וַיַּעַל אֶל הֹר הָהָר • מסע מצולם אל קבר אהרון הכהן

אז זהו, שלא. לא נמאס לי לצלם בארץ. פשוט ידידים, צלמי עיתונות, סיפרו לי שאין כמו לצלם בארץ. אז יצאתי לחו"ל, כדי לבדוק האם הם צודקים.

יחד עם קבוצה של 17 חרדים, יצאנו למסע אל הר ההר, קברו של אהרון הכהן. בחששות כבדים הגענו לגבול הירדני, לאחר שכבר כמה שנים הירדנים דוחים ניסיונות של חרדים להגיע אל הקבר, מסיבות שונות. לכן, חזרה על עקבותינו, כשאת ירדן נאלץ רק לראות אך לא לגעת, הייתה בהחלט אפשרית.

חמושים בדרכונים ובעיקר בלייבי טורנהיים, אמרגן טיולי הקברים מטעם ארגון 'לקדושים אשר בארץ/בחו"ל', אשר לו זו הפעם השישית בממלכה - יצאנו לדרך.

מסתבר שההכנות הרבות של לייבי עם גורמים במשרד התיירות הירדני, כמו גם עם סוכן תיירות מיוחד, עשו את שלהם. ולא רק. גם את זהותנו החרדית נאלצנו לשנות, כדי שלא להדליק נורות אדומות בקרב שוטרי הגבול חמורי הסבר.

לא קלה דרכו של חמור

שם, בממלכה האשמית, על הר ההר, ממוקם, כך טוענים, קברו של אהרון הכהן. ביום ראשון, יום היארצייט, יצאנו לדרכנו ממלון 'פטרה גייט' הממוקם בעמק ואדי מוסא.

שבאב ירדני חיכה לנו בכניסה לאתר התיירות 'פטרה' עם חמורים כמספר האנשים.

לא קלה היא דרכו של חמור. נכון יותר, דרכו של אדם על חמור. לאחר סיעור מוחות מייגע האם את הדרך להר ההר כדאי לעשות על חמור או על פגוש אחורי של טויוטה שזמנה עבר ובטל מן העולם, הוכרעה הכף והוצעה פשרה: 10 דקות על ה'דוניקיס' ושאר הזמן - כשעה וחצי - על טויוטה מקרטעת.

אני לא נצרכתי ל-10 דקות כדי להבין שחמור אינו כלי תחבורה עבורי. לכן, אך זה עליתי - ומיד ירדתי. באתי לצלם. לא להתנדנד על חמור כשיכור אחר קיאו.

בדרכנו אנו עוברים על פני מה שהיה נראה לי כ"עיר הרים". אחטא בלשוני אם אקרא להם מחילות. היו אלו בתים, בתי פאר חצובים בתוך הסלע הטבעי. לרגע היה נדמה לי כאילו אני מבקר בתצוגת עיצוב דירות בסלע.

מרוצים ממסלול החמורים, יורדים החברים ונפרדים לשלום מחמורינו, היישר לטויוטה-גי'פ.
הדרך מרתקת, נופים מרהיבים נגלים בפנינו מאחורי כל צלע הר. הדרך משובשת, אך הרכב עושה את עבודתו נאמנה.

החום מתחיל להכביד והנה נגלה לעינננו נווה מדבר. הירדנים, מצידם, אומרים שאלו מים עומדים שאינם ראויים לשתייה ואפילו לא לרחצה או טבילה. אבל איך יגיע יהודי למקווה מים, אפילו עבשים, במרכזו של מדבר ולא ירד ויטבול רגע לפני כניסתו אל קודש הקודשים - הר ההר.

אחת מתחנות העצירה היא בביתו של אחד מנהגי הגי'פים. מחזה אולי מזעזע בתל-אביב רבתי, אך כאן, בירדן, באמצע המדבר, זהו בית רגיל. בית מפוייח, קhרות עבשים, וחרקים למיניהם.

לאחר כחצי שעה הרכבים מגיעים למקום ממנו ניתן להמשיך לפסגת ההר רגלית. בברכת סלאם עליכום נפרדים החברים ואנו מתחילים בטיפוס לפסגת הר ההר, שמ מחכה לנו תפילת שחרית, מוסף וברכת כהנים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!