פינת פאר - לאחר 12 שנות עקרות: "מחשבה יצרה לי מציאות חדשה"

זה מתחיל מדי בוקר בשעות האלו שבין שבע וחצי לשמונה וחצי בבוקר. השעות שהורים שולחים את ילדיהם לבתי הספר ולגנים, נפרדים בנשיקה וחיבוק מתחת לחלון ביתי. אני יכולה לקום באיזו שעה שאני רוצה. אין לי עבודה כבר שנים בגלל המצב שאני נמצאת בו, אין לי לחץ לשחרר ילדים אבל אני בוחרת לקום מוקדם .משהו בי אומר לי שהדמעות האלו של הבוקר, הן אלו שיביאו לי את המתנה שלנו-תינוק.

היי,
שמי נועה, בת 39, נשואה 12 שנה ו... טרם זכיתי להפוך לאם בישראל.
אמא. שלוש אותיות קטנות עם משמעות ענקית.

הכאב של הטיפולים, הייאוש, הפחד, הרצון לחבוק תינוק הוא יומיומי ועל בסיס קבוע. הפחדים מהשאלה שחוזרת על עצמה כל פעם מחדש ובכל מקום: כמה ילדים יש לך? גומרת אותי בכל פעם שהיא נשאלת. הפחד מפגישות משפחתיות, אירועים ומסיבות למיניהם מזמן לא בקטע שלי.
התנזרתי.
התנתקתי.
שנאתי את ההזמנות ואת המזמינים. לא יכולתי לסבול את הרגעים הקטנים שיש בכל אירוע נורמלי. אפילו צילומים משפחתיים יכלו לגרום לי לבכי וכאב מתמשך. לא פעם ברחתי אחרי חמש דקות מאירוע. לא יכולתי להכיל את הכאב שלכולם יש משפחה ורק אנחנו סולו, לבד, ללא אושר מתבכיין או צוחק בתמונה.

לפעמים ממש ברגעי ייאוש, אמרתי לעצמי: נועה די, תתאפסי על עצמך, את בוגרת. ואז בכיתי יותר. הרגשתי שמול הרצון לילד אין בגרות ואין כלום - רק רצון לחבק ילד ...

נסעתי לנופש יקר, נופש שהמון חולמים עליו בחלומות היפים שלהם. רק חולמים, כן? אני נסעתי, חשבתי שזה יעשה לי טוב, חשבתי.

שבוע של סיוט זוגי. שבוע של התפרצויות מול נוף מטורף. חזרתי מהנופש למציאות של טיפולים קשים. השיא היה כשהגעתי אחרי עוד טיפול שנכשל ואז הרופא אמר לי בלחש ,עזבי נועה, תרפי, לילדים אין לך סיכוי. נשברתי. התפתלתי על מקומי והתעלפתי מולו. הצער גמר אותי עד כדי עילפון. התעוררתי למציאות שאין בה תקוות, אין רצון, ואז החלטתי להרפות.

פניתי לאלוקים בצעקה מול כל המחלקה: אתה אלוקים שלי! רק אתה תחליט מה יהיה לי, כמה ואיך. במחלקת פריון היה שקט. שקט של הבנה, דממה של כאב ורחמים. האחיות ניגשו אלי וניסו להרגיע אותי ללא הצלחה.

נשברתי. הפסקתי ללכת לטיפולים. נמאס לי מאכזבות .המילה כאב כבר לא היתה לי בלקסיקון.
המילה כאב כבר לא כאבה לי כמו בעבר. התרגלתי במשך שנים למחטים, לא הרגשתי כשנכנסו ולא כשיצאו. המילה ייאוש היתה קטנה על התחושה שאפפה אותי.

החלטתי להרפות קצת מהטיפולים ולטפל בעצמי - בנפש שלי .אני כאן אחרי המון טיפולי פוריות מול טיפול העצמה אחד. טיפול שייתן לי כח, שממנו אצליח לקבל ולהכיל קודם את עצמי
ובמקביל להיות פנויה רגשית ונפשית לעוד טיפול רפואי.

התחבקנו.

נועה, את אמיצה.
מי אני שאזכיר לך שהכל ניסיונות בעולם הזה, ולכל אדם יש ניסיון שבו הוא ורק הוא יכול לעמוד. הכאב שלך ושל בעלך היקר הוא כאב גדול, או אחד הגדולים ביותר בסולם הכאב. הרצון לחבק ילד, להקים משפחה הוא חלום טבעי שכולנו (כמעט) מצליחים להגשים בדרך הטבע. הכאב שלכם הוא כאב אמיתי ופנימי שאין לו שיעור. כאב שבו הייאוש והפחד הם חלק בלתי נפרד מאיתנו. הייאוש גורם לכולנו פחד וחוסם בפנינו את האופציה לנסות לשחרר ולהרפות. לתת לזה ששם למעלה כמובן ביחד עם כל ההשתדלות שרק קיימת, להכיל ולקבל הריון.

הדגשנו שמחשבה יוצרת מציאות. תחשוב טוב - יהיה טוב. הלחץ מבחינה רפואית ורגשית הוא המחסום של לקבל ולהכיל. הבהרנו שלטיפול באים רגועים על אף הלחץ והקושי - יחד עם הכאב, והדגשנו שחובה עלינו להיות שם בכאב. כן להרגיש אותו ולתת לו במה - לזמן מוגבל. הדגשנו שע"י חיזוק הזוגיות והמון תמיכה הדדית - נצליח לגרום לבית שלנו להיות שמח, מכיל ומקבל גם כשאין ילדים ברקע. למדנו להרפות ע"י מציאת תחום שבו יעשה לנועה טוב, וכמובן יגרום לה לסיפוק ושמחה כאחד.

הפנמנו שביחד זה אף פעם לא לבד. לחזק את הביחד ולא לשקוע לדיכאון למרות הכל ובגלל הכל. נפגשנו לטיפולי העצמה ויעוץ זוגי במשך כעשר פגישות, בהן למדנו לחיות מחדש וליצור מציאות חדשה. נתנו את הכלים להתמודד מול ייאוש, תסכול, תשובה שלילית וחוסר חשק. הדגשנו שבחיים כמו בחיים יש רצוי ויש מצוי .למדנו להאמין שאלוקים הוא זה שנתן את הניסיון וייתן את הכוחות. ביקשתי מנועה דבר אחד טוב שיש לה בחיים והיא אמרה: זכיתי בבעל מדהים והוא התרופה שלי והבייבי שלי כרגע. שמחתי לשמוע גם מהבעל שנועה היא התרופה שלו והאושר הגדול ביותר בחייו. הדגשנו להתרחק מהאשמות וויכוחים כמובן, והבטחנו להיות זה בשביל זו באש ובמים.

עברו מספר חודשים. כמעט שכחתי מנועה, ואז היא שלחה לי הודעה .הודעה שגרמה לי להבין שהעצמה זה דרך טיפול ויש לה הצלחות. נועה כתבה לי שהיא בהריון מתקדם.
אין לתאר את האושר שלי. מחשבה יוצרת מציאות.

נועה יקרה שלי, אני יודעת שאת כאן, קוראת ומבינה שאני רק בורג קטן בכל המהלך .
את גדולה, אתם זוג מקסים, שתצליחו.
בשמחות.

שלכם, פארלי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!