליטה שסיפור עקידת יצחק הוא טראומה לילדים. היו מי שהבינו שמדובר בהנחיה רשמית של משרד החינוך גם לגנים חרדיים. ולא היא. מדובר בהנחיה מקומית ולגנים הרחוקים מדת.
אך היו שני קוראים שפנו אלי בטענה כי בשורה הזו אני מחזק ידי אלה הקוראים שלא להשתתף בבחירות ולא לקבל תקציבים כי "הנה הוכחה לכך שיש התערבות בתכני הלימוד".

ואני שואל: נניח שאכן היה מדובר בהנחיה של משרד החינוך ולגנים חרדיים, האם הייתי צריך להימנע מלכתוב זאת ואף לצאת במלחמה בחרב ובחנית נגד משרד החינוך רק בגלל שכמה סיקריקים יגידו שהנה ההוכחה שהם צודקים?

כלום איכפת לנו מה הם אומרים? כלום נשנה כהוא זה משפט או מילה או אות כי מישהו שחושב שהוא אוחז הגה סובב את ההגה שלו לאן שהוא? הלא אנחנו יודעים היכן נמצא ההגה, מה לנו להתחשב באוחזי הגאים דמיוניים?

7.

"יתד נאמן" מאז היווסדו היה ועודנו שופרם של מרן ורבנן גדולי הדור. כל הכותבים בו כולל כותב השורות הם בס"ה לבלרים שמביעים איש בדרכו ובסגנונו את ההשקפה הנמסרת על ידי מרנן ורבנן העוסקים בלימוד ובהנהגה ואינם מתעסקים בזוטות כמו כתיבה. אנו נמצאים גם תחת עיניה הבוחנות של הוועדה הרוחנית ושל המבקרים העוברים על כל מאמר שורה ואות.

28 שנותי ביתד נאמן לימדו אותי שכאן מעולם לא עשו את החשבונות הללו. לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה רעיונית. אם יהיה צריך לכתוב ביקורת על מפרסם ענק היא תיכתב, ואם כתבה ענקית על מישהו שאין דעת חכמים נוחה ממנו נכתבה היא תיגנז גם אם מדובר בהפסד ממון גדול לעיתון. וגם אם מדובר בהפסד קולות בבחירות, או קושי פוליטי עם שותפים פוטנציאלים מבחוץ ומבפנים.
העובדה שגדולי הדור קבעו כי מצווה להשתתף בבחירות בכנסת כדי לקיים את עולם התורה והישיבות ולערוך הסכמים כאלה ואחרים עם הפריץ, מעולם לא מנעה מאיתנו לבקר את הכנסת והממשלה ובית המשפט והצבא וכל מי שערכנו אותו הסכמים על מנת לקיים את עולם הישיבות.
רוב הציבור החרדי - החסידי, הליטאי והספרדי נשמע לדעת גדולי התורה. הם, האוחזים בהגה מנתבים אותנו על פי דעתם לימין ולשמאל, ועלינו לא לסור מהם ולא להיבהל ואפילו לא לפזול לכיוון אוחזי הגאים מדומים.

וגם אם פה ושם זה יגרום למישהו לומר "צדקתי" זו תהיה הבעיה שלו. לא שלנו. הוא ממש כמו אותו אחד שמגיע לבית הכנסת בדיוק כשכולם קמים לתפילת שמונה עשרה והוא אומר לכולם "בבקשה תשבו, אתם ממש לא הייתם צריכים לקום לכבודי...".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!